בית א-להים (מבי"ט) רמז

ישרים בלבותם והם זהירים מלעבור על דבריו יש להם שכר טוב והרבה בעמלם, וזה נמשך מאריכותו לרשעים אשר אינו ניכר ונראה כבודו היותו חונה שם ועכ"ז הם זהירים בכבודו כמו שנזכר

ולפעמים אינו מאריך האל ית' לחוטא אלא מיד פוקד עליו עונש עונו, וזה לחומר העון וריבוי החוטאים בו, כמו בענין העגל ובענין המתאוננים והמתאוים ומוציאי דבת הארץ רעה שמתו מיד במגפה לפני ה', והמעוררים על הכהונה והנמשך מהם, והעם המדברים באלהים ובמשה, ובעון בעל פעור וזנות בנות מואב, וזה גם כן דמיון המשל כי בזמן שהמורדים במלך וחוטאים לו הם רבים, הדבר לא יכחד ולא יעלם מן המלך ויפקוד עליהם מיד עונש עונם

וכן יש הפרש בין חטא הרבים והיחיד בענין העונש, כי היחיד ענשו קצוב וידוע בתורה, והרבים הם נענשים בעונשים מחולפים על עונות ידועים, כמו שראינו בענין התוכחות שבתורת כהנים ושבמשנה תורה, ופירשו חכמינו ז"ל במסכת שבת מיני עונות הנרמזים בפסוקים עינוי הדין ועיוות הדין וקלקול הדין וביטול תורה ושבועת שוא ושקר וחלול ה' ושבת ושפיכות דמים וע"ז וג"ע והשמטת שמיטין ויובלות, ועליהם חרב וביזה ודבר וחיה רעה וחרבן ביהמ"ק וגלות וכו', שהן רעות כוללות וחמורות על עונות כוללים וחמורים, כי גם שהיחיד החוטא פרטי ענשו ידוע וקצוב בתורה אם בשוגג אם במזיד, אפ"ה בהצטרף רבים בחטא ישתנו המחשבות והכוונות בחטא, והאל ית' היודע ובוחן לבות וכליות מצרף חטא כולם ומעניש לכולם עונש הראוי כפי חטאם

וכמו שהרבים אינם יכולים לכוין לחטוא אפילו חטא אחד בבת אחת אלא כל אחד כפי מה שיזדמן לו, כן כשמעניש האל ית' את הרבים על חטאים כוללים הוא נותן ריוח בין העונשים הדבקים בהם, כמו שכתוב בתוכחות שבת"כ ואם לא תשמעו לי וגו' ופקדתי עליכם בהלה וגו' ונסתם ואין רודף אתכם, ונפסקות הרעות זמן מה עד אשר ישובו ואם לא ישובו כתיב ואם עד אלה לא תשמעו לי וגו' ושברתי וגו', ואם תלכו עמי קרי וגו' והשלחתי בכם וגו', ואם באלה לא תוסרו וגו' והלכתי אף אני עמכם בקרי וגו', ואם בזאת לא תשמעו לי וגו' ואכלתם בשר בניכם וגו'

והנה בדבר זה ג"כ קשות תוכחות ת"כ מתוכחות משנה תורה, כי בתוכחות משנה תורה כתיב והיה אם לא תשמע לקול ה' אלהיך וגו' ארור וגו' עד סוף כל ק' תוכחות חסר שתים אין הפסק ולא ריוח ביניהן, ולכן אמר ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך, ירצה כל הקללות זו אחר זו האחת משגת את חבירתה בלי שום הפסק

ובסוף התורה חזר להזהיר על ענין ע"ז אחר כמה אזהרות שהזהיר בה, לסבה כי כל המודה בה ככופר בכל התורה כולה, ואמר פן יש בכם וגו' אשר לבבו פונה וגו' לעבוד את אלהי הגוים ההם וגו', כי עתה כשיכנסו לארץ יהיה קרוב להם יותר ענין הע"ז אשר היתה מצוייה שם יותר מהמקומות אחרים, ולכן צריכים אזהרה אחר אזהרה וראוים לעונש חמור להיות הענין בא"י, ולכן אמר לא יאבה ה' סלוח לו כמעט שננעלו ממנו דלתי ושערי תשובה מצד החטא החמור והתעלמו מחטאו, כמ"ש והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי וגו'

ובשירת האזינו ביאר קצת מגדולתו ית' וגודל טובות האל ית' לישראל ועוצם התמכרם אליו בחטאתם ורב ענשם ע"י האומות וחוזק ידו לנקום נקמתם מיד הצרים אותם, החלק האחד הוא הצור תמים פעלו וגו' כי שם ה' אקרא וגו', הב' זכור ימות עולם, הג' וישמן ישורון וגו', הד' וירא ה' וינאץ וגו', הה' לי נקם ושלם וגו', מגדולתו וצדקתו יתברך נמשך להם הטובה ומן הטובה נמשך להם ששמנו ובעטו, ומזה נמשך ההשתעבדם אל העמים, ומזה נמשך נקמת העמים על אשר שעבדום בעברת זדון

וגם משכר הצדיקים והטובה הנמשכת לדורות מצדקתם יש ג"כ ראיה לעונש הרשעים, בהיות ענין הטוב ההוא המגיע לצדיק ולנמשכים ממנו על היותו צדיק והרשע אין לו חלק בטובה ההיא אין להם עונש גדול מזה כי הם רוהים הטובה המגעת לצדיקים ואין להם חלק בה, גם כי לא היה להם עונש אחר על חטאתם, וזה על דרך מ"ש הכתוב (ישעיה ס"ה) הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו עבדי ישתו ואתם תצמאו עבדי ישרה ואתם תבושו עבדי ירונו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב ומשבר רוח תיילילו, הנה בזה הכתוב כלל כל מה שיש לאדם בו צורך בקיומו והעמדתו בזה העולם והוא המאכל והמשתה, כמו שאמר יעקב אבינו ע"ה ונתן לי להם לאכול ובגד ללבוש, כי הבגד נכלל במה שאמר עבדי ישמחו ואתם תבושו, לא אמר ואתם תתעצבו עצבו שהוא הפך שמחה להורות על בשת ההולך ערום או בבלויי סחבות, וגם ענין השמחה מתייחסת לכלים ומלבושים נאים כמו שאמר על ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך וגו' נשים בראוי להם מלבושים נאים ומגוהצים. ויש לדעת להשכיל מזה כי בהסתפק האדם במה שהוא מספיק ודי למחייתו ראוי שיהיה שמח ולא ירדוף אחר המותרות, שאמר עבדי יאכלו ואתם תרעבו, ענין אכילת עבדי ה' בצדקתם מאתו הוא בהסתפקות ולא במותרות, שהרי אמר ואתם תרעבו שהוא היפך מה שהוא מספיק לקיום האדם באכילתו לא למותר, והוא הנכלל באכילה, ואחר זאת האכילה והשתיה אמר עבדי ישמחו ועבדי ירונו מטוב לב כמו שכתבתי, ובהעדר האכילה הנזכר והוא הרעבון יש לרשעים צעקת כאב לב ושבר רוח, וגם בלי רעבון אלא בראות הצדיקים שבעים מכל טוב והם תאבים לכל דבר