בית א-להים (מבי"ט) רסו

הפירות ויש לו רפואה קרוב לעיפושו לשטחו וליבשו כדי שיתקיים זמן רב

עוד נוכל לפרש כי מה שידעה היא דשכבי חיי, אם מן הכתוב, הוא מפני שלא נאמר ויציץ מעיר עשב הארץ אלא ויציצו האנשים כעשב הארץ, והם אנשים שהזכיר בתחלה במעלת מלכות מלך המשיח שישתחוו לו כל מלכים ויעבדוהו כל גוים, ושאלה אם יעמדו ערומים כמו העשב, או יהיו דמיון העשב כמו שהיא מוכנת למה שהיא, כן יצאו האנשים בתחייה מוכנים בלבושיהם לא יחסר כל בהם, וכוונת השאלה אם כבר קבלו הצדיקים הקמים בתחייה כל שכר פרי מעשיהם בגן עדן ויצאו ערומים, שיצטרכו עתה בתחייה לחזור ולזכות בתורה ובמעשים טובים מחדש, או לא הושלם שכר מעשיהם הטובים בשכר גן עדן אלא שעודם לבושים במלבושי המצות אשר עשו קודם שמתו והם חיים עתה לקבל תשלום שכרם בעולם התחייה, והשיב לה ר' מאיר ק"ו מחטה שנקברה ערומה ויצאה בכמה קליפות צדיקים שנקברים בלבוש אינו דין שיקומו בלבוש, כלומר כי שכר מעשיהם הטובים אשר עשו בהיותם בגוף ונפש לא נשלם בעידון הנשמה בגן עדן אלא הם שמורים לקיבול שכר גם בעולם התחייה, וזו היא הוראת המלבושים שקמים בהם והם המעשים הטובים, וגם כי ענין המלבושים היא על הוראה ורמז מה שמורים המלבושים כפי כל אחד משתי הכוונות, עם כל זה מעשה עבודת התחייה יסכים ג"כ לכוונה שיקומו בלבושיהם ממש והם התכריכין אשר נקברו בהם, כי לא יבצר מידו מזמה בזכות צדקת הצדיקים שיעשה נס ג"כ בלבושים שיחזרו כמו שהיו בזמן הקבורה, גם כי נרקבו כבר ונעשו כעפר תיחוח, כדי שלא יהיו הצדיקים בושים זה מזה בהיותם ערומים

ולזה נראה לי שאין ראוי לעשות תכריכין מצמר או משי אלא מפשתן או צמר גפן דברים הגדלים מן הארץ, כיון שגדלו פעם אחד מן הארץ נקל זאת בעיניו ית' שיגדלו פעם אחרת לכבוד הצדיקים שומרי מצותיו ועדותיו ולא יצטרך שיעשה נס בתוך נס על דבר שמעולם לא גדל מן הארץ ונרקב ונתעפש שיתחדש ויתגדל מן הארץ וישוב חדש כבתחלה, כי אולי לא יספיק זכות כל צדיק לשיעשה הנס כפול נס בתוך נס. ומה שאמר קיסר לר"ג אמריתו דשכבי חיי והא הוו עפרא וכו' אמרה ליה ברתיה לר"ג שבקיה ואנא אהדרנא ליה, א"ל שני יוצרים היו בעירנו אחד יוצר מן המים ואחד מן הטיט אי זה מהן משובח אמר לה זה שיוצר מן המים אמרה ליה מן המים צר מן הטיט לא כ"ש. כוונת הקיסר שלא היה נקרא תחיית המתים כיון שהיו כבר עפר ומה שיבוא מן העפר הוא בריה חדשה כמו בריאת אדם הראשון עפר מן האדמה ואין זה תחייה במת עצמו שמת, והשיבה בתו במשל הב' יוצרים, כי יצירה מן המים יצירת האדם מטיפת אביו, ויצירה מן הטיט היא תחיית המתים, לא אמרה יצירה מן העפר כמו שאמר אביה אלא. מן הטיט והוא עירוב המים עם העפר, והכוונה לומר כי יש הכנה יותר להחיות את המת שכבר היה חי מיצירת האדם בתחלת בריאתו ומיצירתו בטבע ע"י זכר ונקבה, כי זה נוצר מן העפר לבדו וזה מן המים לבדם וזה מן המים והעפר והוא הטיט, כלומר מן ההכנה שהיתה לאדם הראשון שנברא מן העפר ומן ההכנה של כל אדם שנבראו מן המים בהתחבר ב' ההכנות יהיה יותר נקל להיותו נוצר מן העפר, כי זה העפר יש לו הכנה מהעפר הראשון ומהמים שהם הזרע והרי הוא כטיט

דבי ר' ישמעאל תנא ק"ו מכלי זכוכית שעמלן ברוח של בשר ודם ואם נשברו יש להם תקנה להתיכן ולחזור ולעשות מהן כלי, בשר ודם שברוחו של הקב"ה עאכו"כ. האי תנא דבי רבי ישמעאל ייחס זכות התחייה אל הנשמה אשר נופחה באדם מאתו ית', והשיב לשאלת הקיסר כי אע"פ שנעשו עפר כיון שאותו עפר בא מכח האדם שנופחה בו נשמת רוח אלהים חיים ומלך עולם ברוח שנשאר חי וקיים מכין האל ית' את הגוף שנעשה עפר לשיחזור למה שהיה ק"ו מכלי זכוכית אשר נעשה בהפחת רוח הזגג והרוח הלך לו ונשאר הכלי שלם, ואם נשבר יכול האומן לחזור ולהתיך אותו ולעשותו כלי כבתחלה בנפיחתו אליו כבתחלה, האדם שנעשה מקודם ברוחו ית' ונתקיים הרוח בו כל ימי חייו, וכשנפסד ונעשה עפר עדיין הרוח חי וקיים כי הוא מתחת כסא כבודו עאכ"ו שיהיה מוכן הרוח הקיים לחזור אל גוף האדם אשר היה בו ובכחו ישוב העפר להיות אדם כמו שהיה מקודם

א"ל ההוא אפיקורוס לרבי אמי אמריתו דשכבי חיי הא הוו עפרא וכו', א"ל מלה"ד למלך שאמר לעבדיו בנו לי פלטרין גדולים במקום שאין מים ואין עפר ובנו אותו לימים נפל א"ל חזרו ובנו אותו במקום שיש עפר ומים א"ל אין אנו יכולין כעס עליהם וכו' עכשיו שיש מים ועפר עאכ"ו. הנה פשט תשובה זו היא מה שאמרו חז"ל מה דלא הוה הוה מה דהוה לא כ"ש, והנמשל הוא שאם ברא את העולם כולו מתהו והוא יש מאין איך לא יברא אותו מיש, וכן יחזור ויחיה את האדם מן העפר אשר נשאר מגופו, ועוד יש לו כוונה בתשובה זו וכו' דומה למשל שבנו פלטרין במקום שאין מים ואין עפר וא"א לבנין בלעדם, אלא שלא היו שם במקום בנין הפלטרין והוצרכו להביאם ממקום אחר, וכ"ש כשיש מים ועפר במקום אשר בו יבנה הפלטרין שיהיה נקל, ולכן כעס עליהם, והנמשל הוא על האדם הראשון אשר נברא ונוצר עפר מן האדמה ממה שנאמר עליו מזבח אדמה תעשה לי, ונתפשט בריאתו ותולדתו וזרעו בכל מקומית הישוב אשר לא נוצר מעפרם, והוא דומה לנמשל במקום