בית א-להים (מבי"ט) ד

ורחוקים ממנו כדי שיהנו כלם מחכמתו, ובזה ישאיר ברכה אחריו וצדקתו תעמוד לעד שילמדו במכתבי ספריו מה שלא למדו או לא ראו בספרים אחרים

ולכן נתעוררתי והשתדלתי בכל ימי, אני הצעיר משה בר' יוסף זלה"ה מטראני להגות בתורת השם, וחברתי זה כמה שנים קרית ספר על כל מצות התורה לדעת יסוד מקור כל הדינים מכתובי התורה, ותשובות שאלות במה שנסתפקו בדור הזה בדיני התורה, עם היותי שוקד בישיבת התלמידים והחברים מקשיבים לקול ה', ונושא טורח משא וריב בין אנשים ולנהלם בנחת, כי הם בני אברהם יצחק ויעקב אבות העולם, וזהו בלימוד התורה. ובענין מעשה הטוב בעיני אלהים ואדם, עיקרי הדת והתפלה והתשובה, נראה לי לחבר ספר זה על שלשת הענינים וקראתיו בית אלהים. ואלו השלשה הם מפתחות שער שמים לבוא לבית אלהים, שער היסודות, שער התשובה, שער התפלה, כי יסוד התשובה תפלה, כי גם שהראשונים כתבו והאריכו בדרושים אלו, עם כל זה מקום הניחו לנו להתגדר בו בעניינים ודרושים מחודשים מתישבים על הלב, לחזק ולאשר דברי הראשונים וליתן כח מן תורה נביאים כתובים לדברי חכמים, וליזהר בדבריהם ביסודי הדת והתשובה והתפלה, כי הם גדר כל אשר בשם ישראל יכנה וצריכים סיוע אלהי, וכמו שהיה דוד ע"ה מתפלל על ענינים אלו (תהלים נ"א) לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי. לב, רומז על היסודות אשר ראוי שיהיו קבועים בלב לעולם, טהור ברא, רומז לתשובה אשר היא טהרת החטאים ובתשובה נהיה כבריאה חדשה, לי אלהים, רומז לתפלה אשר עליה נאמר ויפגע במקום ואין פגיעה אלא תפלה, ועל מקומה נאמר אין זה כי אם בית אלהים וגו', ואמר ורוח נכון חדש בקרבי, לחלות עוד פני אל, כי אחר שזכה להשיג אלו הג' עניינים שיהיה רוחו נכון ונח בהם, לעולם בהם יעבוד את ה', ואמר (שם) אל תשליכני מלפניך ורוח קדשך אל תקח ממני, כי הבעל תשובה והמתפלל צריך להעתיר דברים ולהתמיד בבקשה מדי יום ביום בכל שלש התפלות צהרים בקר וערב, ואצל בני אדם מי שמפציר ומעתיר במבוקש אחד פעמים שלש או יותר קצים בו, ולכן אמר גם כי אני אעתיר ואפציר בכל יום ויום על מחילת החטאים אל תקוץ בי ואל תשליכני מלפניך, כי אם בני אדם קצים בהפצר הבקשה ומשליכים המבקשים מלפניהם, הוא מפני שכבר השיבו בפעם ראשונה או שניה הן או לאו, השגת המבוקש או הפכו, אבל הבקשה מאת ה' אין אדם יודע אם נעשתה עצתו או בקשתו וצריך להעתיר מדי יום ביום, כי באי זה צד שיהיה לא יאשם, כ"א נתקבלה תשובתו ובקשתו שנמחלו עונותיו והוא אינו יודע, הוא מתמיד בתשובתו ותפלתו, ואם לא נתקבלה תשובתו אינו מבעט ואינו מתלונן כדרך בני אדם המבקשים אלו מאלו, אלא מעתיר ומפציר בפפלה ויהיה בטוח שתתקבל בהיות חטאתו נגדו תמיד, כי בקבלת התפלה הנראית לעין שנתקבלה כמו על הגשמים ועל הדבר ושאר מיני רעות המתרגשות לבוא בעולם, אחר שיסורו ממנו אנו יודעים ומכירים כי מאתו יתב' באה אלינו הרעה ההיא בעונותינו, וכששבנו אליו קבל תפלתנו והסיר ממנו מכת המות או המאורעות הרעות ונתננו לו הודאה על חלקנו אשר רחם עלינו כרחם אב על בנים. ואמר ורוח קדשך אל תקח ממני, כי אחר התשובה נתקדש רוחו ונשמתו אל הקדושה תאסוף ואם יחזור לחטוא תסתלק ממנו, לכן אמר אל תקח ממנו כלומר שתסיר מלפני כל מכשול עון שלא אבוא עוד לידי חטא לשתקח ממני רוח קדשך, כי מן שמיא מיהב יהבי משקל לא שקלי (תענית כ"ה, מדרש רות רבה פרשה ב'), ואמר השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני, כי גם כי החוטא בתשובתו תכופר לו חטאתו, אינו נרצה ומקובל לפני האל כבתחלה קודם שחטא, דמיון עבד מלך שעבר על דברו וממרה בו שחייב מיתה, כי גם שרבים יחלו פני נדיבותו שימחול לו ונרצה להם ומחל לו העונש, לא בשביל זה יתקבל ויתרצה לפני המלך, וכמו שנאמר באבשלום (ש"ב י"ד) ופני המלך לא ראה אחר שמחל לו אביו וצוה ליואב שיביאנו ממקום שברח לו שם. ולכן אמר על בעל התשובה השיבה לי ששון ישעך וכו', שישוב לראותו בפנים צהובות כיון שהושיעו מחטאותיו ומחל לו, וגם כי זה אינו נהוג במלכי בשר ודם רוח נדיבותו הטובה תסמכהו בתורת נדבה לא בחיוב

ולא נמצא בכל המקרא רמז לנפש רוח נשמה בג' פסוקים זה אחר זה כמו אלו, וכנה שלשתם ברוח כמו שנרמז באדם הראשון נפשו הראשונה בשם רוח, כדכתיב ויפח באפיו נשמת חיים, כי לשון הפחה באפים הוא נאמר על הרוח כדכתיב (יחזקאל ל"ז) מד' רוחות בואי הרוח ופחי, וכדכתיב (שמות ט"ו) וברוח אפך נערמו מים, ולכן אמר נשמת חיים כי בלשון חיים נרמז הרוח ג"כ כמו שכתוב נשמת רוח חיים באפיו וכו' והרי הוא כאלו אמר ויפח באפיו נשמת רוח חיים, כי שם רוח הוא כולל לשלשתן נפש רוח נשמה, מהות שלשתן הוא רוח, כמו שנאמר במלאכים (תהלים ק"ד) עושה מלאכיו רוחות, לא נאמר בהם נשמות ולא נפשות אלא רוחות, כי מדרגת אלו הג' הוא נפש רוח נשמה, נפש היא מדרגה למטה משלשתן, הנפש החוטאת היא תמות (יחזקאל י"ח), והרוח למעלה הימנה, כי הרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה (קהלת י"ב), והנשמה היא למעלה מכולן, כי היא נזכרת בפירוש ביצירת האדם ונפיחת נשמתו, והמלאכים הוא ידוע כי הם למעלה ממדרגות האדם, ועכ"ז אמרו חז"ל (מדרש תהלים צ"א) על הצדיקים שהם גדולים ממלאכי השרת, ולכן כנה אותם ברוחות, כי הרוח היא מדרגה אמצעית באדם בין הנפש והנשמה, כי בערך