בית א-להים (מבי"ט) רס

בשלש הסבות אשר זכרתי למעלה, ועוד אני מוסיף עליהם דברים, והן, כי הנשמה החצובה מתחת כסא הכבוד והגוף אשר נוצר מן האדמה בפרט אפרו של אדם הראשון שנזכר עליו עפר מן האדמה, ממה שנאמר עליו מזבח אדמה תעשה לי, הושיו שניהם יחד בעת היצירה כמו שכתוב וייצר ה' אלהים את האדם עפר וגו' ויפח באפיו נשמת חיים, וכמו שהנשמה תשוב אל מנוחתה אל האלהים אשר נתנה תחת כסא כבודו, כן ראוי ומחוייב שישוב הגוף למנוחה אל מקום אשר ממנו חוצב, ובשובו אל העפר אל הארץ כשהיה אין לו בזה שום מנוחה מורגשת ואינו דומה לשיבת הרוח אל האלהים אשר נתנה, וצריך שישתוו שניהם ביחד אל המנוחה כמו שנשתוו בשעת הבריאה. ולכן רצה האל יתברך להחזיר נשמות לפגרים מתים לזמן התחייה כדי שיהיו הנשמה והגוף יחד כבזמן היצירה, כי אין מנוחה לגוף בלתי הנשמה, וכיון שעיקר בריאת העולם היה המין האנושי ראוי ומחוייב שיהיה להם השארות הגוף ונפש יחד והוא זמן התחייה, כי בזה יתפרסם כי עליהם נברא העולם, כי הם תחילת המחשבה וסוף המעשה עד סוף ימות העולם שתא אלפי שני הוי עלמא

ומפני כי הנשמה היא המניעה ומעוררת את הגוף לעשות מעשה המצות הנעשות בשתוף הגוף, וגם יש מצות מיוחדות לנשמה ולא לגוף, כמצות ועיקרים שהם תלויים באמונת הנשמה ומחשבתה, לכן נתייחדה הנשמה בשכר בפני עצמה בג"ע ובעולם הנשמות, ג"ע כנגד השכר שהרויחה וקנתה בהיותה מניעה ומעוררת את הגוף לעשות המצות המעשיות ונשתתפה היא ג"כ בעשייתן, כי המצות צריכות כוונה, ולכן שכרה היא בג"ע שהוא בעולם התחתון, ושכרה בעולם הנשמות כנגד המצות השכליות התלויות באמונה ומחשבה שאין לגוף יד בהן, ואם לא היתה הנשמה בגוף לא היה ראוי שיקבע לה האל יתב' שכר כי היא עושה רצון קונה כאחד מן המלאכים ואין לה בחירה ורצון, ובהיותה בגוף והיא קונה לה דברי תורה קונה לה חיי העוה"ב מצד היותה משותפת בחומר ולא תחטא ולא תחטיא בהיותה בעל בחירה ורצון, ולכן צריכם לחזור ולהשתתף עם הגוף כדי שיקבל הגוף שכרו אשר היה מרוצה ומשועבד לנפש בעשיית המצות ולימוד התורה בעינוי גופו, וזהו שכר התחייה כי עיקרו הוא להנאת הגוף ומניחתו בזמן התחייה אשר לא יהיה לגוף עמל וטורח, ולא קנאה המרקבת עצמות, ולא כעס המחליא את הגוף וכיוצא באלו המדות המגונות, אלא מנוחה נכונה בשובה ונחת מכל מקרי הגוף ומאורעות הזמן, והנשמה עיקר מנוחתה היא בהיותה נפרדת מן הגוף בגן עדן ובעולם הנשמות, וכל זמן עמידתה בגוף נחשב לה כאילו עומדת במאסר מבלתי היות לה יכולת להעתיק עצמה אל מחצבתה, וגם על הצטערה בזה יש לה שכר טוב זולת מה שיש לה בשכר המצות כמו שנזכר למעלה, ובזמן התחייה עונג הוא לה להיותה עומדת בגוף כי אז הגוף הוא זך ונקי מוכן ומזומן לרצון ולמצות הנשמה, להיות נוצר בתחייתו מן העפר ששב אליו כעין יצירת אדם הראשון שהיה יציר כפיו של הקב"ה, וכן הם בני התחייה יצירתם על ידו ית' ואינם ילודי אשה, ולכן יהא לגופם מנוחה ולא שום עמל וטורח, כי האדם שהוא ילוד אשה יש לו עמל בעוה"ז כמו שאמר הכתוב (איוב ה') כי אדם לעמל יולד, ירצה לפי כוונה זו כי האדם היולד מאיש ואשה הוא מוכן לעמל לא הנוצר על ידי האל ית' בזמן התחייה, כי כולם יהיו כדמות אדם הראשון שנברא בצביונו וקומתו והיה זך ונקי בגופו עקבו מכהה גלגל חמה, עמידתו בג"ע מצד הכנתו העליונה קודם שחטא היה כדמות הנשמות הנפרדות בעוה"ז מגופי הצדיקים שהולכות מיד לגן עדן במלבוש מצות המעשיות אשר נתגשם ונתלבש בהן בצורת אדם, ומלבוש זה הוא צורה ותבנית הנשמה בג"ע כפי מה שנשתלם גופו בעוה"ז במצות ומע"ט ותורת ה' בראשם

עוד אני מביא ראיה מן השכל והסברא על תחיית המתים, והוא ממה שהוא ידוע כי העולם לא נברא כ"א לסבת מין האנושי, ומין האנושי לסבת ישראל המנופים בשלש עשרה נפות אחר המבול שבלה וכלה העולם ולא נותר ממנו כ"א שלשה אלה בני נח ומהם נפצה כל הארץ, ומנח ועד אברהם עשרה דורות אשר מהם הוברר אברהם, וממנו יצא פסולת ישמעאל והוברר יצחק כי בו יקרא לו זרע, וממנו יצא פסולת עשו והוברר יעקב, והוא הסלת המנופה בשלש עשרה נפות י"ג דורות כי מטתו היתה שלימה כולם צדיקים כולם קדושים, וראינו כי כל מה שנברא בעולם בששת ימי המעשה קודם בריאת אדם הראשון הכל הוא הווה נפסד משתלשל זה מזה ואין דבר קיים בלי שינוי ובלי הפסד וחזרה לד' יסודות, וזה מורה כי לא היתה בריאתם לתכלית עצמם כ"א לזולתם, ואם גוף האדם היה ג"כ כלה ונפסד ולא היה חוזר למה שהיה בו קודם היה נחשב כאחד משאר הנבראים ההווים ונפסדים ולא היה נראה ומתפרסם כי הם תכלית הבריאה, כי הדבר הנברא לזולתו אחר כלותו מעשות כל אלה והוא כל מה שבכחו לעשות, הוא נפסד ואינו חוזר למה שהיה, כי המשתלשל ממנו ישוה ויועיל כמוהו לזולתו, כמיני הצמחים והב"ח אשר הם משמשים זה לזה וצריכים זה לקיום זה וכולם משמשים וצריכים אל האדם ולא נבראו כולם אלא לשמשו בזמן הוייתם, וקודם שיפסדו משתלשלים מהם כמותם והם קיימים במין למין האנושי, אבל האדם לא נברא אלא בשביל עצמו לא בשביל זולתו, ואם לא היה כמו קיים באיש