בית א-להים (מבי"ט) שא

שנברא לפעמים בגרעון אבר ולפעמים בתוספת אבר, ואחר הבריאה גם כן יארע לפעמים בגוף גרעון או תוספת, מה שאין כן בנפש האדם שנבראת שלימה ותמימה, וכן היא עומדת בגוף כמו שנבראת, וכן יש לה השארות לחזור אל המקום אשר ממנו חוצבה, וזהו הנראה באומרו משיבת נפש שהתורה משיבה את הנפש אל מקומה בהיותה דומה לה כמ"ש לעיל, ואמר

, עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, כי העדיות הכתובים בתורה מהאל יתב' בסיפורים שהזכיר בתורה כולם הם אמתיים ונאמנים, ומפני שאמר שהמע"ה פתי יאמין לכל דבר אם אמת אם לאו, אמר כי העדיות מן הדברים הכתובים בתורה הם אמתיים שהם מחכימים הפתי המאמין לכל דבר, ובעדיות התורה האמתיים יתחכם שלא יאמין כי אם האמת

פקודי ה' ישרים משמחי לב, לשון פקודים על המצות לא נזכר בתורה כי אם תורה ומצות חקים ומשפטים ועדות, ובהם נכלל כל פרטי מצות התורה, ודהמע"ה חידש מלה זאת במצות כ"ה פעמים, ביושר בשמירה בנצירה באהבה וכדומה להם ולא נודע על איזה מצות הוא רומז, וראיתי באחד מן המקומות שהזכיר פקודים שאמר תהלים קי"ט) אתה צוית פקודיך לשמור מאד ודקדקתי בפסוקי התורה באיזה מקום הפקיד על הפקודים לשמור מאד, ומצאתי הכתוב שאמר השמר בנגע צרעת לשמור מאד ולעשות, וחשבתי כי על ענין הנגעים חידש דהמע"ה מלת פקודי על קצת מצות, אלא שאינו צודק בהן לומר שהן משמחי לב, גם שלא נקראו מצות נגעים פקודים, ודקדקתי עוד ומצאתי מ"ש על מעמד הר סיני (דברים ד') ונשמרתם מאד לנפשותיכם וגו', וכתוב גם כן למעלה מזה רק השמר לך ושמור נפשך מאד וגו', שאפשר שלאלו הכתובים רמז דהמע"ה באומרו אתה צוית פקודיך לשמור מאד, והיא שמירת עשרת הדברות ושלא ראו שום תמונה ביום דבר וגו', כי אלו הפקודים ישרים ומשמחי לב הם, ישרים כי צדיק וישר הוא, ומשמחי לב כי הפונים אחרי אלהים אחרים הם בעצבת לב, כשקוראים לא יענום ויקללו במלכם ובאלהיהם, אבל יראי ה' ואוהבי שמו הם שמחים וטובי לב כי טרם יקראו הם הוא יענם, וקראם דהמע"ה פקודים שלשון זה אזהרה יותר מלשון צווי להיותם מורים על צווי י' הדברות, ומפני שהיה הוא מלך רצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה בלשון המורה חוזק יותר מלשון צווי

מצות ה' ברה מאירת עינים, כל עשה ולא תעשה שכללם תרי"ג נקראים מצות, אלא שיש מהם שעם היותם מצות נקראים ג"כ חקים לאיזה סוד וטעם שאינו ברור לכל, והוזהרנו להאמין אע"פ שלא יהיו קרובים כל כך לשכלנו, וכן יש מהם נקראים ג"כ משפטים, כי אותם המצות יש בהן ענין משפט ובמשפט יפול הפרש בין הסברות, והוזהרנו על המשפט המקובל בתורתנו הקדושה כי הוא הישר והטוב, כדכתיב (שם) כי מי גוי גדול וגו' אשר לו חקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת וגו', ויש מצות שנקראים ג"כ עדות, ובעדות יפול גם כן איזה ספק לבלתי מאמינים, ולכן הוזהרנו עליו בלשון עדות שהוא אמת, וכמ"ש עדות ה' נאמנה, וכן הפקודים הם המצות אלא שיש להזהר בהן יותר כמו שכתבתי, אבל המצוה שאין בה חק ומשפט היא פשוטה וברה בלי שום פקפוק, והיא מאירת עינים להבין ולהשכיל ולהאמין שאר המצות שיש בהן חק ומשפט וכיוצא בהם

יראת ה' טהורה עומדת לעד, הוא רמז לדברים המסורים ללב שכתוב בהן ויראת מאלהיך, כי למי שמרמה או מאנה האדם אינו יודע ואינו מכיר חבירו באונאתו ואינו תובע ממנו דבר, אבל האל יתברך שיודע הדברים המסורים ללב הוא עתיד לנקום ממנו מאריך אפיה וגבי דיליה, וזהו שאמר עומדת לעד

משפטי ה' אמת צדקו יחדו, מלת אמת לא תפול אלא על מציאות דבר אם הוא כך אמת אם לאו שקר, אבל במשפטים לא יפול בהם אלא מלת צדק או עול כמו שכתוב משפטים צדיקים, וכתיב לא תעשו עול במשפט, וא"כ מה שכתוב משפטי ה' אמת, הכוונה כי המשפטים בפרט דיני ממונות אין לך מקצוע גדול בתורה כמותם, כי אין קץ לדברים שיקרו בין האנשים, ובתורה אינם כתובים אלא כללים ברמז וצריכים רובם לתורה שבע"פ, ועל זה יסתפקו בהם וגם כי כל חכם יכול לדון מפי הסברא קרוב לשכל ויכוין אל האמת, וכענין שהמע"ה שביקש לדון בלי עדים, ולכן אמר משפטי ה' אמת, כי לא תסתפק אם הם מצוה או הם בדוים מחכמים ע"פ הסברא, כי אמת הוא שהם מאת השי"ת מקובלים כמו שהם מסיני, וזהו משפטי ה' אמת, ואמר צדקו יחדו כי אחר שהוא אמת שהם מן ה' הם צודקים יחדו, כי כל הדינים יש להם יחס ועיקר אלו עם אלו על פי העיקרים היעודים בתורה, כי הדינים הבדויים על פי הסברא כל אחד יש לו יסוד או עיקר בפני עצמו כפי חילוק הסברות, מה שאין כן במשפטי ה' שהם מצדו והם צודקים ביחד, כולם הולכים ונמשכים על עיקרים ידועים מוסכמים על פי הקבלה, אין ביניהם הפוך וקושי מזה לזה כלל

תם ונשלם