בית א-להים (מבי"ט) רמח

אפילו שיש להם מה לאכול בצמצום יש להם כאב לב על מה שרואים הצדיקים מתפרנסים בריוח וביתם פתוח לרוחה וזהו עונש קשה להם, וכן ירונו הרשעים ויקחו רמז בנפשם על ענין השגחת האל ית' בטובת ותועלת הצדיקים על מעשיהם הטובים, כי אינו דרך מקרה כי המקרה לא יתמיד, ולזה כתב יאכלו וישתו וישמחו וירונו, כי בתחלה יראו שהצדיקים יאכלו והם ירעבו, ואחר כך יראו עוד ששתו משקים נחמדים מענגים, ואח"כ ישמחו וירונו, כי בהגיע כל ענין בפני עצמו הוא ראיה על ההשגחה מאתו ית', וכ"ש בבוא שוחה ופחת על הרשעים ורואים הם עצמם כי הצדיקים ניצולים גם כי היא מכת מדינה שאז יהיה צערם כפול ומכופל, כמו שקרה לדור המבול עם נח כי בצדקתו מלט את נפשו ואת נפש בניו ובני ביתו וכל העולם נידון במי המבול, והם ראו תשועת ה' אשר היתה לנח ובניו וחתו ובושו מגבורתם אשר לא הועילה להם להנצל

ויש להסתכל בענין השגחת האל יתברך בקיום העולם, כי כשהביא את המבול מים על הארץ ראה כי מצד מי המבול שבלה הכל לא עצר כח נח ובניו וזרעם להתקיים במאכלם ההווה בכל הדורות העוברים והם מצמח הארץ, כי לא הותר להם אכילת ב"ח. ועתה אחר המבול התיר להם הבעלי חיים כמו שכתוב לנח ולבניו כירק עשב נתתי לכם את כל, כי עתה גבר נח בצדקתו להציל את כל מיני ב"ח, ונאמר לו ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ וגו' כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה וגו'

והנך רואה בעיניך כי הבעלי חיים הנאכלים לכל העולם שור או כבש או עז נתברכו בהשגחת השם שאינם כלים, גם כי בכל יום שוחטים מהם לאלפים ולרבבות והיה ראוי שיסופו ויתמו כי אינם פרים ורבים יותר משאר ב"ח, ושאר הבעלי חיים הטמאים אשר אינם נרדפים מבני אדם לשוחטם לצורך אכילתם אינם מתרבים כמו המינים הטהורים, כי הסוסים והגמלים והפרדים והחמורים גם כי הם נצרכים לעסק בנ"א המשתמשים בהם אינם רבים בכמות גם כי אינם הורגים אותם ולא אוכלים מהם, ואם יש במדינה אחת במשל אלפים סוסים יש כנגדם במשל ארבעת אלפים בקר ועשרת אלפים כבשים ועזים קיימים, מלבד מה ששוחטים מהם בכל יום בריבוי, וכמו שראינו בביזת מדין ה אשר בזזו עם הצבא צאן תרע"ה אלף ובקר ע"ב אלף וחמורים ס"א אלף, לעולם הטהורים מרובים על הטמאים, ומה שאמר רבי פ' אלו טרפות (ס"ג) גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבהמה טמאה מרובה יותר מן הטהורה לפיכך מנה הכתוב בטהורה, זהו לענין מיני הטמאה שהם מרובים ממיני הטהורה אבל פרטי מיני הטהורה מרובים על פרטי מיני הטמאה, והרי כלבים וחתולים ודומיהם אע"פ שהם יולדים לפעמים ששה בכרס אחד אינה מתרבים והם מועטים כנגד הסוסים והחמורים והגמלים אע"פ שאינם יולדים אלא אחד אחד, הטעם לפי הטבע כי מינים הטמאים אשר הם נצרכים לבני אדם יש להם בעלים והם מושגחים מבעליהם בלידתם וגידולם ומזונותם מה שאינו כן בכלבים וחתולים ודומיהם, אבל בריבוי הטהורים מן הטמאים המתעסקים בהם אין טעם זה מספיק כי כולם יש להם בעלים שמשגיחים עליהם בלידתם וגידולם ומזונם ועכ"ז הטהורים רבים כמ"ש, ולכן אני נותן טעם לפי הסברא ולפי קבלת התורה, לפי הסברא כי הם מושגחים יותר מלמעלה, כי יש בהם תועלת בחייהם ובמותם, בחייהם בבהמה דקה גיזה וחלבה, ובגסה עבודה וחלבה, ובמותם על ידי שחיטה הם נאכלים לכל אדם בכל מאכל, מה שאין כן בטמאים המשמשים האדם לרכיבה ולמשא, כי כיון שאין תועלתם כ"כ אין פרטי מיניהם מושגחים מלמעלה שיתרבו כמו הטמאים, ולפי קבלת התורה שבא במצות נח בהכניסו לתיבה מכל החי מכל בשר שנים מכל תביא אל התיבה וגו', ומכל הבהמה הטהורה שבעה שבעה לפי שהיה עתיד להתיר להם הבשר בצאתם מן התיבה והיה צריך שיהיו הטהורים רבים, לכל הצרכים אשר יש בהם תועלח בחייהם ובמותם כמו שכתבתי, גזרה חכמתו ית' בעת כניסתם לתיבה שיהיו שבעה שבעה מן כל בהמה טהורה וב' מן הטמאים, ובצאתם מן התיבה למשפחותם פרו ורבו משם והלאה לפי הטבע כל אחד כפי ערכו אחת ושבע, מן הטמאים זוג אחד בשנה אחת הוליד זוג אחד שניים, מן הטהורים ז' זוגים הולידו שבעה אחרים או כפלים, וכן בכל שנה ושנה נתרבו הטהורים לפי ערכם הראשון המרובים אשר יצאו מן התיבה והטמאים לפי ערכם הראשון המועט אשר יצאו, ובזה יש רמז לשכר הצדיקים אשר היו אז נח ובניו שזכו שיפרו וירבו על ידם המינים הטהורים אשר בהם רוב צרכי בני אדם, ועונש הרשעים אשר היו קודם המבול שלא זכו . לכך כמו שנזכר למעלה

פרק חמשים

והעיקר הי"ב כתב הרב ז"ל ימות המשיח, והוא להאמין ולאמת שיבוא ולא יחשוב שיתאחר, אם יתמהמה חכה לו, ולא ישים לו זמן ולא יעשה לו סברות במקראות להוציא זמן ביאתו, והחכמים אומרים תיפח רוח של מחשבי קצין, ושיאמין ויחשוב שיהיה לו יתרון ומעלה וכבוד על כל המלכים שהיו מעולם כפי מה שנבאו עליו כל הנביאים ממשה רבינו ע"ה עד מלאכי ע"ה, ומי שהסתפק אצלו או נתמעט אצלו מעלתו כפר בתורה שיעד בו בתורה בפירוש בפ' בלעם ופ' אתם נצבים, ומכלל יסוד זה שאין מלך לישראל אלא