בית א-להים (מבי"ט) רצה

רמז למה שאנו ניזונים פעמיים בכל יום ערב ובוקר מאתו יתברך וכמו שבשבת יש לנו לחם משנה לסעודה שלישית כן המוסף היא ביום שבת משנה על אשר יקריבו יום יום, והם קרבים בשלש פעמים כמו ג' סעודות, ועשירית האיפה סולת לכל אחד מן הכבשים כמו העומר לכל אחד מישראל עשירית האיפה הוא, ומפני חילול שבת לא הרבו בקרבן אלא כדי התמידים כמו שנזכר וכמו הג' סעודות, ובר"ח וביו"ט שאוכל נפש מותר בהם הותר להיות המוסף מרובה , וכן ביום הכפורים להיותו יום כפרה אע"פ שיש כרת במלאכה, וכן כשחלים ימים אלו בשבת לא יתעכבו מלהקריב קרבנות הזמנים כיון שהם באים על הימים טובים אשר אוכל נפש מותר בהם: עוד אני אומר כי ימי החול ושבת הם קבועים לעולם לא יתחלף יום ביום, ויום שבת לעולם הוא שביעי ליום ראשון, וכמו שהן תמידים וקבועים כן קרבנותיהם כנגדם אחד אחד בבוקר ובערב וכמו שכתבנו למעלה, וביום שבת משנה ג"כ, אבל ר"ח הם מקודשים ע"פ ב"ד והם נדחים מיום ליום בחול ולפעמים ביום שבת וכן המועדים נגררים אחר ראשי חדשים נדחים בכל שנה ר"ח ומועדים מיום ליום או לימים בכל שבעת ימי בראשית, ולכן בכל ראשי חדשים ובמועדים נתרבו הכבשים שבעה כשבעת ימי בראשית אשר בהם חלים ר"ח ומועדים לפעמים ביום זה ולפעמים ביום זה, מלבד כבשי התמידים שבכל יום ג"כ בראשי חדשים ובמועדים, וגם כי המועדים נתוסף בהם איסור מלאכת עבודה מה שלא היה בר"ח לא נתוספו בהם קרבנות יותר מר"ח כיון שרובו קרבנותיהם נמשך להם מר"ח כמו שנזכר, אלא שבימי סוכות שהוכפלו בד' מצות מלבד היותו יום טוב, סוכה וד' מינים כל ז' הימים הוכפלו ג"כ הכבשים י"ד כל יום, והפרים שבעים כנגד ארבעה מינים שהם ז', לולב אחד אתרוג אחד הדס ג' בדים ערבה ב' בדים, ז"פ ז' הם מ"ט וז' ימי סוכות וי"ד סעודות שבהם הם שבעים, ולא נתחלקו לעשרה עשרה כל יום אלא שיהיו מתמעטים והולכים כל יום מפני שהם ג"כ כנגד ע' אומות

וגם כי בימי הפסח יש בו מצות הרבה פסח מצה ומרור ואיסור אכילת חמץ, לא הגיעו מצות אלו לכלל זמן הקרבנות בימי הפסח, כי מצות הפסח עצמו שחיטתו והקרבת אימוריו בערב פסח בין הערבים ואכילתו על מצות ומרורים בלילה ואין חיוב מצות מצה אלא בליל חמשה עשר כדכתיב בערב תאכלו מצות, ואיסור אכילת חמץ כל שבעה אינה מצוה בפועל לשיתוספו קרבנות עליה אלא אזהרה

ובהיות יום שבת קדש קבוע שביעי לימי בראשית נאסר בכל מלאכה ויש בו חיוב חטאת או כרת או סקילה, מה שאינו חייב במועדים ואפילו בי"ה להיותם ימים נדחים מיום ליום בשבעת ימי בראשית נגררים אחר קיבוע ראשי חדשים, ולכן הותר ביו"ט מלאכת אוכל נפש וביה"כ להיות יום צום לכפרה לא הוצרך להתירה

ובזה ניתן טעם ג"כ לשעיר חטאת של ר"ח ושל יו"ט ויוה"כ שנצטוו באלו הימים ולא ביום שבת, כי יום שבת להיותו קבוע כמו שנזכר לא הותר בו חלול שבת לכהנים בעבודת קרבנות יחידים כ"א קרבנות ציבור התמידים וב' כבשי שבת שהם מוספים לשבת שהם כפרה על כל ישראל דרך כלל, כמ"ש (ישעיה א) צדק ילין בה מעולם לא לן אדם מישראל ובידו עון כיצד וכו', ושעיר חטאת אינו כפרה לכלל ישראל אלא על טומאת מקדש וקדשיו למי שאין לו ידיעה, וזה אינו כולל אלא למועטים שבישראל שאירע להם טומאה זו

ונצרף לזה טעם שני בתת טעם ג"כ לכל אלו שעירי החטאת שהיה מספיק שיהיו באים בר"ח ומר"ח לר"ח היה מתכפר מי שהיה עליו עון זה מטומאת מקדש וקדשיו בלא ידיעה שאם היה לו ידיעה היה צריך להביא קרבן בפני עצמו ולמה הוצרכו במועדים וביוה"כ, וגם במועדים אם היה איזה טעם להביאם היה מספיק ביום אחד ראשון של מועד או אחרון להביא שעיר חטאת אחד ולא בכל הימים

ולזה אומר כי שעיר חטאת זה מיוחד בטומאת מקדש וקדשיו לא לחטאים אחרים אפילו שאין להם ידיעה, וכמו שלמדו חכמים ז"ל בפ"א של שבועות, והטעם לזריזות טהרת הקודש דכולי עלמא בדילי מיניה צריך לייחד לו כפרה אפילו ללא ידיעה, ומפני שאין לו ידיעה אם נטמא וכל שכן ביום שנטמא רצה האל יתב' לתת לו כפרה שהוא היודע תעלומות שנטמא ואכל קודש או נכנס למקדש בטומאה, והוא יתב' ידע ג"כ ביום שנטמא, ורצה שיתכפר כל אחד ביום שחטא להודעת החטא שחטא בטומאה ומחדש לחדש, אותם שנטמאו ד"מ ביום ראשון אם החדש הבא עליו יהיה ביום ההוא יתכפר בו בשעיר חטאת ואם לא יהיה ראש חודש ביום ההוא לא יתכפר עד יבוא ר"ח ביום שנטמא בו, וכן יהיה סובב מר"ח לר"ח שיכפר בו כל אחד ביום שנטמא בו, ובין כל ר"ח ור"ח יהיו כמה בני אדם שחטאו בטומאה זו ולא יתכפרו בהם אם יום חטאתם לא יהיה מכוון לימי ראש חודש, ולכן רצה האל ית' ג"כ שיובא שעיר חטאת זה לכל ימי המועדים בפרט פסח וסוכות הכוללים כל שבעת ימי בראשית, כי לא ימלט שום אחד מהחוטאים מהיותו מכופר ביום אשר חטא בו זה ביומו וזה ביומו, וגם שיהיה המועד קרוב לראש חודש כמו העצרת יכפר על מי שאירע לו חטא טומאה בחדש אייר יום ראשון ד"מ והיה ראש חדש סיון יום שלישי ולא יתכפר בו ויחול יום עצרת ביום ראשון ויתכפר בשעיר חטאת של עצרת, ולכן הוצרכו כל שעירי חטאת של ראש חודש ושל מועדים כמו שנזכר, ולא הוצרך בשבת כי יום שבת עצומו וקביעותו