בית א-להים (מבי"ט) רכג

יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, כי לא נכלל ענין ריבוי ישראל בכלל יעוד שנתייעד לאברהם אבינו ע"ה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, אלא היה זה להם שכר חלף עבודתם וצערם כי לא קדם להם חטא לשיעבידו בהם המצריים עבודת פרך, אלא מפני הריבוי כ "ש וכאשר יענו אותו כן ירבה וגו', שיהיה סבה לאל ית' להרבותם ולהפרותם יותר ממנהג כל האומות מפני שענו אותם שלא כדין, ולא יצטרך לחפש אחר אברהם אבינו עון אשר חטא בו לשישתעבדו בניו

ואפשר לומר כי מפני שלא היה בטבע אברהם להוליד וכוכבי השמים וכסיליהם לא היה להם שום הוראה על אומה הישראלית אשר היו עתידים לצאת מאברהם אבינו ואין להם שום שר ומזל למעלה, כי חלק ה' עמו להיותם עתידים לקבל התורה מאתו ית' אשר היא כולה שמותיו ית', לכך היו גרים בארץ לא להם משעת צאתם לאויר העולם עד שעה שנראו לקבל התורה והם הארבע מאות שנה שנגזר עליהם גרות ועבדות וענוי, והם נמנים משעה שנולד יצחק והוא זרע מיוחד ומיוחס לאברהם אבינו ויחשבו בכל אלו השנים כאילו אינם אומה ולשון בעולם, כיון שהיו גרים ומשועבדים עד שיצאו ממצרים, כי אז נקראו עמו כמו שכתוב ראה ראיתי את עני עמי, ונקראו מפיו בני ישראל כמו שכתוב צעקת בני ישראל באה אלי, כי מאז היו ראוים לקבל התורה ולירש את הארץ, כי לא היה להם מושב בעולם כי אם בא"י שאין שר ומזל ממונה עליה כמו הם שאין שום שר ומזל שולט בהם, וכשגרם עונם שלא יכנסו לארץ עד מ' שנה אם היו יושבים בשום מקום אחר ממקומות וארצות הגוים היו צריכים להיות גולים ומשועבדים שם, ולכן היו במדבר שלא היה בו שום מושב לאו"ה ולא שר ומזל שולט בו שהיה מקום שרף ועקרב וצמאון, ולהיותם חלק ה' פרו וישרצו וגו' כי גדולת האל ית' אין לה קצב ותכלה, וכן האומה המיוחדת אליו רבו למעלה אשר לא ימד ולא יספר, ואמר הכתוב ובני ישראל פרו וישרצו וגו' מצד היותם חלקו ונחלתו, כמו שיעד לאברהם אבינו הבט נא השמימה וספור את הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר לו כה יהיה זרעך, ואח"כ אמר ויקם מלך חדש וגו' וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ וגו', כי גם שהיו מענים אותם כדי שלא יפרו לא היה מועיל להם כמו שהיו פרים ושורצים קודם כן היו פרים עתה כשהיו מענים אותם, כדי שיתפרסם באומות כי אין להם יחס עם שום אומה ולשון מצד היותם חלק ה' שאין לו קץ ותכלה וכן עמו אין להם קץ ותכלה: וכל זה בא להם מזמן המבול שהציל האל ית' את נח ממי המבול אשר סודרו ממערכות השמים ונתייחד הוא בכניסתו לתיבה להיות חלק ה' שלא ישטף במי המבול, וכמו שאמר הכתוב ויסגור ה' בעדו שהוא היה מגן לו ובאברתו יסך לו ולא נמסר תחת המזלות, ונשאר במקומו שם בנו המובחר מבניו להיות חלק ה', וכמ"ש ברוך ה' אלהי שם וגו' וישכון באהלי שם שנתייחד שם וזרעו להיותם חלקו ונחלתו, ולכן נתייחס זרעו אחריו זה אחר זה עד אברהם אבינו שבא אחריהם וקיבל שכר כולם, ומלבד מה שמורה וישכון באהלי שם על ענין בית המקדש, מורה ג"כ על אהלי אברהם יצחק ויעקב שמהם ומזרעם יצא מי שיבנה בהמ"ק וישכנו בו, ואלו האהלים הם מה שהוזכר בכל האמהות אהל, כמו שכתוב בשרה הנה באהל וברבקה ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, וברחל ולאה ושפחותיהם כתוב ויבא לבן באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל שתי האמהות ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל, כי בזכות ברכת אהלי האמהות שהיו זהירות במצות תוך אהלן לשם שמים זכו בניהם וזרעם לשכון באהלי המשכן ובית המקדש, כי לכן נקראו לשון אהל להורות מה שנרמז באהלי שם שבירך נח את שם שישכון ה' באהלי בניו אברהם יצחק ויעקב, והם אהלי האמהות כדי שיזכו לאהלים העתידות לבא אח"כ, וזכה הוא בעצמו לראות את כולם שנשלמו ת"ר שנותיו בשנת חמשים ליעקב אבינו והם שנים עשר דור, וכמו שזכה הוא לי"ב דורות כנגד י"ב מזלות שיצא הוא מכללם ונכלל בחלק השם כמו שנזכר, כן היה יעקב אבינו שזכה שיצאו ממנו י"ב שבטים ולא מאבותיו להיותו דור י"ב לשם בן נח הדומה אליו

וכן נתקיים בו משכן האל ית' באהלו שהיה הוא מלך ירושלים מקום ביהמ"ק, כמ"ש ומלכי צדק מלך שלם בזכות שיצאו מזרעו אברהם יצחק ויעקב, ומהם בתי כהונה ולויה והוא מה שנרמז במה שכתוב שהוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון, לחם רומז לאברהם שאמר ואקחה פת לחם, ויין על יצחק כשבירך את יעקב נאמר ויבא לו יין וישת. והוא רומז ליעקב כשניצל מיד עשו נאמר בו והוא עבר לפניהם, כהן רומז לבתי כהונה ולויה שנקראו כולם כהנים, ולכן אמר כי זכה להיות מלך בירושלים מפני שזכה להוציא מזרעו לחם ויין והוא כהן כמו שנזכר הכל היה לאל עליון, ואם לא זה במה היה שם בן נח כהן לאל עליון, וסבת היות נרמזים האבות במלות אלו כי באותה הסעודה שעשה אברהם למלאכים נתבשר בלידת יצחק, וביין ששתה יצחק נתקיימו הברכות אשר בירך ליעקב, ובעבור יעקב לפני האמהות וילדיהן כמו שכתוב והוא עבר לפניהם נתקיימו הברכות והבכורה בו ובבניו וזרעו, כי אז ניצל ממחשבת עשו הרשע ולא הוסיף עוד ראות פניו ויצאו מזרעו בתי כהונה ולויה כמו שנזכר

וכן נרמזו שנותיו של שם במלות האלו שהם רומזות לאבות כמו שנזכר שהוא חיה ת"ר שנה, והאבות חיו תק"כ שנה, ואחד מבני הכהנים הגדולים והוא שופט לישראל והוא עלי הכהן היה צ"ח שנה תשלום ת"ר שנה של שם, וא"כ ירמוז