בית א-להים (מבי"ט) רסב

וגם כי הם לא זכו ליכנס, זכות החילוק עמד במקומו לבניהם אחריהם כפי מי שסובר שנתחלקה הארץ לפי מנין האנשים, ואחר כניסתם היו הולכים ומתרבים עד זמן שלמה שנאמר (מ"א ד) יהודה וישראל רבים כחול אשר על הים לרוב וגו') ואח"כ היו רבים מהם ג"כ בזמן אחד ובדור אחד והיה נחשב להם שכר קיום התורה והמצות הנעשות יחד בכלל כל ישראל יותר לכל אחד ממה שהיה נחשב קודם לכל א' מהם כפי השרש שאינן דומין מועטין העושים למרובים וכו'

ולכן רצה הקב"ה לזכות לישראל ולפיכך הרבה להם תורה ומצות, ורצה לזכותם עוד שימצאו יחד בתחייה כל הכשרים שבכל הדורות העוברים ותחשב להם המצות שעשו ושיעשו לזכות גדול עד לאין קץ, כיון שתכלית הבריאה לכך היתה שיקבלו ישראל את התורה ויזכו בה לחיי עוה"ב

ויתרחב טעם זה עוד למצות פרטיות אשר לא זכו קצת אנשים לעשותם בחייהם בעוה"ז ובזמן התחייה יזכו, והם כמו מי שלא זכה לכיבוד אב ואם שמתו בהיותו קטן או עברו אביו ומת ילדתו אמו ומתה, עתה בזמן התחייה יזכו לכבדם, וכן מי שלא זכה ללמד את בנו תורה, בכמו זה הענין ילמדהו, ומי שלא זכה להיות בארץ ישראל לקיים מצות שבה יזכה עתה, ומי שלא עלה בידו לקיים איזו מצוה לסבת היותו בגלות יזכה אז לקיימה

פרק ארבעה וחמשים

וכן נביא ראיה מן החוש על אפשרות התחייה וחיובה, אם אפשרותה, ממה שהוא מקובל בידינו שעל כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה יצתה נשמתן של ישראל שנאמר (שה"ש ה') נפשי יצאה בדברו, כמו שאמר רבי יהושע בן לוי פרק ר' עקיבא, והוא לא חידש אלא על כל דיבור ודיבור, כי ענין יציאת נשמתם בסיני הוא מוסכם לכל, והוריד האל ית' טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם כדכתיב (תהלים ס"ח) גשם נדבות תניף אלהים וגו', וכן ענין תחיית אליהו את בן הצרפית, ואלישע את בן השונמית, והאיש אשר היו קוברים ונגע בעצמות אלישע וחיה וקם על רגליו, וכן מצאנו בחסידים הראשונים בזמן רבי ולפניו ואחריו ממה שהחיו מתים, וכן מתי יחזקאל שחיו ועמדו על רגליהם חיל גדול מאד מאד, הרי ראיה מן החוש על אפשרות התחייה

אלא שיש הפרש גדול בין תחיות אלו לתחייה העתידה, כי תחיית ישראל בסיני היתה מיד שנתפרדה הנשמה מן הגוף ולא הספיקה לעלות אל מחיצתה וחזרה אליו, וכן תחיית אליהו ואלישע לא השיגה ידם להחיות אלא בכמו זה הענין קרוב לפרידתה מן הגוף כפי מה שהיה בסיני, כי אין כח בנביא לעשות כל חדש תחת השמש אם לא מה שיחדש האל ית', וגם כל הנביאים לא השיגו נבואתם כ"א בסיני, ובמתי יחזקאל חידש תחיית המתים מכמה שנים מזמן יציאת מצרים כפי מה שבא בקבלה שהיו בני אפרים שמהרו את הקץ, שהיו כבר עצמותיהם יבשות ועלה עליהם גידים ובשר וקרם עליהם עור מלמעלה ואח"כ נתן בהם רוח, ואמר (יחזקאל ל"ז) ונתתי בכם רוח וחייתם, ירצה הרוח שנאמר בו באדה"ר ויפח באפיו נשמת חיים ומה שניתן דוגמתו בכל איש ואיש ממה שהוא לאב ואם בבריאת כל אדם, ונאמר וידעתם כי אני ה' דברתי ועשיתי נאם ה', כי דבר חדש זה לא נעשית מעולם והרי הוא כבריאה חדשה כבריאת שמים וארץ הנאמר בהם (תהלים ל"ב) בדבר ה' שמים נעשו וגו', וכן נאמר כאן דברתי ועשיתי בנאומה ודבור לבד חיו, ונתבארה סבת תחייתם בפרק חמשים

ובתחיה העתידה יחדש יותר להקים אותם שנרקבו עצמותיהם ולהחיות אותם מערמת העפר וגם אותם שנשרפו ונתפזר אפרם ולא נודע מקומם אים יקבץ כל אפר אל אפרו עד יעשה עצם ויקרב עצם אל עצמו ויקרם עליהם עור ובשר מלמעלה כמו שהיה בתחלה

ואחר שהחוש מעיד על אפשרות התחייה למי שמת וכלה בשרו ועורו ושבר עצמותיו, נגזור אומר ג"כ לאמת אותה דרך חיוב לשרידים אשר ה' קורא, ידבר ויקראם מארץ, ממזרח שמש עד מבואו יקיצו משנת עולם, כי כל הטובות האפשריות להיות בעולם יעד האל ית' לטובים ולישרים הלומדים תורתו ומקיימים מצותיו, וכיון שהתחייה היא טובה אל ערך הפכה והיא המיתה שהיא רעה, יחוייב היות טובת שתחייה לטובים, כי האל ית' לא ימנע טוב להולכים בתמים, וכמו שעשה טוב' זו לשעבר יעשנה לעתיד

וכן נביא ראיה מן החוש על חיוב התחייה, ממה שהיה והוה ויהיה בענין החלום שחולם האדם שרואה אנשים שכבר מתו זה כמה שנים ונפרדו ממשסצמו, והוא רואה אותם בדמותם וצלמם אשר היו בזמן מיתתם, ונדמו לו באופן ראייתו אותם ודיבורו עמהם בחלומו עניינים אשר יהיו ויארעו לעתיד, ואם לא היה להם התיחסות עם הגוף לשוב אליו כבתחלה לא היו נראים בדמותם וצלמם אשר היו אלא כדמות רוחות בלי גוף, וכן ברמזם על ענייני החיים בעוה"ז נראה שיש להם תוחלת ותקוה לאחריתם לשוב להיות מבני העוה"ז בזמן התחייה, ודומה לענין זה ראיתי בספר החסידים ראיה על השארת נפש האדם, כי האדם חולם שהוא רואה אדם שכבר מת זה כמה שנים ואינו חולם שרואה סוס או גמל ידוע או בהמה אחרת שמתה אתמול, כי נפש הבהמה היורדת היא למטה לארץ ולא נשאר בה רמז דבר אשר יצוייר אפי' בחלום: