בית א-להים (מבי"ט) רסז

שאין בו מים ועפר, וכ"ש אחר מיתת האדם ונעשה עפר שיכול לחזור ולהיות נוצר מן העפר ההוא המצוי לכל אחד במקום תחייתו, דומה למשל שיבנו פלטרין במקום שיש בו מים ועפר

א"ל ההוא אפיקורוס לגביהא בן פסיסא ווי לכון חייביא דאמריתו מתי חיין דחיי מייתי דמייתי חיין א"ל ווי לכון חייביא כו' דלא הוו הוו דהוו לא כ"ש, כוונת האפיקורוס שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ואיש בחטאו יומת איך יחזור לחיות אם מת מפני החטא, ולכן קרא אותם חייביא כי מצד היותם חוטאים מתו ולכן לא יחיו, וגביהא השיב לו אם בלא שום זכות שקדם לאדם להיות נוצר שהרי לא היה לו הויה אפ"ה נוצר בחסדו ית' כ"ש כשנוצר, וגם כי חטא זכה ברוב מעשיו, ולכן ראוי לזכות לתחייה כי כבר קדם לו זכות בקיום התורה ומצותיה ואם חטא שב בתשובה קודם מותו, ואמר לו ווי לכון חייביא כלומר אתם החייבים והחוטאים בשבע מצות בני נח שאין אתם מקיימים אותם ואין אתה חוזרים בתשובה, ולכן לא יהיה לכם תחייה, וע"ז חזר האפיקורוס ואמר לו חייביא קרית לן שלא נשתתף עמכם בתחייה פשיטנא לעקמומיתך וכו'

אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא מכאן תשובה לאומרים אין תחיית המתים מן התורה, הנה בכתוב זה הוא מבואר ענין תחיית המתים שאמר אני אמית ואחיה את מי שאמית, דומה למחצתי ואני ארפא למי שמחצתי, ולכן אמר מכאן תשובה לאומר אין תחיית המתים מן התורה, כי מכל הראיות שהביא למעלה ואמר מכאן לתחיית המתים מן התורה הוא בדרך דרש ודרך רמז ואין משם קושיא למכחיש ואומר כי אין תחיית המתים מן התורה, אבל מזה הכתוב יש קושיא ותשובה למי שאומר כן, ומפני כי המיתה היפך התחייה כי המיתה היא בשעת כעס והתחייה היא בשעת רצון ונראה שיש שינוי בהשי"ת, לכן אמר ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה אין בי שינוי אע"פ שאני ממית פעם אחת ומחיה פעם אחרת כי את הכל אני עושה יפה בעתו עת ללדת ועת למות, כי העת והזמן גורם לכל דבר, וראינו כי מתחלת התורה לא הוזכר מלת אני עד המבול שכתוב בו ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ, ואחר יציאת נח מן התיבה כתיב ואני הנני מקים את בריתי אתכם, לכן אמר ראו עתה כי אני אני הוא בשתי פעמים שאמרתי ואני אני בהבאת המבול ואני בהקמת בריתי שלא יהיה עוד מבול, אני הוא בזה ובזה ואין בי שינוי, ועל אני השני שהוא הקמת הברית לעתיד אמר ואין אלהים עמדי, כלומר כי בזה האני השני אין בו שום מדת הדין אע"פ שכתוב בשניהם בתחלה ויאמר אלהים לנח וגו', ואפשר ג"כ לפרשו על השנים ואין אלהים עמדי אפילו במלת ואני הראשון, כי אם היה המבול במדת הדין גמור לא היה לעולם שארית מנח ובניו

עוד ירמוז ראו עתה כי אני אני הוא על אברהם שאמר לו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך וגו', אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים ואתנה בריתי ביני ובינך וגו' ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך וגו', כי מה שאמר אני בשני הכתובים הוא מפני שהיה מייעד דבר ירושת הארץ לעתיד והיה מבטיחם כי בודאי כן יהיה כיון שהיעוד ממנו שהוא כמי שהבטיח דבר לחבירו ואומר לו אני הוא המבטיחך בזה כדי שיאמין, וכן אמר האל ית' אני ה' אשר וגו' לתת לך את הארץ, וכן באני האחר, וכמו שאמר הכתוב כי אני הוא המדבר הנני, כלומר בהיות אני המדבר הדבר הוא מוכן ומזומן, וזהו לשון הנני, ואמר ואין אלהים עמדי כי בכולם נאמר אני ה' וכשאמר אני אל שדי אמר קודם וירא אליו ה', ומפני שאמר במשה רבינו עתה תראה ודרשו ז"ל אבל במלחמת ל"א מלכים לא תראה, וכן עתה תראה היקרך דברי וגו', אמר לישראל עתה שהיו מוכנים ליכנס לארץ ראו עתה מה שאמרתי שלא יראה משה את מלחמת ל"א מלכים שהגיע הזמן עתה אתם תראו כי אני אני הוא שהבטחתי אתכם בלשון זה, ואני אמית את המלכים ואת עמם ואחיה אתכם, מחצתי אותם וארפא אתכם ואין מידי מציל, כי השרים שלהם אני אפיל אותם קודם ואח"כ אפיל אותם ולא יוכלו להצילם מידי

ולענין תחיית המתים שנאמר בזה הכתוב נמשך אחר הכתובים מלפניו כי ידין ה' עמו וגו' אשר חלב זבחימו וגו', אמר ראו עתה אחר כל אלו הזמנים העוברים וקרה לכם מה שאמור בענין ואין מי שיקום ויעזרוכם ויהיה עליכם סתרה, תכירו עתה כי אני אני הוא, אני הוא שהייתי מקודם ואני הוא בכל הזמנים שהייתם חושבים לעבוד ע"ז ולשתות יין נסיכם, עתה תראו כי אין אלהים מאלה עמדי אלא אני לבדי, אני אמית ואחיה ואחר התחייה שיקומו כמו שהיו במומם שמחצתי אותם בהיותם בחיים אני ארפאם ואין מידי מציל לחזור ולהמית הרשעים שאינם זוכים לתחייה, ולא קמו אלא כדי שיראו ויחזו ויבושו קנאת עם

אמר רבי מאיר מנין לתחיית המתים מן התורה שנאמר אז ישיר שר לא נאמר אלא ישיר מכאן לתחיית המתים מן התורה מה שדייק ר"מ ממה שאמר ישיר ולא שר, הוא מפני שמלת אז רומזת זמן העתיד הידוע, ולזה לא נוכל לומר כי אז זה יורה לעתיד על שירת הבאר או על שירת האזינו, כי אינו זמן ידוע, ובשירת הבאר ג"כ אמר ישיר ולא שר, ולכן צריכין אנו לומר כי אז ישיר הוא לעתיד לבא הנזכר בנביאים ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, וכיוצא באלו הפסוקים שנאמר בהם ביום ההוא שהוא מורה על זמן התחייה, והענין הוא כי מה שאמרו לא נאמר