בית א-להים (מבי"ט) מח
Beit Elokim (Mabit) 48 · בית א-להים (מבי"ט) · free full Hebrew text
Open in the reader →דברים לשלשה הבנים, המנחה לאיש על דבר שמעון, וכסף המושב בשביל יוסף שלא נודע מקומו איו, כמו שהיה הכסף מוצנע באמתחות ולא נודע עד שפתחום, וכמו שנמצא הכסף כך רמז שימצא יוסף. ואמרו אולי משגה הוא אינו חוזר להכסף המושב שאולי במשגה הושב, שהרי אומר בפירוש הכסף המושב כי נראה שבכוונה הושב, ועוד באומרו אולי משגה הוא, נראה שאם לא היה מחשיבו במשגה לא היה מחזירו, ואדרבה היה ראוי יותר להחזירו אם לא השיבוהו במשנה אלא בכוונה לנסותם הישיבו אותו אם לא, ולכך צ"ל שהזהיר אותם שהכסף המושב שלא יחזירו אותו באמתחות אלא בידיהם, שאם יחזירו אותו תוך האמתחות יחשבו להם כי במשגה החזירו אותו, שלא ראו אותו באמתחות ולכך אמר קחו בידכם, שאל"כ יחשב כי אולי משגה הוא, ואחר שהכין השלשה דברים עם שלוח בנימין לא חסר אלא תפלתו, ולזה אמר ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש, כי על יד האיש יבאו שלשתם
תפלת ישראל במצרים (שמות ב') ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם וגו', לא התפללו ישראל כהוגן אלא מצד שהיו משועבדין בעבודה לא יכלו לסבול, והיו צועקים מכובד העבודה, ותעל שועתם אל האלהים מצד העבודה, ולא היתה ראויה להתקבל צעקה זו עד ששמע אלהים נאקתם פשוטה בלי סבת העבודה, וזכר ברית האבות וריחם עליהם
תפלת משה רבינו על המכות בצפרדעים (שמות ח') ויקרא פרעה למשה ולאהרן ויאמרו העתירו אל ה' וגו' ויאמר משה התפאר עלי למתי אעתיר לך וגו' ויצעק משה אל ה' על דבר הצפרדעים וגו' ויעש ה' כדבר משה וגו'. בערוב נאמר (שם) העתירו וגו' ויאמר משה הנה אנכי יוצא מעמך והעתרתי וגו' ויעתר אל ה' וגו' ויעש ה' כדבר משה בברד נאמר (שם ט') העתירו אל ה' וגו' כצאתי את העיר אפרוש את כפי וגו', בארבה נאמר (שם י') ועתה שא נא חטאתי אך הפעם והעתירו וגו' ויצא מעם פרעה ויעתר אל ה' ויהפך ה' רוח ים וגו'. באלו הד' מכות צפרדע ערוב ברד ארבה נעשה התראה לפרעה שישלח את העם, ואם לאו יביא עליהם המכה וגם הם מכות קבועות, ולכך הוצרך פרעה לומר למשה ולאהרן שיעתירו אל ה' שיסיר המכה, כי ממכת הדם כבר מתה הדגה שביאור ונבאשו המים, וכמו שכתוב (שם ז') ולא יכלו לשתות ממימי היאור, כי אפי' שהיו מים ולא דם כבר היו נבאשים שלא היה אדם יכול לשתות מהם, והסרת המכה היה שינבעו מים חדשים טובים עד שיתבטל באוש מים הסרוחים, אבל בצפרדעים נאמר ויסר הצפרדעים וגו' כי לא היה שום דבר שידחה הצפרדעים מלהזיק כי אם בתפלה שימותו. ובמכת כנים לא שאל שיתפללו, כי הכנים נבראו מן העפר והיא בריה פחותה מכעדשה ותמות מהרה, כי לא יחזור להכות עוד את העפר שיעשה כנים. מכות ערוב היתה מכה קבוע והיתה הארץ נשחתת מפניה אם תעמוד ימים רבים בעיר, ולכך אמר העתירו בעדי. מכת דבר ביום אחד מת כל מקנה מצרים לא הוצרך לומר שיתפללו. וכן השחין היה אבעבועות פורח באדם ובבהמה בפתע פתאום באותו היום, ולא היו יכולין להיות ניזוקין יותר, כי כבר היו כלם מוכי שחין ומעצמם יתרפאו, כי לא היה משה מתפלל על המכה כ"א שלא תזיק מכאן ואילך ולהבא, לא שתסור ממי שהוכה כבר בה. במכת הברד הוצרך תפלה על הנשאר מן הברד, כ"א לא היה מתפלל משה לא היה נשאר כלל אפי' מן החטה והכסמת שהיו אפילות, ולכך אמר העתירו אל ה'. מכת ארבה ג"כ היתה קבועה, וגם כי לא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה, עכ"ז נראה שהיו נזוקין ג"כ מהם, ולכך נאמר בהם העתירו. מכת חשך לא ראו איש את אחיו ולא היה ספוק ביד פרעה לבקש משה ואהרן שיעתירו אל ה'. מכת בכורות ג"כ בחצות הלילה מתו כולם, לא נשאר אלא אחד הוא פרעה שאמר וברכתם גם אותי (תנחומא בא) ולזה באלו המכות שהיו נמשכות לא רצה האל לסלקם כ"א ע"י משה, שידעו ויכירו כי מאת ה' היתה הדבר ולא מקרה היה להם, ופרעה אמר העתירו שיתפללו שניהם שלא היה בטוח שתסתלק המכה כ"א בתפלת שניהם, ומשה אמר התפאר עלי למתי אעתיר לך, כלומר כי אני לבדי אוכל להתפלל ותקובל תפלתי
תפלת ישראל על הים (שמות י"ד) וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה', אחז"ל תפשו אומנות אבותם, כי לא התפללו על דרך נכונה כ"א כצועק ומתרעם בצרתו, וכמ"ש למשה המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר וגו', ומפני שראה משה צרתם ואין אדם נתפס על צערו, השיב להם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה', כלומר טוב לכם שתתיצבו ולא תזעקו אליו באופן זה. ובהתיצבות בלי תפלה תראו את ישועת ה', ואמר ה' ילחם לכם ואתם תחרישון, כלו' כי מצד שלא היו אז ישראל ראויים, כביכול כאילו היה צריך הוא יתברך להלחם במצרים, כדי שיוכל לכלותם, ועל תנאי שלא יתרעמו, ולזה אמר ה' יהיה צריך להלחם עמהם בשבילכם, על תנאי שאתם תחרישון, וא"ל האל ית' למשה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו, כלומר גם בכם תלוי הענין שיסעו ישראל ואתה הרם את מטך וגו'
תפלת משה ברפידים (שמות י"ז) ויצמא שם העם ויצעק משה אל ה', (ספרי) להודיע שבחו של משה שלא אמר הואיל והם מדיינים עמי איני מבקש עליהם רחמים, אלא ויצעק משה אל ה', (תנחומא בשלח) אמר לפני המקום רבונו