בית א-להים (מבי"ט) רסה

הם בראש כל ישראל

וכן נרמז ברמז התחייה מאהרן, אחד מהסבות הנזכר למעלה בתחייה, והיא סבת קיום המצוה אשר לא היה בכח הצדיקים לקיימם בחייהם כי לא באו לידם ולא הגיעו לכלל קיומם, כמצות תרומות ומעשרות אשר לא קיים אהרן קדוש ה' מצות אכילתם בטהרה לסבה שלא נתחייבו עדיין בזמנו עד בואם לארץ ובסבת מי מריבה גוע אהרן חוץ לארץ, ולכן יקום בזמן התחייה לקיים מצוה זו ככל המצות התלויות בארץ, וכן כל מי שלא זכה לקיים מצוה שלא הגיע לכלל קיומה בזמן תחיית המתים יקיימנה, וכמו שנזכר למעלה

וכן נרמז ברמז התחייה מן האבות שכתוב לתת להם ולא לכם, סבה אחרת מהסבות הנזכרים למעלה, והוא חיבור כל ישראל יחד מזמן האבות הקדושים אשר קיימו כל התורה כולה בא"י קודם שניתנה עד זמן התחייה יהיו שכם אחד לעבודת האל ית', ויעלה שכרם לאין קץ, כי אין דומה מועטין שבכל דור ודור העושים את המצוה למרובי' של כל הדורות מאברהם אבינו ועד זמן התחייה שיתחברו כולם חיל גדול אשר לא נהיה כמוהו מעולם להתפלל לאל יחד כולם מאהבה אבות ובנים ובני בנים, ויקיימו מצותיו כולם יחד, ולא יהיה שום מניעה לקיום שום מצוה לשום אדם דרך פרט ודרך כלל כנזכר, ולכן אמרו לכם לא נאמר אע"פ שלכם נתקיים שניתנה לכם, ואמר להם שלא נתקיים עדיין, מכאן לתחיית המתים מן התורה במזמן האבות עד זמן התחייה כדי שיהיו אגודה אחת לעבוד ה' כמו שנזכר

ומה ששאלו לרבי יהושע בן חנניה מנין שהקב"ה מחיה המתים ויודע מה שעתיד להיות, לא שאלו מניין לתחיית המתים כמו ששאלו אחרים אלא מנין שהקב"ה מחיה מתים, הכוונה כי ענין התחייה אינה באה מצד גמול האדם במעשיו, כי אע"פ שיצדק האדם וייטיב מפעליו די לו בשכר גן עדן ועולם הנשמות ולא השיגה יד צדקתו לשכר תחיית המתים, ולכן שאלו מנין שהקב"ה בחסדו וטובו מחיה המתים בלי תגמול האדם, כי כל מה שייטיב האדם בעוה"ז לא ישיג בו לענין תחייה אם לא בחסדו יתברך, וכן שאלו מנין שיודע מה שעתיד להיות, כי אם יהיה יודע מה שעתיד להיות והוא רוע מעללי הדורות העתידים לא יסכים על התחייה, והשיב להם מן הכתוב והוא אחד מן הכתובים שאין להם הכרע על וקם אם הוא חוזר לראש הכתוב או לסופו או יהיה משמש לראשו וסופו, ויהיה הכוונה כי גם שיודע הקב"ה מה שעתיד להיות ברוע מעללי הדורות העתידים עכ"ז יקים מעפר לכשרים שבהם, והם אמרו ודילמא וקם העם הזה וזנה, כי רצה לומר הנך שוכב עם אבותיך שתהיה לעולם שוכב עם האבות בלי תחייה מצד כי יקום העם הזה וזנה, ולזה השיב להם נקוטו מיהא פלגא בידייכו, כלומר ידיעת העתידות שידע דורות הבאים ולא ימשך מזה כי לא תהיה תחייה לכשרים, ומה שאמר הכתוב הנך שוכב עם אבותיך וקם, לעולם כמו שאמרתם, ולכן חזר רבי יוחנן משום רשב"י ואמר מנין שהקב"ה מחיה מתים ויודע וכו' דכתיב הנך שוכב וקם וגו', למד שני דברים מכתוב זה ולא חשש למה שהקשו ודילמא וכו', ורבי אלעזר בר' יוסי אמר בדבר זה זייפו ספרי כותים וכו', דכתיב הכרת תכרת בעוה"ז, והכפל כלשון בני אדם, מאי עונה בה לא לעוה"ב אלמא יש תחיית המתים מן התורה כמו שפירש"י ז"ל, ומשמעות עונה בה כן הוא עונה, של נפש הוא שיהיה בה כלומר בעצמה בלי שתתחבר עוד לגוף שהוא תחיית המתים, אלמא דלכ"ע יש תחיית המתים

ומה שידעה קלופטרא דשכבי חיי מדכתיב ויציצו מעיר, היינו משום דאיירי התם כל המזמור במלך המשיח דכתיב ביה וירד מים עד ים וגו' לפניו יכרעו ציים מלכי תרשיש וגו' וישתחוו לו כל מלכים וגו', בלי כלי מלחמה ובלי הריגת אלו לאלו, ובזה יתרבו ויפרו באי עולם כי לא ימות איש שלא בעתו וינוחו ויזרעו ויקצרו ויאכלו לרוב, עד כי יהיה פסת בר בארץ בראש הרים ירעש כלבנון פריו, ואין מי שיגע ידו למה שאינו שלו, או דרך נס יהי פסת בר וגו' ירעש וגו' ויציצו מעיר האנשים כעשב הארץ, שאם ר"ל יציצו הפירות והצמחים הרי כתב למעלה פסת בר ופרי, וגם לא היה לו לומר מעיר כי אין העשב צץ בעיר אלא בשדה, אלא הכוונה כי אחר שיהיה פסת בר מוכן וירעש כלבנון פריו לריבויו וטובו אז יציצו מעיר המתים, כמו העשב שעולה מתחת הארץ אחר שנקבר ונתעפש הזרע, דומה למה שהיה קודם הבריאה שנברא אדה"ר שהיה כל העולם כשלחן ערוך לפניו שנבראו כל מיני צמחים ודשאים ובע"ח, ושאלה אם עומדים ערומים כמו שהיו בתחילת הבריאה שהיו ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו או יעמדו בלבושיהם, הכוונה אם יעמדו בלי יצר הרע נפשטים וערומים ממנו כמו שהיו בתחלת הבריאה או יצטרכו ללבוש שיהיה להם יצר הרע, כמו שקרה לאדם ואשתו אחר מעשה החטא שידעו כי ערומים הם ותפרו עליהם עלה תאנה ויעשו להם חגורות, והשיב ר' מאיר ק"ו מחטה שנקברה ערומה ויוצאה בכמה לבושים צדיקים שהם נקברים בלבושיהם ובכסותיהם עאכ"ו, הכוונה כי היותם נקברים בלבושיהם מורה כי בצדקתם גבר יצר הטוב על הרע וכסה אותו, ובזה יהיה לו שכר טוב עתה במיתתו בהיותו זוכה לג"ע ולשכר עולם הנשמות, וקימתו בלבוש יורה ג"כ על זה כי בזכות מה שנצח את היצה"ר בעוה"ז וכפפו תחתיו יזכה לתחייה כלבוש שהוצרך אדם הראשון ללבוש אחר שחטא ונכנע ליצר הרע ונתלבש בעלה תאנה, ושב בתשובה כמו פרי התאנה כי הוא קרוב להתעפש משאר