בית אפרים חושן משפט ק

מטעם מזיק לחבירו שהרי אין מתכוין להזיק כלל רק לטובת עצמו לעשות לו פרנסה במקומו ואין מקום לדון בזה רק מטעם פסקת לחיותי והוא סברא דר"ה ולא קי"ל הכי: ועפי"ז יש ליישב דברי האבי אסף לפי מ"ש הרמ"א דהוי בריא הזיקא והאבי אסף ס"ל כדעת הנך פוסקים דס"ל גבי מוחל דאם מוחל לעצמו ג"כ מחויב לשלם מדינא דגרמי ולא מהני מה שמכוין לטובת עצמו משא"כ להפוסקים דקיימי בשיטת הראב"ד דכל הנאות עצמו שפיר דמי ואא"ז רמ"א ז"ל שפיר מייתי ראיה מהתם דס"ל לאבי אסף דמעכב על ידו אף ע"ג דקעביד בדידיה ומקרי בריא הזיקא וא"כ ה"ה בנ"ד זה שנתן להכריז שיוזל זהב טפי מהגאון מהר"ם מפדווא ז"ל וא"כ פשיטא דלכ"ע יכול לעכב דהא הענטלימר הב' כתב רמ"א שהיה מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שעיקר כוונתו היה להזיק להגאון מהר"מ ז"ל ואין מי שחולק בזה וראייתו מאבי אסף דכל דברי היזקא אע"ג שאינו רק דרך משא ומתן שזה מותיב ליה גבי דחבריה יכול לעכב על ידו וא"כ הדבר ברור בנ"ד שאלו מתכוין לטובות עצמו אפי' תימא דהוי ברי הזיקא מ"מ הא איכא דעת הראב"ד וסייעתו דס"ל דבכה"ג שפיר מצי למיעבד לנפשיה ויש להם על מה שיסמוכו ומה שטוענין החניות הישנים דפסק לחיותיהן לא כלום הוא כיון דפסקינן דלא כר"ה בהא ומאן הרגלים לומר לחלק בין פיסוק חיות רב למעט כל דבר מתא הוא מצי מעכב עליו: ואין להביא ראיה מהא דאמרינן לימא מסייע ליה מרחיקין מצודת הדג כו' ומשני שאני דגים דיהבי סייר ופי' הר"י בן מג"ש כלומר משלחים שלוחים לראות אם יש שם מצודות אם לאו וכשרואין מצודה הראשונה יודעים שיש שם מצודות הרבה בורחים מאותו מקום כולו ואין נכנסין לאותו מקום כלל שנמצאת אותה מצודה מפסקת לחיותא אבל אי לא יהבי סיארא ולא היה בורחין מאותו מקום שנמצא שממילא לא נאחז במצודה אפשר שילכד באותו מצודה האחרת כמו ריחיים שאפשר שיהא מקצת אנשים טוחנין בזו דלא מפסיק לחיות כלל שאין מעכב עליו ואף ע"ג דהוא מפחית ליה לחיותא מצי אמר ליה את מטי לך מאי דמפסקא לך מן שמיא ואנא מטו לי מה דמפסקו לי מן שמיא עכ"ל ומזה מבואר להדיא סיוע לסברת אבי אסף לפי מ"ש לעיל דאא"ז מפרש דברי הזיקא ומפסיק לחיותא טובא וכמ"ש בשם אגודת אזוב: אך באמת רש"י פי' דהוי כמטו לידיה וכ"נ מדברי שאר מפורשי' והערוך מפרש לפי שלפעמים ברשת נלכדה רגלם וכשרואין מזונות במצודה אחרת יוצאין מזו והולכין במצודה אחרת ע"ש ולדבריהם אין לחלק כלל בין מפסיק לחיותי' טובא ובין מפחת לחיותי' ואדרבא משמע להיפוך דכיון שהר"י בן מיג"ש כתב שהענין במציאות הוא שע"י המצודה אין נכנסין לה ופסקא חיותאי טובא לא מסתברא שהמפרשים אחרים יחלוקו במציאות וא"כ הו"ל לפלוגי בהכי אע"כ דס"ל דאין לחלק בכך כלל ואי לאו דיהבי סיארא וכניצוד ועומד דמי לא היה צריך להרחיק כלל אע"ג דבמצודה הוא מפסיק לחיותי' טובא ובאמת בעיני יפלא על כל הפוסקים שהשמיטו הך דינא דמרחיקין מצודת הדג כו' היה צריך להשמיענו דלענין מצודת הדגים אינו כן משום דיהבי סיארא: וראיתי בנימוקי יוסף שכתב ומיהו דוקא בכה"ג שלא הגיע ליד אחד מהם דבר שכל מי שקדם באיזה ענין וקרב הדבר להגיע אין חבירו רשאי להקדימו וליטלו וכדתניא מרחיקין מצודת הדג כו' וע"ש שמרכיב טעם רש"י והערוך יחד ובאמת לפי פי' הערוך אין הכרח מכאן להך דינא שכתב אם קרוב הדבר להגיע כו' ע"ש: ועיין בב"י בשם הפוסקים שלמדו מהא דמרחיקין כו' דין מעריפיא וגוף הדין דמרחיקין מצודת הדג השמיטו הרי"ף והרמב"ם ושאר פוסקים דהוה להו להשמיענו כזאת. וגם לידע שיעור ריצת הדג שהוא עד פרסה וצריך טעם למה השמיטהו וצ"ע כעת: ודאתאן עליה בנ"ד נראה ברור לא מיבעיא לפירוש שאר מפרשים דאין זו טענה כלל אפי' לפי' הר"י מיג"ש אין הנידון