בית א-להים (מבי"ט) רטז

ויום שני לרקיע המבדיל בין המים העליונים לתחתונים, ויום שלישי לשתראה היבשה והוא כלל הדומם וצמח האדמה. ויום ד' למאורות המגדלים הצמחים ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים, ויום ה' לב"ח, ויום ששי לאדם, וידע שיצאו דשאים מיום ג' וראם עתה שעמדו על פתח קרקע והתפלל הוא וירדו גשמים וצמחו בו ביום וכדאיתא בחולין, וכיון שידע שנבראו ביום זה ידע כי בה' ימים הקודמים לזה נבראו כלל כל הדברים הנזכרים ונתחזק העולם, ומיום השביעי זה ששבת אדה"ר בחברת האל יתברך היה הולך ומונה ששי ושובת בשביעי שביתת יום זה לשת בנו שהוא משתיתו של עולם, וכן עד אברהם אבינו ע"ה ששמר בו אפי' העירוב, ועד משה רבינו כמו ששמח במתנת חלקו, ואם לא כן היה נשכח זכרו כמי שהלך במדבר ולא ידע מתי הוא שבת, כי השבת אינו נשכח למי שעושה מלאכה בששת ימים ושובת בשביעי, ולמי שאינו מבדיל בין קודש לחול בעשיית מלאכה הוא נשכח, ולכן אם לא היה יורד המן לישראל במדבר בכל הימים היה נשכח מהם השבת שלא היו עושים שום מלאכה לשיזכרו על ידה הימים שעשו בהם מלאכה וימנו אותם ששה ימים זה אחר זה וישבתו העם ביום השביעי, ואמר האל ית' (שמות טז) ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו שאם היה בו והיו לוקטים ממנו בכל הימים לא היה להם במה לזכור את יום השבת, כי במצרים על ידי המלאכה שהיו עושים בששת ימי המעשה היו שובתים בשביעי, והכיר אדם הראשון כי האל קידש את יום השביעי וכלה בו ושבת בו ממה שראה שלא כלה כל מלאכה יום ששי כ"א בסופו כאילו נכנס כבר יום שביעי, וכמו שדרשו על ויכל אלהים ביום השביעי, והבין כי לא רצה לעשות שום מלאכה בו וששבת בו וקידש אותו במה שנזהר שלא תיעשה סוף המלאכה כ"א ברגע האחרון ולא תכנס אפילו רגע אחת ביום שביעי, וכן ראה והשיג ביום ששי ממשלת שבעה שוכבי לכת הממונים על שבעה ימי בראשית אשי ליום ששי השביעי והוא שבתאי התחיל בשיל שבת וידע כי יהיו חוזרות חלילה בכל שבעת ימים, והכיר בזה כי יום זה שנברא היה ששי ליצירה ויום שבת ששבת בו כמו שנזכר היה שביעי ושבת בו אע"פ שלא נצטוה כי ידע רצון קונו לשבות ביום שבת ורצה לעשות נחת רוח לפניו לשבות גם הוא בחברתו, וקיבל שכר על זה כי השכר הוא על המצווה ועושה לא על הטוב בעיני בני אדם או לפי ההנהגה המדינית, וכמו שביארנו בתחלת עיקר זה

ומצאנו ראינו כי בנתינת התורה ריבה האל ית' שכר העושים מאהבה והשומרים מצותיו להם ולזרעם אחריהם, כמ"ש בעשרת הדברות ועושה חסד לאלפים לאוהבי ולשומרי מצותי כי אין הסברא מחייבת שינתן שכר לאדם על קיימו מצות השם לו ולזרעו, ודי לו שיהיה לו טובה בעוה"ז לבד מה שצפון לו לעוה"ב וזרעו הבא אחריו יקנה גם הוא שלימות לגופו ונפשו, ולכן לא הועיל זכות אבות הראשונים בדורות הראשונים, לא זכות אדם הראשון לקין ולזרעו שלא ישטפו בדור המבול, ולא עמדו זכיות ומתושלח הצדיקים לבניהם ולבנותיהם אשר ילדו, כי נח לבד בצדקתו הציל את נפשו ובניו לא הגיעו לכלל עונש ונצולו עמו, והאבות האמיתיים אברהם יצחק ויעקב ששמרו את התורה כמו אם ניתנה להם עמדה זכותם לסוף הדורות כי לא תמה זכותם, וגם זה אינו מן הדין והסברא כ"א דרך חסד ורחמים, וכמ"ש ועושה חסד לאלפים לאוהבי וגו', כי דרך חסד הוא מה שעושה האל יתברך לזרע הצדיקים כי הסברא אינה מחייבת שיזכה האדם אלא לעצמו וכמו שהיו בדורות הראשונים כמו שנזכר

וכן ראינו דבקות האל יתברך באבות יותר מהראשונים בשכר מעשיהם הטובים במה שהאריך בענייניהם, כי אדם הראשון לא הוגד מעניינו כ"א מה שקרה לו ביום שנברא מעברו על הציווי וענשו עליו ולא הוזכר עוד עניינו עד הולידו את שת בן ק"ל שנה ומשם ואילך עד תשלום תתק"ל לא הוזכר מה היה לו, ונח בשנת שש מאות שנה הוזכר עניינו שהיה צדיק ושנכנס לתיבה כפי מה שנצטוה וביציאתו מן התיבה נאמר לו ענין הקשת ולא הוזכר עוד עניינו, והאבות הוזכר עניינם באורך מזמן היות אברהם בן ע"ה שנה עד העקידה שהיה בן קל"ז שנה כפי הקבלה, ואח"כ סיפר ענין קחתו את קטורה ולידתה כל אלה בני קטורה והמתנות שנתן להם ושלחם בעודנו חי עד עת מותו, ויצחק הוזכר עניינו מעת העקידה וקחתו את רבקה וכל הענין עד ברכו את יעקב שהיה אז בן ק"כ שנה לפחות כפי הקבלה, ושאחר כך חזר וברך את יעקב ושלח אותו פדנה ארם,, ויעקב הוזכר עניינו מהיותו בן י"ג שנה כפי הקבלה שהיה איש תם יושב אהלים עד רדתו למצרים שהיה בן ק"ל שנה, ומה שאירע לו בעת גויעתו שקרא לבנו ליוסף, וענין הברכות שברך לבניו והכבוד הנעשה לו במותו וקבורתו, אשר כל זה מורה כי בשכר מעשיהם הטובים היה האל יתב' משגיח בכל פרטי ענייניהם בחייהם ובמותם לא נפרדה ההשגחה הטובה מעליהם, ואין ספק כי לאדם ונח קרה להם דברים הרבה באורך שנותיהם ולא חשש האל יתברך לספרם

וכן ראינו שבטחו כולם באל יתב' שיענם בעת קראם אליו בשכר הטוב שעשו לפניו ונענו, אברהם התפלל על אבימלך וריפא אותו אלהים ואשתו ואמהותיו וילדו, ויצחק ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו ותהר רבקה אשתו, ויעקב הצילני נא מיד אחי מיד עשו וגו' והצילו האל ית', ונח לא