בית א-להים (מבי"ט) רכד

הכתוב כי מלכי צדק מלך שלם והוא שם הוציא שנותיו לתשלום לחם ויין, והוא כהן שנרמזו במלות אלו שנות האבות ושנות עלי הכהן שהם ת"ר כמו שנזכר, כי בזכותם חיה כל אלו השנים בדורות האלו שלא הגיע שנותיהם לחצי שנות הדורות הראשונים אשר מאדם ועד נח, וכן שם היה בן צ"ח שנה במבול וניצול ממי המבול וחיה אח"כ תק"כ שנה בזכות האבות העתידים לצאת ממנו שחיו תק"כ שנה, וכן חיה שם ת"ר שנה כנגד ת"ר שנה לחיי נח בזמן המבול, כי היה לו זכות ג"כ שינצל בתיבה כמו נח אביו מלבד מה שהיה ניצול בזכות אביו עם שאר אחיו, כל זה לתת טעם למה חיה שם יותר מבניו ומבני בניו אלא שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה

ונחזור אל שכר ריבוי ישראל תחת עניים ואל שכרם שהיו עם נושע בה' ביציאתם ממצרים בשכר שלא שינו שמותם ודברים אחרים, ולקיום יעוד האבות שהבטיחם האל ית' להרבות זרעם ולהורישם את הארץ הטובה, וראינו שכרם גדול שסבב האל יתב' יציאתם ממצרים בסרבנות פרעה ועמו מלשלחם להביא עליהם המכות אשר היו דומות למה שעינו אותם מדה כנגד מדה כדי שיתפרסם כי מאתו יתב' באה להם על אשר עינו את בניו במיני עינויים, וגם שהיו המכות משולחות וכוללות בכל ארץ מצרים היו ניצולים כל ישראל מהם כמו שנזכר בכתובים, ואחר כן יצאו ברכוש גדול כמו שייעד לאביהם חלף עבודתם שנהנו מהם בבנין ערי מסכנותם, כי זהו זולת שכר רבויים בעינוי שהיו מענים אותם מלבד העבודה שהיתה בפרך ובמכות גדולות וזלזולים שהיו מזלזלים בהם להדאיב את נפשם להעציבם שלא יפרו ולא ירבו וכאשר יענו אותו כן ירבה וגו'

וכן ראינו שכר צדקניות כמו שאמר האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות וגו' ותקרא את אם הילד וגו' היליכי את הילד הזה והניקהו לי ואני אתן את שכרך וגו', כי מלבד השכירות הניתן לה היה העיקר שחשבה בת פרעה כי זה לא היה בו ספק שיהיה נכלל תוך גזירת פרעה שגזר על המילדות העבריות בילדכן את העבריות וגו' אם בן הוא והמתן אותו וגו' ואח"כ גזר לכל עמו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וגו', והיה יותר קרוב לומר כי זה היה מן הגזירה השניה כיון שנמצא מושלך ביאור והיה ראוי להטביעו, אבל מפני שראתה אותו בוכה והיה קולו כמו נער שהיו לו כמה חדשים חשבה שהיה מן הגזירה הראשונה שנגזרה על העברים לבד כמ"ש מילדי העברים זה לא מן הגזירה השניה שהיתה כוללת לכל עמו בין מצריים בין עבריים, שאם היה כך לא היה קולו כנער שלא עברו כ"כ ימים מן הגזירה השניה שבאותו היום של הגזירה נולד, ולא ידעה אם היה מצרי או עברי, ובהיותו כנער גזרה אומר שהיה מן הילודים בראשונה כשהיתה הגזירה על העברים לבד וכבר נתבטלה בגזירה השניה, ומפני שהיתה מסופקת קצת בזה אמר הכתוב והנה נער בוכה ותחמול עליו ותאמר מילדי העברים זה, כי מצד שראתה אותו בוכה חמלה עליו ובחמלתה עליו היה סבה שדנה אותו לכף זכות שהיה מילדי העברים, והוא הגזירה הראשונה ולא מן השניה כמו שנזכר, ולכן נתחכמה אמו שצפנה אותו מה שהיה אפשר להצפינו אע"פ שלבסוף היתה מוכרחת לעשות מה שעשתה, ולא רצתה לעשותו מקודם כשנולד להשליכו ביאור, שהיה ניכר שהיה נולד מקרוב מן הגזירה השניה, אבל אחר הג' חדשים שהיה גדול בחדשים היה אפשר לטעות בו שיחשבו שהיה מן הגזירה הראשונה, ואם היתה יכולה להצפין יותר זמן שיראה יותר גדול היתה עושה אלא שלא יכלה עוד שהיו המצריות יודעות וחושבות זמן לידתה כמו שדרשו חז"ל, והרי לך שכר הנשים הצדקניות

ונרמז לה בלידתו בהיותו טוב שנתמלא כל הבית כולו אורה שתהיה אורה לכל ישראל באמצעותו שיוציאם מחושך הגלות, וצפנה אותו ג' ירחים רמז כי בתוך שלשה ירחים תהיה ישועת ישראל ביציאתם ממצרים וקבלתם התורה, כי לא היו ימים טובים לישראל ולא ימי מעלה והשגה למשה רבינו כמו אלו הג' ירחים שיצאו בהם מארץ מצרים וניתן להם התורה על ידו שבהם היה צפון עם השכינה להוציאם מארץ מצרים ולקבלת התורה, וכן היה צפון עם ישראל בהנהיג אותם מיום צאתם ממצרים ועד תשלום שלשה ירחים שלמים עד י"ז בתמוז שראו שהיה בושש לרדת מן ההר ואמרו זה משה האיש אשר הוציאנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו ובקשו לעשות להם מנהיג אחר במקומו, וזה היה אחר הג' ירחים ע"י ערב רב אשר יצאו עמהם ממצרים כמו שנרמז כאן שאמר הכתוב ולא יכלה עוד הצפינו וגו' ותקח לו תיבת גמא וגו' ותשם בסוף וגו', שנמסר ביד בת פרעה המצרית אחר תשלום הג' ירחים כמו שנזכר: וכן ראינו שכר הצדיקים ובני בניהם שאחר שראו נקמה מאויביהם לקחו שכרם ממה שהעבידו אותם, כמו המכה את חבירו שמשלם לו הצער ואחר כך בשת שבת נזק ורפוי, ותשלום הצער מה שנצטערו המצריים במכות הגדולות היה למיני רעות ופורעניות שהיו המצריים עושים בהם, ושאר הדברים הארבעה היו תשלומם מה ששאלו מהם כלי כסף וכלי זהב וינצלו את מצרים, וכמו שיעד להם על הכל וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, אמר כי גם שידין ויעניש אותם אחר העונש יצאו ברכוש גדול שישאלו מהם ויתנו להם ולא יקפידו עמהם על מה שבא עליהם מצדם וכמו שאמר הכתוב ונתתי את חן העם הזה וגו', כי הוצרך לתת חנם בעיניהם אחר שהוכו על ידם, והוזכר ענין זה בתורה שלש פעמים. א' הודעה למרע"ה בדיבור הראשון