בית א-להים (מבי"ט) נ

תעשה מצורע לעשר שנים ביום ב' לעשרים וכן עד שבעת ימים, א"כ מצד מותר דם הנדות שנוצר בה היה דבורה מותר בהוצאת שם רע, ולפי שחטא אהרן ומרים היה על לשון הרע שדברו במשה לקו בצרעת, וכמ"ש ז"ל (שבת (דף צ"ז) שאהרן ג"כ לקה בצרעת כדכתיב ויחר אף ה' בם בשניהם, וכיון שהלך כדכתיב וילך מיד נתרפא אהרן אבל מרים שהתחילה בדיבור לשון הרע כדכתיב ותדבר מרים ואהרן וגו' לא נתרפאת מיד, וכשראה אהרן כי הוא נתרפא פנה אל אחותו וראה אותה עומדת בצרעת, ואמר אל משה בי אדוני, כלומר יודע אני בודאי ש שוה עמנו בנבואה, אלא למעלה ממנו ולכך הוכרחת לפרוש מן האשה, וז"ש בי אדוני, כלומר אתה אדון לנו בנבואה, וכיון שידענו זה אין ראוי שתשת עלינו עוד חטאת, ואמר על מרים אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו וגו', כלומר כי עתה נודע ונתפרסם כי מה שנצטרענו על אשר דברנו בך, אבל כשנתרפאתי אני ומרים לא נתרפאית, נראה כי דבקה בה הצרעת מצד אי זו תכונה רעה שהיה לה מתחלת יצירתה מרחם אמה בתכונה רעה מצד הנדות, ואם הוא כך לא תתרפא עוד ותהיה כמת, ולכך אמר אל נא תהי כמת וגו', כלומר כאותו שנצטרע והוא כמת מצד היות תולדת יצירתו ברחם אמו בתכונה רעה מצד הנדות, ועל זה תאכל חצי בשרו כמו שהוא דרך המצורעים מצד תכונתם הרעה שמתאכלת ונמסת בשרם, וכששמע משה כך צעק אל ה' בשביל כבוד אביו, ואמר אל נא רפא נא לה, בבקשה ממך כי עתה תרפא אותה, כדי שיהיה נודע לכל העולם כי לא על תכונה רעה באה אליה הרעה הזאת, ואמר לאמר השיבני אם תרפא אותה אם לאו, כי גם שאני מתפלל שתרפא אותה מיד, עכ"ז אם תשהא איזה זמן הודיעני מעתה אם תרפא אותה., ואז נאמר לו ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים וגו', כיון שאתה חס על כבוד אביך ראוי ג"כ שתחוס על כבודי, כיון שנזפתי בה תסגר שבעת ימים ואחר תאסף, ותסגר מרים והעם לא נסע עד האסף מרים, כי בזכות מרים היה הולך הבאר עם ישראל, ועתה שהיא היתה נזופה, לא היה נעשה הנס הגדול שילך הבאר עמהם, ולכך לא נסע העם עד האסף מרים שיבא הבאר בזכותה

תפלה למשה במרגלים (במדבר י"ד) ועתה יגדל נא כח אדני וגו' (ילקוט שלח) אמר משה להקב"ה כשאתה מודד לפניך מדת הדין מדוד להם במדה קטנה מן הכל וכשאתה מודד מדת רחמים מדוד במדה גדולה שנאמר ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר, ענין מדה קטנה בדין וגדולה ברחמים, אינה מדה טובה שוה עם מדת פורענות, שהרי מדה טובה יתירה על מדת פורענות ת"ק פעמי' שהוא יותר מן ההפרש שיש בין מדה קטנה לגדולה, אלא מדה טובה היא כשהקב"ה משלם שכר טוב להולכים לפניו באמת, ומדת פורענות היא כשהוא נפרע מעוברי רצונו, ואפשר שהוא רמז על הטובה הבאה מלמעלה על נפש האדם על פעולותיו הטובות בעוה"ז, והרעה הבאה עליו מן העוה"ז על פעולותיו הרעות, כי אין דבר רע יורד מן השמים, וא"כ תשלום הפעולות הטובות הוא מן העולם העליון שהוא למעלה מת"ק שנה מן הארץ, ותשלום הפעולות הרעות הוא מלמטה לארץ, כי גיהנם הוא בעולם התחתון, וגם כי ג"ע הוא ג"כ בעולם התחתון יש ג"ע למעלה והוא מתיבתא דרקיעא, ועיקר שכר הנפשות הוא מלמעלה בעולם העליון אשר לו יתרון, דרך דמיון ת"ק כמן השמים לארץ כנזכר, ומדת הדין ומדת רחמים הוא, כשישראל אינם עושים רצונו ומתנהג עמהם במדת הדין והיא המדה קטנה שהיא א' מת"ק בתשלום השכר, אבל מדת רחמים אינה בתשלום השכר, כי אם במניעת העונש של מדת הדין בעונם כשהם שבים אליו מרחמם ומנהגם ואינו מענישם, ומדת רחמים זו היא במדה גדולה, כלומר כי לא לבד הוא שמציל אותם מרעתם, אלא שההצלה היא בהרחבה יותר ממה שהיה קודם שבאה אליהם הצרה הזאת, באופן שבאה אליהם הצרה לטובה שנתוסף אליהם טובה אחרת אחר ששבו ורחם עליהם הוא יתברך, וזה שאמר ועתה יגדל נא כח אדני וגו'

תפלת משה על הנחשים (במדבר כ"א) התפלל אל ה' ויסר מעלינו את הנחש ויתפלל משה בעד העם, ובמד"ר (פרשה י"ט) להודיע ענותנותו של משה שלא נשתהא לבקש עליהם רחמים, ולהודיעך כח התשובה שכיון שאמרו חטאנו כי דברנו בה' ובך מיד נתרצה להם שאין המוחל נעשה אכזרי. ענין תלונותם זאת כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלוקל, היתה על אשר ראו כשמת אהרן שנסתלקו ענני כבוד, וכשמתה מרים קודם נסתלק הבאר, חשבו כשימות משה יסתלק המן שיורד בזכותו, וז"ש למה העליתנו ממצרים כי אין לחם ואין מים וגו', רומז להיותם לחורב ביום ולקרח בלילה בלי ענני כבוד כשמת אהרן, כמ"ש הכתוב למעלה וישמע הכנעני מלך ערד וגו' (ר"ה ג') שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד, וכיון שראו כך בעננים ובמים אמרו כך יקרה לנו ג"כ במיתת משה, וז"ש כי אין לחם ואין מים, וע"ז הוא שדברו במשה ג"כ, כמו שכתוב וידברו העם באלהים ובמשה, כי ענני כבוד ובארה של מרים גם כי חזרו בזכות משה, עכ"ז כשיסתלק משה יסתלקו שלשתן, וכמו שדרשו (תענית ט') על פסוק ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד וכו', וע"כ לקו בנחשים הנושכים אותם, על אשר חטאו בקטנות אמנה