בית א-להים (מבי"ט) רצט

לפניו והיה יודע שאירע כך כמו שהיה כותב, לא כתבם עד שהיו ועד שנאמרו בפועל, ללמד לנו שלא נקדים פ"ה לעי"ן, וגם משה ע"ה לא כתבם מעצמו בקבלתו אותה מפה אל פה עד אברהם ועד נח ואדם הראשון, כי לא יסמוך על קבלתו מכמה דורות שמא שינה אחד מהם, ואפי' נתאמת לו בבירור לא היה כותב בתורה דברים שלא נצטווה כ"ש דברים של חול, אלא ודאי הכל מפי הגבורה אחר שהיה כל דבר ואחר שנאמר כל דבר בפועל נכתב, ומה שאמרו שהתורה נבראת אלפים שנה קודם בריאת העולם הוא על עשרת הדברות כי בם נכללו כל תרי"ג מצות כמו שכתב רש"י בפ' משפטים, ומשה כתב מפי הגבורה מבראשית עד מתן תורה, והתורה עצמה עיקרה שהיא עשרת הדברות לבד הוא שבאו כתובים על הלוחות ומשם העתיקם משה על ספר אחר שכתב מבראשית עד עשרת הדברות, ומשם והלאה היה מדבר אל משה באוהל מועד, כמו שכתוב ומשה יקח את האהל והיה כצאת משה וגו' ודבר ה' אל משה פנים וגו', וכתיב אחר כך ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה, והוא כל מה שנאמר לו אחר מתן תורה כמ"ש שמר לך את אשר אנכי מצוך ויהי שם עם ה' ארבעים יום וגו' ויכתוב וגו' על הלוחות וגו', ויהי ברדת משה מן ההר כשהביא לוחות אחרונות ביוה"כ וירא אהרן וכל זקני בני ישראל את משה והנה קרן וגו' וידבר משה אליהם שליחותו של מקום, ולשון הווה הוא כל הענין הזה, ואח"כ נגשו אחר שלמד לזקנים חוזר ומלמד הפרשה לכל ישראל וכותב כל מה שנאמר לו מפי הגבורה בסיני ומדבר סיני ובערבות מואב עד לעיני כל ישראל

ובזה הוקל מעט כובד משא הספק למה נכתב בתורה כל מה שאינו מצוה מתרי"ג מצות, כי לא נכתבו מאז אלא אח"כ שניתנו י' הדברות צוה הש"י למרע"ה יכתוב מפיו כל מה שנראה לו יתב' היות סיוע וחיזוק לאמונת התורה שהיא עשרת הדברות ותשלום תרי"ג מצות הנכללות בהם, ויש בהם טוב טעם ודעת בכל מה שנכתב בספורים אלו כמו שכתבו רז"ל במדרש וכמו שיתבאר

אלא שצריך לתת טעם לכל אלו האמירות שנאמרו בתורה בשם אומרם, אשר יש מהם אמירות שלא נתכוין בם האומר אלא מה שמורה פשטן לבד והם דברי חול מפי חול והדיוט ולא יתכן שיחול בהם קדושה כקדושת התורה

ועל זה נאמר, כי לא לבד כיון האל יתברך בנתינת התורה להיישירנו במצותיו לשנזכה לעוה"ב, אלא ג"כ להורות לנו הנהגתו ית' בבריאת העולם בחכמה נפלאה, וכמו שהוא מתנהג עם בריותיו ביושר וחסד ורחמים ומשגיח בהם השגחה גמורה לגמול חסד לטובתם ולהפרע מן הרשעים, אשר כל פרטי עניינים אלו נלמד מסיפורי התורה והם מחזיקי מצות התורה ותומכיה בתתם אמונה שלימה בלב העובדים לאל ית', להחזיק באמונתם הישרה הנלמדת מספורי התורה בבריאת העולם, ובמה שקרה בו אחר כך עד זמן נתינת התורה בהשגחתו ית' על עולמו, וכן נלמד מהם ג"כ מדות ישרות שיבור לו האדם, כי לא לבד במעשה המצות ישתלם האדם כי אם ג"כ במדות הטובות והישרות הנלמדות מן התורה וספוריה, כמו שיש קדושה בתורה במצותיה וחקותיה, כן יש קדושה בה בספורים שנלמדים מהם מעלות האל ית' והנהגתו בברואיו בהשגחתו הטובה והישרה, וגם במדות והנהגות הטובות הנלמדות ממנה יש בהן קדושה, כי הן סבה להביא את האדם לקיום התורה והמצות, כמאמר התנא אם אין דרך ארץ אין תורה. ותמצא בכל פסוקי התורה שהן כמו ספור מדרשים לחז"ל בגמרא ובמדרשים, שיש בכל פסוק תועלת אמונה או מדה טובה, מלבד מדרש הנעלם וסודות נפלאים שנרמזו בספורים

ונחזור אל פרטי האמירות אשר במאמר פשטן הן דרך חול, ואף כי היום יקדשו בכל מה שיאמר עליהם. והנה המאמר הראשון מפי הדיוט הוא מאמר הנחש לאשה אף כי אמר אלהים, נלמד ממנו אין טוענין למסית וכל המוסיף גורע, וגם דרך כלל נכתב ענין הנחש והאשה להורות כי עולם חסד יבנה, כי מיום ראשון חטא אדם שעבר על מה שצווה בו ביום ועם כל זה העביר האל ית' חטאתו ולא מת ביום ההוא, ולהיות ששלשתם נחש ואדם וחוה בריאות ראשונות שנבראו בעולם ע"י ית' נענשו הם וגם כל היוצא מהם, הנחש על גחונך תלך ועפר וגו' לא לבד הוא אלא כל הנחשים הנולדים ממנו עד סוף העולם, וכן עונשי חוה ואדם נמשכה קללתם בעצבון תלדי בנים וגו', ארורה האדמה וגו' בעצבון תאכלנה, בזעת אפך תאכל לחם, לנשים הבאות אחריה שתלדנה בעצבון וגו' לאנשים ולנשים שבאות ממנו ג"כ שבעצבון תאכלנה וקוץ ודרדר וגו', כי הנשים חל עליהם חוב קללת חוה וחוב קללת אדם כי משניהם נוצרו, ולהיות חטא זה עצום כי הוזהר מפי האל ית' ובו ביום עבר עליו, נכללו דורותיו אנשים ונשים בקללותיו, מה שאין דרך האל יתב' לפקוד עון אבות על בנים כשאינם אוחזים מעשה אבות, וחוה מפני שהיא עצמה לא הוזהרה על זה ועיקר עונשה היה על שהחטיאה את בעלה לא חלו קללותיה על הנשים הכשרות, כמ"ש חז"ל נשים צדקניות לא היו בפתקה של חוה, וגם כי הנחש אינו בן שכר ועונש עכ"ז נענש כמו שהעניש הקב"ה לבהמה שנכשל בה שום אדם ואמר ואת הבהמה תהרוגו שלא יאמרו עליה פלוני נכשל על ידה וכן היה נענש נחש שנשתנה ממה שנוצר קודם שנענש על גחונך וגו', והרי אינו כמו שהיה קודם ולא יאמרו עתה על הנחש זה שאדם הראשון נכשל על ידו שאינו בדמותו ובצלמו של ראשון, וכיון שהסכים האל ית' לכתוב