דומה כלל דהתם המצודה מפסיק חיותו לגמרי אבל הכא אטו משום שזה פוגע באותן החניות תחלה לא יעבור בהן משם והלאה הא נפשו יודעת מאד כי הן רבים עתה החניות ולא יעזוב נפשו לשאול גם בהן אולי מוזלי גביה וגם להא דאבי אסף לא דמי כלל וכמ"ש לעיל בשם הד"מ הביאו הגהות החדשות וכן האגודת אזוב דדוקא במבוי סתום משלשה צדדים עד כי אפס מקום אחר לילך לראובן אם לא יעבור תחלה על פתח שמעון ובכה"ג שפיר יש לדמותו לההוא דמצודה לפירוש הר"י מיג"ש משא"כ בזה שמצדדים אחרים דרך הרבים עובר לשם רק מצד אחד צריך לעבור לפני החניות א"כ אדרבה העובר על דרך הפתוח לחניות משאר צדדים אין רואה החניות כלל ואין זה רק כמו עושה אדם בשלו חנות כו' דכ"ע מודו דאינו יכול למחות ולעכב על ידו. ועוד שהרי כתב הר"י בן מג"ש לענין בני מתא אחריתא דה"מ היכא דליכא פסידא ללוקחים כגון דשוו דמי אהדדי ושוו עסקא אהדדי כיון דלא מרוויחים לוקחים מידי עבדי רבנן תקנתא לבני מתא כי היכא דלא לישהי עסקייהו ולא תיפסיק חיותייהו אבל היכי דשוו עסקא ולא שוו דמי כו' הלכך כיון דאיכא הרווחה ללוקחי' לא כל כמינייהו דמוכרים דמתקני לנפשייהו ומפסדי לאחרים וכן נמי דאמרינן בענין עושה אדם חנות בצד חנותו כו' ובר מתא אבר מתא אחריתא מצי מעכב היכי דליכא ארוויחי תרעי אבל היכי דאיכא ארוויחי תרעי ל"מ מעכב דלא כל כמיניה דמתקן לנפשיה ומפסיד לכל בני מתא עכ"ל והרא"ש הביאו בקצרה ועיין בב"י דעת הרמב"ן וש"פ והרמ"א בהג"ה הביא להלכה כדעת הר"י מיג"ש בזה:. וא"כ נראה דק"ו הדברים שאם אפי' על בן עיר אחרת אין יכול לעכב אי איכא רווחא ללוקחים א"כ כ"ש לבר מתא גופא דלא מצי טען הכי וכאן איכא רווחא ללוקחים הדרים ברחוב שאחורי החניות הללו שיכולים לקצר דרכם כי יהיה להם דבר לקנות לא יסבו בלכתם רק רצוא ושוב ומצינו דרבוי הדרך מילתא הוא כדאמרי' בב"ב דף י"ב מבואות המפולשין לעיר אחרת כו' בני אותה העיר מעכבין עליהם לפי שכבר הוחזקו לקצר דרכם דרך אותן המבואות ע"ש וכה"ג טובא ובודאי דרווחא טובא איכא אם יכול לקצר הדרך ומי לא עסקינן דעד הכי והכי בטיל משווקים. ואמרו עליו על החכם רבי' ישר מקדנדיאה שהיה ממהר בהליכה באמרו כי אין לאבד הזמן היקר שבנמצאות בהילוך לאט ואם כן כי איכא רווחא ללוקחים ג"כ לאו כל כמיניה דהני למיעבד תקנתא לנפשייהו ולפי זה אין ראיה כלל ממ"ש אבי אסף דשם מיירי במבוי של עכו"ם ולא איכפת לן בתקנתא דידהו וכמ"ש הר"י מיג"ש והביאוהו הפוסקים אמנם כ"ז לרווחא דמילתא ולמען כבודו של אא"ז רבינו הגדול רמ"א ז"ל הואיל ונפיק מן פומיה לאוקמי דברי אבי אסף כהלכתא אע"פ שלא החליט הדברים רק מצדד אצדודי וכמ"ש לעיל אעפ"כ הראיתי לדעת כי גם לפי הדברים האלה אין זה ענין לנ"ד ואזיל ומודה דבכה"ג אין יכול לעכב: אמנם לעיקר הדין הרי השמיטו הרמ"א בהג"ה. ונראה שמסכים לדברי ב"י בזה שדברי אבי אסף מיוסדים על דברי ר"ה ואנן לא קי"ל הכי וכדבריו מבואר בהגמי"י שכתב מדברי האבי אסף נראה דסובר הלכתא כר"ה וכמבואר בש"ך ע"ש ובודאי שהגמי"י כוונתו לדברי הא"א אלו ואם כן פשוט דיחידאה הוא בהא שהרי הרי"ף והרמב"ם וש"פ העלו דלית הלכתא כוותיה. ובהיות כי ת"ל דרכי מעולם לחתור אחר האמת נחני ה' בדרך אמת והאיר עיני ומצאתי מקור דברי אבי אסף מאין הם נובעין ומצאתי כי ממקום קדוש מרבינו הראב"ן זקינו של הראבי' שקרא ספרו בשם אבי אסף ולפי שאין ספרו מצוי אני מוכרח להעתיק כל לשונו בזה בדף קמ"ח ע"ב וז"ל איוותה נפשו לאכול אשכול בכורה ולשתות יין ישן מקנקן חדש ואבא היום אל עין משפט המה הקדושים אשר בארץ אדירי כל חפצי בם הראשון שבראשון למנורה הוא הרב רבי יצחק בר מרדכי ואחריו יאיר נתיב הרב רבי אפרים והחוט המשולש לא במהרה ינתק הרב ר' משה