בית א-להים (מבי"ט) ש

ענין זה בתורה ונאמר מפיו ית' אל משה רבינו שיכתוב זה הענין שנלמדים ממנו כמה עניינים, נתקדש ג"כ מפי האל ית' שהוציא הדברים מפיו ית' ומשה כותב על ספר בדיו, וכן ויאמר קין אל הבל אחיו יש בו מדרשים, וראה האל יתב' להעלות על ספר ענין הריגת קין להבל שנמשך מענין הקרבנות שהקריבו לה' וכיון שנאמר מפיו ית' למשה שיכתוב חלה עליו קדושה, וכן דברי למך לנשיו יש מדרש וחידוש באמירתו ותשובתו לו, ונתקדשו אלו הכתובים באמירתו לו יתב', וכן ענין דור המבול וסדום ועמורה הוצרך ליכתב בתורה, ללמד כי לא לחנם נמחה כל היקום אלא בחטאתם, ודור הפלגה הפיצם האל יתב' על אשר יזמו לעשות ונהפכו הערים על זעקתם הבאה אליו, והכל אזהרה לדורות הבאים שלא יעשו כמעשיהם, עם מה שיש תועלות בפשטי הכתובים ומה שנדרש בהם ונתחדשו באמירתו יתברך למשה שיכתבם מפיו כמו שנזכר

ואם תסתכל תמצא ותראה כי רוב מדרשי חז"ל הם על ספר בראשית שכולו ספורים ועל ספר ואלה שמות שרובו ספורים, והמדרשות שבשאר הספרים רובם הם על מיעוט הספורים שבהם ולא על הדינים, וכן בספר הזוהר רוב הסודות שנתגלו בו הם על כתובי הספורים, המורה כי לא לפשט הכתובים כמשמעם נכתבו כי אם גם כן למדרשים ולסודות הנרמזים בהם, וכן שמות הקודש היוצאים מפסוקים ידועים רובם בספורים, כמו שם בן מ"ב היוצא מבראשית עד בי"ת של ובהו, ושם של ע"ב מג' פסוקים ויסע ויבא ויט, ופסוקים מסוגלים להמלט מצרות ויוצאים מהם שמות ידועים כמו ואת האנשים אשר פתח הבית וגו', ויאמר אליהם ישראל אביהם, אשר כל זה מורה כי יש קדושה רבה בכל הספורים והאמירות אפי' שנאמרו בפועל קצתם מפי הדיוטות ידע האל ית' כי היה צורך בעניינים ההם לכותבם בתורה ושם בפיהם תיבות ומלות שיש בהם רמזים, והם לא ידעו אלא ענין האמירה לבד במה שהיתה כוונתם לבד, ואפשר ג"כ כי הם אמרום בלשון אחר או תיבות אחרות והאל ית' שמר כוונתם באמיר' וסידר בתורה תיבות אחרות באמירה ההיא אשר יש בהם רמזים וסודות

ומפני שגדלנו על אמונה שכל התורה כולה מבראשית עד לעיני כל ישראל היתה גנוזה וברואה מקודם בריאת העולם, וכן יש בידינו קבלה של אמת כמ"ש הרמב"ן ז"ל כי כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה, שהתיבות מתחלקות לתיבות אחרות, ועל זה ס"ת שחסר או הוסיף אות אחת אפילו שמשמעות התיבה במקומה הוא פסול, וכתב עוד שנראה שהתורה הכתובה באש שחורה על גבי אש לבנה כענין הזה היתה כתובה רצופה בלי הפסק תיבות, והיה אפשר קריאתה ע"ד השמות וקריאתה ג"כ על קריאתנו התורה והמצוה, וניתנה למשה רבינו דרך קריאת המצוה ונמסר לו על פה קריאתה בשמום וכו', כפי השימוש לבעלי הקבלה, שנראה מכל זה שהתורה שנבראת אלפים שנה קודם בריאת העולם היא מבראשית עד לעיני כל ישראל, וכן בכמה מקומות נכתב לשון תורה, בתורה ונביאים וכתובים שמשמעם מבראשית עד לעיני כל ישראל, כמו ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר עד תומם, לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה', שמשמעות תורה זו הוא לעיקר על כל התורה מראש ועד סוף וכן כל הנביאים שהזכירו תורת משה הוא על כל התורה, וכן בכתובים

ועל זה אני חוזר לעיקר קבלתנו זאת שכולה היתה ברואה מקדם, וכל הראיות שהבאנו למעלה על כי המשמעות הוא על עשרת הדברות הוא מפני שלא ניתנו אז במעמד כל ישראל אלא עשרת הדברות, ושאר התורה הכתובה לפניו מאז הי' אומר ומלמד למשה, ואח"כ בסוף העתיקה כולה מפי הגבורה כמו שהיתה כתובה מקודם לפניו, ועל כי התורה כולה היא נכללת בי' הדברות נקראו הם על שם תורה סתם

ועם כ"ז יתיישב הספק כעין מה שנתיישב באמרנו כי התורה שנבראת קודם בריאת העולם לא היתה אלא י' דברות שמהם נשתלשה כל התורה כולה, ונאמר כי כשנבראת כל התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל אלפים שנה קודם בריאת העולם, ידע האל כי הנחש שיברא לסוף אלפים שנה יאמר לחוה מה שאמר, ולמך לנשיו מ"ש, ודור הפלגה ואנשי סדום ואבימלך וכל כיוצא באלו האמירות ראה הש"י מקדם שיאמרו ושיש תועלת להזכירם בתורה כמו שכתוב למעלה, כי הוא שם הדבר בפיהם והם לא ידעו אנא פשט הדברים שאמרו, אבל יש בהם תועלות לפי מה שחשב האל ית', מלבד הסודות של שמות ההוי"ה, וכ"ש בספורי התורה שראה האל ית' מה שיקרה מבריאת העולם עד נתינת התורה ומאז כתבם בתורה מפני שידע הוא שהי' בו תועלת ליסוד התור' והמדות הטובות האנשים ללמוד התורה וקיום מצותיה, מלבד סודות וסגולות שיש בהם מצד השמות הקדושים כמו שנזכר

ואל כ"ז כיון דהע"ה באלו הפסוקים שפתח בהם

תורת ה' תמימה משיבת נפש, כי הזכיר שם ההוי"ה ששה פעמים על כללות התורה ופרטים, כי היא מהש"י מקודם בריאת העולם הנברא בו' ימים, כדכתיב (משלי ח') ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז, ושבח את התורה שהיא תמימה שאין בה גרעון ולא תוספת, כי התוספת הוא גרעון בחקה, שנראה שאם לא היו מוסיפים התוספת ההיא לא היתה שלימה, ומפני שהיא שלימה ותמימה אמר שהיא משיבת נפש, כי הנפש אין בה גרעון ולא תוספת כמו הגוף