בית א-להים (מבי"ט) ריז

בטח בצדקתו ותמימותו להתפלל על דור המבול ונאמר בו כי מי נח זאת לי וגו', כל מה שאני קורא אותם מי נח שהיה לו להתפלל על זאת ולא התפלל וע"כ נשבעתי מעבור מי נח וגו', כי אם היה מתפלל עליהן היתה מועילה תפלתו אף לעתיד

וכן ראינו דבקות האל ית' עם האבות יותר מן הראשונים במה שנראה אליהם ודיבר להם במראה הנבואה, מה שלא עשה כן עם אדם ונח כי לא הוזכר בהם שנראה להם השם ודיבר להם כמו לאבות, אלא שדיבר להם בלי מראה כי לא היו נביאים, וכמו שאמרו מ"ח נביאים וז' נביאות נתנבאו להם לישראל ואין אדם ונח ובניו מכללם, וחוה שנאמר בה ויאמר ה' אלהים אליה אשר לא נכללה בכלל ז' נביאות, כי לא היה הדיבור להם דרך נבואה בהכנות הצריכות לנבואה אלא הודעה להם לפי שעה כמו מה שנאמר לקין ויאמר ה' לקין למה חרה לך וגו' ויאמר ה' לקין אי הבל וגו' ויאמר לו ה' לכן וגו', ואין ספק כי לא בהכנת נבואה נאמר לו

וזה אצלי קרוב להדמות למלך גדול צדיק וישר הוא אשר אין מדרכו להתייחד בדיבור אלא עם האנשים הדומים לו בצדק ויושר ועל ידם הוא מנהיג ומכלכל את כל בני מלכותו, ויודעים הכל כי כל אשר המה עושים מצות המלך היא לאמר לעמו שיתנהגו כפי מצותם, ולפעמים כשאין אנשים הדומים לו כמו בתחלת מלכותו ויראה במדינה עושק רש וגזל משפט וצדק, אינו יכול להתאפק והוא מוחל על כבודו ומדבר לבלתי ראויים להוכיחם כפי שעה, ואין דיבורו להם מעלה כמעלת האנשים אשר הוא מדבר עמהם לטוב תכונתם והדמותם למלכם בדברים הצריכים לתועלתם ולתועלת הנהגת העם. והנמשל הוא מבואר כי בתחילת הבריאה אשר נתגלה בה היותו מלך העולם הוצרך לצוות לאדם הראשון ולגלות לו רצונו שלא יאכל מעץ הדעת, וכשעבר על מצותו עם היותו יציר כפיו לא היה ראוי שידובר לו מאת ה' אלא להוכיחו במישור על עברו על מצותו, וכן לאשה ולקין בנה דיבור בעלמא, וגם נח עם היותו איש צדיק תמים היה צריך סעד לתומו ולא הוכן הכנה שלימה שידובר בו וכל שכן בניו אלא לצורך השעה, לא בגילוי שכינה כמו האבות ע"ה ע"ד שנאמר בהם וירא אליו ה' בגילוי שכינתו עליהם להראות להם טובת חפצו ורצונו על שנדבקו בו במדותיהם הטובות וצדקתם וישרם, ולכן הוא מדבר להם בתועלתם ומשמחם לעתיד בטובת זרעם

ונראה כי לזאת הסבה הוזכר קבורת האבות במקום מיוחד מה שלא הוזכר קבורה בראשונים אלא המיתה לבד, להבדיל בין קדושתם החמורה לקדושת הראשונים הקלה בערכם, כי עיקר הוראת הקבורה היא להורות על ההשארות הנפשיי, כי גם הגוף אשר היתה הכנה ובית קיבול לנפש לפעול פעולותיה הטובות בעוה"ז צריך שימור והשארות כמותה, וכן על ענין התחייה והחזרת הנפש לגוף עצמו אשר שמשו בפעולותיו הטובות שיקבל שכר עמו, אשר כל זה יאות להיותו נרמז בקבורת האבות שהם תחלת הנביאים שנתנבאו להם לישראל ושקייימו את התורה כי בזכותה זוכה האדם להשארות הנפש לקבל השכר הצפון לצדיקים ולזמן התחייה, וכן שרה שהיתה ראשונה לשבע נביאות הוזכרה קבורתה לסבה הנזכרת, כי אשר דיבר פי ה' אליהם ראוי שיזכר בהם השארות נפשם וגופם

וכן נרמז בזכרון מקום קבורתם אשר הוכן להם שז הם, כי החיים יודעים שימותו ומטיבים דרכם בכל ימי חייהם לתת דין וחשבון לפני ממה"מ הקב"ה ואינו בא להם המיתה פתע פתאום כנאן כשור לטבח יובל, והראשונים שהאריכו ימים הרבה יותר מתת"ק אפילו הצדיקים שבהם היו חושבים אולי שלא ימותו כיון שהאריכו כ"כ ימים ולא הכינו להם קבורה, ונאמר בכל אחד מהם ויחי כל כך שנים וימת שנתחדש לו המיתה שבכל הימים היה חושב שיהיה חי אלא בשעה שמת, ובדורות שיש מנח ועד אברהם אחר שראו ימי חייהם כמאתים שנה לא היתה מיתתם כך חטופה וידעו שהיו עתידים למות ולא הוצרך להזכיר בהם מיתה, אבל באבות ע"ה שהיו נביאים כנזכר ושקיימו את התורה כולה הוזכר בהם המית' והכנת הקבורה מזמן היותם חיים, להורות כי לצדיקים ושומרי התורה כמותם יאות להיותם דבקים בחייהם באל יתברך ולהכין צדה לדרכם בקיום התורה, בזכרם שישוב העפר אל הארץ כשהיה והרוח תשוב וגו', וכל זה נרמז בזכרון מקום קבורתם שהכינו להם בחייהם

וכן נתייחדו האבות הראשונים במה שבא זכרון זיווגם בתורה עם הנשים הראויות להם מבני משפחתם כדי שיהיה זרעם נכון לפניהם, ובהיות שרה קרובה מאד לאברהם היה זרעה שלם בן נביאים ראוי להעלות לפני ה', ורבקה שהיתה רחוקה יותר מיצחק שני בשלישי יצאה ממנה עשו, ורחל ולאה שהיו שני בשני ליעקב היו כל בניהם תמימים וישרים, וזכות אבות מסייע לבנים להיותם כשרים כיוצא בם, ולכן הוזכר גם כן מקום קבורת האמהות עם האבות לכלול זכות כולם שיעמוד לזרעם ולא יתום, שאם היה נחשב זכות האבות כל אחד בפני עצמו אולי שהיה תם לסוף ימים, אבל האל ית' צירף זכות כולם ביחד להגדיל ולהוסיף בזכותם, ע"ד מה שאמרו אינו דומה מועטין העושין את המצות למרובין העושים אותם, כי תגדל ותוסיף שכר המצוה בהיותה נעשית ברבים יותר הרבה מאד ולא כפי הערך, וכן חושב האל ית' זכות האבות כאילו עשו כולם ביחד כל הזכיות שעשה כל אחד ואחד מהם כיון שלמדו זה לזה, וכמ"ש באברהם כי ידעתיו למען