בית א-להים (מבי"ט) רצו

הוא קודש ואין קדושתו נדחת ולא נגרעה בחטא טומאת מקדש וקדשיו שלא היה לו ידיעה, אבל ימי המועדים שרובם הם חלים בימי החול היה בהם איזה גרעון קדושה אם לא היו נטהרים ומתכפרים בהם אותם שאירע להם חטא טומאת קודש, וכמו שאמרו (ר"ה ט"ז) חייב אדם לטהר עצמו ברגל ולא אמרו בשבת, כי בעצם קדושתו ויומו לא יקל ולא יגרע בקדושת שום דבר של טומאה, ובחדשים שאין בהם מועד גם כי יארע לו טומאת מקדש וקדשיו בתחלת החודש תולים לו ויהיה לו הגנה מיסורים עד יבוא יום כפרתם כיון שלא היתה הטומאה ידועה לו, ויש סמך לזה מטמאי מתים שנדחים עד שלשים יום חמשה עשר לאייר שלא יענשו על זה

ועל מה שנגרע פר אחד בר"ה וכפור ושמיני חג עצרת וניתוסף איל אחד בחג הסוכות נאמר כי בשמיני עצרת כבר נתנו חכמים ז"ל טעם אמר הקב"ה בני כל ימי החג וכו'

ויש קושי בזה כי גם בר"ה הוא פר אחד איל אחד, אבל אפשר כי טעם זה לא ניתן אלא לערך שבעים פרים שהקריבו בימי החג כנגד שבעים אומות, ועתה ביום זה היה יכול הקב"ה לומר אני ואתם וגו' בשני פרים כמו ראש חודש ופסח ועצרת, וא"כ צריך טעם לכולם ר"ה ויוה"כ ושמיני חג עצרת על פר אחד ובסוכות ב' אילים

ונתחיל קודם בתת איזה טעם לקרבנות דרך כלל, והוא כי רצה הקב"ה לזכות את ישראל שיעשו נחת רוח לפניו כדי שיהיו ראויים להשפיע עליהם טובה וברכה בדין ובמשפט בלי שיצטרכו לחסד ורחמים, ע"ד מה שאמרו (ר"ה ט"ז) אמרו לפני מלכיות זכרונות שופרות וכו' נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם וכו', וכן ענין הקרבנות הם שאנחנו מכינים לפניו הקרבן כדי שיהיה ריח ניחוח לפניו, כמו שהאדם אחר שאוכל ושוה יש לו נחת רוח, כן הוא ית' יש לו נחת רוח במה שאנחנו מקריבים לפניו ממה שהוא שלו כדי שהוא ית' יזון ויפרנס אותנו בעוה"ז לעבודתו ית', וכמו שנא' על עולות שהעלה נח וירח ה' את ריח הניחח ויאמר לא אוסיף וגו' עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וגו' ויום ולילה לא ישבותו, מלהכין מזון לאדם, ויברך אלהים וגו' ויאמר פרו ורבו וגו' וכל רמש וגו' לכם יהיה לאכלה כירק עשב נתתי לכם את כל, ולכן צוה על התמידים בכל יום בקר וערב כמו שהאדם סועד בקר וערב ג' סעודות בכל יום, כן נקריב התמידים, שבזכות מה שאנחנו מקריבים לפני ה' בקר וערב נהיה מושגחים מאתו ית' בצורכי מזונותינו, ולא רצה להכביד על ישראל בפרים ואילים וחס על ממונם של ישראל בדבר התדיר בכל יום בשני כבשים, ולא יספיק קרבן יום אחד לימים אחדים כי אינם כל הימים ימים אחדים אלא שיש בהם שינוי וחילוף בממשלת הכוכבים חוק וזמן נתן להם האל יתב' שלא ישנו את תפקידם בשבתאי צדק מאדים חמה מגה כוכב לבנה בימים, וחל"ם כצנ"ש בלילות, ולכן אמרו עבר יומו בטל קרבנו כי לא ישמש יום ליום שאצלו, כי על זה היה שבעת ימי בראשית כי כל אחד יש לו מזל בפני עצמו וחוזרים חלילה בכל שבוע, וענין זה אע"פ שהוא ידוע לחכמים אינו דבר גלוי ונראה לעין כל אלא עולם כמנהגו נוהג בכל יום בזריחת שמש והערבו, אבל ביום שבת יש בו דבר מסויים וגלוי יותר היותו יום שבת כמ"ש מה היום מימים נהר סמבטיון יוכיח ובעל אוב יוכיח, וכן המן במדבר שלא היה יורד לישראל ביום שבת ולכן נתעלה משאר הימים במוספים בכדי התמידים, ובראשי חדשים נגלה ומפורסם יותר לכל העולם השינוי שיש בהם יותר משאר הימים על שמתחדשת הירח בהם, ולכן נתעלה יותר בקרבנות מג' מיני בהמה טהורה שור כבש או עז, כי בדבר שאינו תדיר אלא משלשים לשלשים יום אין עניות במקום עשירות ואין צבור עני, ויביאו מן הגדול שבשלשת מינים פרים בני בקר שנים, והכבשים ז' כשבעת הימים שמקריבים בבקר ז' תמידים, ואיל אחד אע"פ שהוא ממין כבשים הוא המובחר וגדול במינו, כי הכבש הוא בן שנה והאיל הוא בן י"ג חדש, וכיון שנעשה איל בל' יום יקרב כל ל' יום, ושעיר שהוא מין עז לחטאת, כי אחד מספיק לכל חטא כשאר הקרבנות הבאים על חטא, וכשנמנה מוספין אלו י"א ומנחתם ונסכיהם ט"ו ג' עשרונים לפר וב' לאיל ועשרון לכבש ושני כבשים תמידים של היום עצמו ומנחתם ונסכיהם ד' עולים ל' כמנין ימי החדש, כי גם שהמנחות והנסכים הם טפלים לקרבן הרי המנחות במקום אחר באים בפני עצמן כמו קרבן בהמה או עוף, כדכתיב ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה' סלת יהיה קרבנו אבל השמן והיין טפילה למנחה ואינם באים בפני עצמן בנדבה ולכן אינם נכנסים במנין והם נכללים במנחות כמו שכתבתי

ובהיות חודש ניסן ראשון לחדשי השנה שבעת ימי הפסח הנמנים מראש החדש, יהיו בהם קרבנות כמנין הקרבנות של ראש החדש, וכן עצרת שאנו סופרים ממחרת השבת נ' יום מניינם וקביעותם מימי הפסח וכן הקרבנות שלו יהיו כמו קרבנות של פסח, ובר"ח תשרי שהוא ר"ה כדי שלא יתחלף קרבן ר"ח בקרבן ר"ה אם היו שוים נחסר במין הראשון, והחשוב משאר המינים אחד מהם ונשאר פר אחד ואיל וז' כבשים ושעיר חטאת אחד וכיון שהקרבנות של ר"ה היו מחוסרים פר אחד מקרבנות ר"ח נמשך כן ליוה"כ ולשמיני חג עצרת שכל אחד מהם הוא יום אחד כמו ר"ה, ובסוכות שהם ז' ימים בחודש שנברא בו העולם היו הקרבנות פרים שבעים כנגד ע' אומות והכבשים כפלים משאר המוספים שהם צ"ח לסלק מישראל צ"ח תוכחות שבמשנה תורה: