בית א-להים (מבי"ט) מט

של עולם בינך ובינם אני הרוג, שאמרת אל תקפיד כנגדן כשאמרתי כי תאמר אלי שאהו בחיקך, וז"ש מה אעשה לעם הזה איני יכול להקפיד כנגדן ועוד מעט וסקלוני, והתפלה לא הוזכרה בכתוב, אלא שצעק והתפלל שלא היה יודע מה לעשות, כי היה רואה שהיו צמאים למים והיה ראוי שיצטערו ולא יתרעמו עליו, ומפני שסבל משה תלונותם, אמר לו האל יתברך עבור לפני העם, כלומר ראוי אתה להיות ראש וקצין עליהם לעבור לפניהם

תפלת משה על עמלק (שמות י"ז) והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו', במכילתא וכי ידיו של משה מגברות את ישראל או ידיו שוברות את עמלק, אלא כ"ז שהיה משה מגביה את ידיו למעלה היו ישראל מסתכלין בו ומאמינים במי שפקד את משה לעשות כן והמקום עושה להם נסים וגבורות. בהיות נכלל בברכת עשו והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך, המתין והשגיח עמלק בעת שירפו ידיהם מן התורה ואז נלחם עמם, ולכך הוצרך משה לומר ליהושע בחר לנו אנשים גבורים יראי חטא להלחם עם עמלק, כ"א לא ילחמו עמו בכח גדול וביד חזקה, לא יוכלו לו בתפלה מצד שרפו ידיהם מן התורה, (ב"ר פ' ס"ה) ובזמן שהקול קול יעקב אז הידים ידי עשו, ונזדרז משה רבינו בשני הדברים בתפלה ובגבורת מלחמה, והיתה תפלתו מוכיחה שינצחו בעשותם מלחמ' לא שתספיק התפלה למחות זרע עמלק בלי מלחמה, ולזה הוצרך להרים ידיו כדי שיגברו ישראל, דרך רמז שיהיו ידיהם רמות על עמלק בנצחון המלחמה, וכשהיו ישראל מכוונים לבם לשמים בהרמת ידי משה היה האל יתברך עושה להם נס, גם כי רפו ידיהם מן התורה ברפידים שינצחו, וכשהיה מניח ידיו וגבר עמלק, וידי משה כבדים, כלומר מצד חטאת ישראל שרפו ידיהם מן התורה, וגם כי ברכת עשו היתה ועל חרבך תחיה, היו ידיו כבדות לנצוח מלחמת עמלק בחרב ובמלחמה, עד שלקחו אבן ושמו תחתיו וישב עליה בתמיכתם, והיו ידיו אמונה עד בא השמש, וחולשתו של משה גרם חולשה לנצחון המלחמה שלא נכרת זרעו של עמלק אלא שהחליש אותם יהושע

תפלה למשה על ענין העגל, (שמות ל"ב) ויחל משה את פני ה' אלהיו, (ברכות ל"ב) רבנן אמרי מלמד שאמר משה לפני הקב"ה רבש"ע חולין הוא לך לעשות כדבר הזה. רמזו כאן מה שהשיב משה לזכות את ישראל, שאמר (שמ"ר פרשה י"ג) רבש"ע אני נצטויתי שמא עברתי על הציווי הם לא נצטוו מה אמרת בסיני אנכי ה' אלהיך לא אנכי ה' אלהיכם מה אמרת לא יהיה לך אלהים אחרים וגו' ולא אמרת לא יהיה לכם, כוונתו לנצל את ישראל, כי כיון שלא נתיחד הדיבור עמהם אלא שאמר למשה אנכי ה' אלהיך ליחד שמו עליו, וכל ישראל היו נכללים עמו, וכמו שאמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, כי לישראל הוציא לא למשה, ועכ"ז היה מקום למשה לזכותם, כי לא נתיחד שמו עליהם עדיין ולא יוכל להענישם, וז"ש כאן ויחל משה את פני ה' אלהיו, כלו' אלהיו היה שייחד שמו ואלהותו עליו ולא על ישראל שלא אמר אנכי ה' אלהיכם, וז"ש רבש"ע חולין הוא לך לעשות כדבר הזה, כלומר עדיין, לא נתקדשו ישראל ביחוד שמך עליהם, וחולין הם אצלך ואין ראוי שתענישם, ולכך כשחזר לרמוז עשרת הדברות בפ' קדושים אמר אני ה' אלהיכם ויחד שם אלהותו עליהם, ומפני כי כל זה היה ריצוי לפני האל ית', והאמת היה שעם כל אחד מישראל דבר, שאמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וגו', לכך כשנתאספו אליו בני לוי אמר להם שמות ל"ב) כה אמר ה' אלהי ישראל שימו איש חרבו על יריכו, כי אלהי ישראל הוא שנתיחד שמו על כל אחד מהם וראויים הם לעונש, ולכך אמר להם אתם חטאתם חטאה גדולה

עוד אפשר לומר כי מה שאמר משה הם לא נצטוו דכתיב אנכי ה' אלהיך ולא אנכי ה' אלהיכם, היה על ענין הלוחות שקבל משה, והיה כתוב בהן אנכי ה' אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים וגו', וכיון שראה משה שסרחו לא רצה לתתם לישראל שלא לחייבם מיתה כמ"ש ז"ל (שמ"ר י"ג) ולכך הם לא נצטוו בם עדיין כי עדיין לא קבלו הלוחות, ולזה עדיין הם כחולין אצלך שלא נתקדשו, כיון שלא זכו עדיין לקבל הלוחות שכתוב בהם אנכי ולא יהיה לך

תפלה למשה במתאוננים (במדבר י"א) ויתפלל משה אל ה' ותשקע האש, ענין חטאתם אז"ל (ילקוט בהעלותך) שהיו עובדים ע"א כמ"ש רע בעיני ה', וכתיב התם כי תעשו את הרע בעיני ה' להכעיסו מלמד שהיו מכוונים להשמיע את המקום, והיה ענשם שבערה בם אש ה', על אשר חטאו בע"א, כמו שכתוב ועשיתם פסל תמונת כל וגו' כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא, וכשהתפלל משה שקעה האש בארץ ולא עלתה למעלה, וענין שקיעתה בארץ הוא להחליש כחה, שלא תבער כל כך אם יחזרו ויחטאו ישראל בענין ע"א

תפלה למשה על אחותו (במדבר י"ב) ויצעק משה אל ה' לאמר אל נא רפא נא לה, מה ת"ל לאמר (במד"ר פ' ו') אמר לו השיבני אם אתה מרפא אותה אם לאו, עד שהשיבו הקב"ה ויאמר ה' אל משה ואביה ירק ירק בפניה וגו', כבר ביארו רז"ל (וי"ר פ ט"ז) עונש הנגעים שהם על לשון הרע וכמ"ש זאת תורת המצורע המוציא שם רע, כי נמשך לו היותו מורגל להוציא שם רע מצד תכונת רוע יצירתו ברחם אמו שנוצר מדם נדותה, וכמ"ש ז"ל הבועל נדה ביום ראשון