בית א-להים (מבי"ט) ג

הכוונה שהיא לשם שמים ומתקיימת בו

ומה שהרבינו שכר המועט על המרובה כפי ההכנה כמו שכתבנו למעלה, יתכן לומר כי יצדק באופן זה, שיהיה שכר למי שלא היתה בהכנת טבעו לעשות אלא ג' מצות דרך משל בכל יום ועשאם, ומי שהיה בהכנת טבעו לעשות שש בכל יום ולא עשה אלא ג' שיהיה שכר יותר למי שעשה הג' ובם השלים חק הכנתו ממי שעשה ג' כיון שלא השלים כל חקו, אבל אם יוסיף יותר גם כי לא השלים חקו], לא יקפח השי"ת שכר ריבוי המצות כי הכל לפי רוב המעשה, וכן בענין הלימוד אם למד אחד ו' שעות ביום ובם השלים חק כל הכנתו, יהיה לו יותר שכר ממי שלמד ג"כ ו' שעות ולא השלים בהם כל חק הכנתו, אבל אם יוסיף יותר גם כי לא השלים חקו עדיין לא יקפח האל יתברך שכרו, והרי הוא כמי שנתן דינר לצדקה חומש ממה שהיה לו ועשיר נתן ג"כ דינר, ואם היה נותן חומש כמו המבזבז היה צריך לתת ה' או י' או יותר יש שכר יותר למי שנתן הדינר שהיה חומש ממונו ממי שנתן ג"כ דינר ולא הגיע לחומש, אבל אם ירבה עוד לתת דינר אחר, גם כי לא השלים לחומש יש לו שכר אחר על הדינר השני שכבר הועיל בו לעניים, כ"ש אם השלים חקו שיהיה לו שכר על הדינר האחד ועל כל דינר ודינר שנתן יותר כמו השכר שיש לו לנותן הדינר, ועם כל זה אינו ראוי שישתבח על הלימוד ועל פעולות הטובות כי מאת ה' היתה לו שהכינו ויסדו על מתכונת הזה אשר היה מוכן ומזומן בטבעו מתחלת בריאתו הנמשכת מאב הראשון אשר היה מוכן לכל טוב להיותו יציר כפיו של הקב"ה ונפוח נשמת חיים באפיו ממנו

ומפני שיש הבדל והפרש בין פרטי בני אדם בהכנה הטובה הזאת הרב היא ואם מעט, ואינה ידועה אפילו לבעליה, לכן חייב כל אחד מישראל להשחדל לעשות כל מה שיוכל בלמידת התורה וקיום מצותיה, ויחשוב עצמו שיש בהכנת טבעו לעשות יותר ממה שעושה, וכשירגיל עצמו לכך יוסיף וירבה לעשות יותר ממה שהיה בכחו והכנתו קודם, לא לבד בהשלים נפשו אלא ג"כ בהשפיע מטובו לאחרים כל אחד כפי כחו והכנתו ורשותו ואימתו על קרוביו ושכניו ובני עירו, וגם בני עיירות אחרות הנשמעים אליו מחמת חכמתו וממשלתו כשהוא בגדר דורש או חכם או פרנס על הצבור או שלשתם ביחד, וכמו שאמרו במדרש (בראשית רבה פ' כ"ד) על זה ספר תולדות אדם מלמד שהראה הקב"ה לאדם הראשון דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו דור ודור ופרנסיו. דורש יקרא החכם היודע לדבר צחות בפני רבים דברי תורה ואגדה להורות להם הדרך הטובה והישרה ולהוכיחם תוכחת מגולה להפרישם ולהזהירם מכל מה שהוזהרו בתורה, חכם יקרא במקום זה הדיין העומד על המשפט לדון ולזכות ולחייב כפי דיני התורה, פרנס יקרא מלך או נשיא או ראש גלות, כפי הדור כי לא יחסר ולא יסור שבט מיהודה להוכיח במישור לענוי ארץ ולהקים דגל התורה ולומדיה כל אחד כפי כחו, שלא יהא נתפס כמי שיש בידו למחות ואינו מוחה, ומה שאמר דור דור לכל אחד ולא אמר דור דור דורשיו וחכמיו ופרנסיו, כי לפעמים יקרה באי זה דור שלא ימצא בו כ"א דורש ולא חכם ופרנס, או חכם ולא דורש ופרנס, או פרנס ולא דורש וחכם. וכן נרמז במה שאמרו זה ספר תולדות אדם מלמד שהראהו וכו', שכמו שעיקר תולדותיו של אדם הם תורה ומע"ט כן עיקר זרעו ותולדותיו הם תורה ומע"ט של תולדותיו, ולזה אמרו מלמד שהראהו דור דור ודורשיו וכו', כי לא יקראו תולדות אדם הראשון עמי הארץ, כ"א הדורשים והחכמים ופרנסים וכיוצא בהם הנשמעים אליהם, ומה שאמרו דור דור ולא אמרו דור ודורשיו דור וחכמיו וכו' לרמוז כי לא יטוש ה' את עמו בכל דור ודור מבלי דורשים וחכמים ופרנסים או לפחות שנים או אחד מהם בכל דור ודור זה אחר זה, לא יחסר שום דור שלא יהיו בו רועים

ולכן בכל דור ודור חייב אדם שתורתו אומנותו להראות את עצמו כאלו הוא מספר תולדות אדם, מדורשיו חכמיו ופרנסיו, ואין בזה משום יוהרא כי בזה יקשט עצמו בתכשיטי תלמידי חכמים להשלים עצמו בתורה ובמצות, להיותו זוכה ומזכה שילמדו ממנו אחרים ויאמרו (יומא פ"ו) אשרי פלוני שלמד תורה ראיתם כמה נאים מעשיו כמה מתוקנים דרכיו וכו', ויהיה כח בידו למחות בעושי רשעה וכשם שמי שיש בידו למחות ואינו מוחה הוא נתפס באותו עון (שבת נ"ד) כן המוחה יש לו זכות יותר, שמדה טובה יתירה על מדת פורענות, ועם כל זה יעשה עיקר בתלמודו כי ת"ת כנגד כולם, כי הזוכה ומזכה במעשים טובים גם כי זכות הרבים תלוי בו, וכמו ששנינו (אבות פ"ה) משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו, הלומד ומלמד זכותו יותר, וכמו ששנינו (שם פ"ד) הלומד ע"מ ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות שהם סור מרע ועשה טוב, או לשמור כנגד לומד ולעשות כנגד ללמד, על דרך מה שכתוב (ישעיה ל"ב) והיה מעשה הצדקה שלום, גדול המעשה יותר מהעושה (בבא בתרא ט')

ולא לבד שהצדיק זוכה ומזכה בחייו אלא גם לאחר פטירתו לומדים שמועותיו ושפתותיו דובבות בקבר (יבמות צ"ז) וזוכרים ג"כ מעשיו הטובים ועושים כמוהו, וזהו שאמרו צדיקים אפי' במיתתן קרויין חיים (ברכות י"ח) כי גם אחר מיתתם לומדים מתורתם וממעשיהם כמו בחייהם, כי כל מה שמחדש כל חכם בפירוש התורה ומצותיה על שרשי התורה, הוא בכלל תורה שבעל פה וכמו שאמרו (סוף פ"ב דמגילה) כל מה ששואל תלמיד לרבו נאמר למשה בסיני, ועל זה חייב כל אדם המחדש טובו מתוך לקח טוב, להודיע מה שחדש בחכמתו מחכמת התורי לתלמידיו וחביריו, ואם יזכהו האל להגדיל תורה ולהאדירה, יודיעה ג"כ בכתב לאחרים קרובים