בית א-להים (מבי"ט) ריב

עליה, וכמו שהמצות והעבירות הן כתובות בתורה שהיא מהעולם העליון כן הבא בסבתן שכר או עונש הוא בנפש החצובה מתחת כסא הכבוד אחר פרידתה מן הגוף, והשכר והעונש בשאר הדברים הוא בזה העולם כמו ששאר הדברים הן גשמיות ואינן כתובות בתורה, וכן יש שכר מצות בזה העולם כשאינן נעשות לשמן, וכמש"ה (משלי ג) בשמאלה עושר וכבוד בזה העולם, כיון שהוא מכוין לדבר גשמי יבא לו שכר גשמי, וכן הרשעים שיש להם קצת מצות כיון שרוב מעשיהם רעים מורה על קצת המצות שעושה שאינן לשמן ולכן שכרם בזה העולם וכמשה"כ (דברים ז') ומשלם לשנאיו אל פניו וגו', ואמרם שכר מצוה בהאי עלמא ליכא היינו שכר המצות הנעשות כמצותן לשמן והדברים שאדם עושה אותן ואוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב כמו ששנינו במשנה (פאה פ"א) הן הדברים שיש בהן מצוה לעושה ותועלת לאחרים, לא כציצית ותפילין וכיוצא בהן שאינן אלא לעצמו ולכך אוכל פירות בעוה"ז כנגד התועלת הגשמי הנמשך לאחרים במה שעושה הוא עמהם, והקרן קיימת לו לעוה"ב כנגד מה שהוא עושה מה שנצטוה בתורה מבלתי השקפה אל הנמשך, וזהו שהאריך בעל המשנה לומר אלו הדברים שאדם עושה אותם *(במשנה במקומו וכן בתלמוד קידושין ל"ט, לא נמצא באמת המלות עושה אותם, אך בתלמוד שבת קכ"ז מובא המשנה בהוספת שתי מלוח אלה ומנוסחא זו דייק הרב ז"ל, יג"מ. הערה)* אוכל פירותיהם כו', מספיק שישנה אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם וכו', אלא להשמיענו כי גם שנראה עיקר עשייתן היא למה שנמשך מהן טוב לאחרים והוא דבר גשמי אפ"ה העושה אותן בשביל מה שנצטוה בתורה יש לו קרן לעוה"ב, ולכן שנה שאדם עושה אותן: וכמו כן יש עונש עבירות בזה העולם כשנעשות בשוגג או בהסתת יצה"ר, כיון שהן על ידי דבר גשמי כן ענשן הוא גשמי, וכן הצדיקים שיש להם קצת עונות ממה שהוא קרוב לנמנע לבעל חומר לימלט מהן, כיון שרוב מעשיהם טובים מורה על קצת העונות שעושים שהם בשוגג או בלתי השגחה ולכן עונשם בזה העולם, וכמו שאמרו שהשי"ת מדקדק עם חסידיו כחוט השערה כדכתיב (תהלים נה) וסביביו נשערה מאד: וכמו שאין השכר והעונש הרמוז בתורה על מה שהוא טוב או רע בעיני בני אדם או לפי ההנהגה המדינית אלא לעושה מצות התורה או עובר עליהן כמש"נ, כן על שאר הדתות הנימוסיות או בדויות אין על העושה או העובר שום שכר ועונש אפילו לבעלי הדת ההיא, כיון שאינה מאתו ית', ואינם נענשים אלא בעברם על ז' מצות בני נח אשר כלל העולם נכללים בהם, כי ג' בני נח מהם נפצה כל הארץ, ואין להם שכר נצחי בשום פועל טוב כי אם בקיום שבע המצות, וכמו שאמרו חסידי או"ה יש להם חלק לעוה"ב כפי מדרגת מה שקנו ממנו בעשיית מצות אלו או קצתן, וכמשה"כ (דברים י"א) והיה אם שמע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את ה' וגו' השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו', לא יעד השכר והעונש כי אם על עושי מצות התורה או על העוברים עליה, וכמ"ש אשר אנכי מצוה אתכם היום על מה שיצטוו או יהיו מוזהרים לעתיד כי לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם, ההוא אמר בתורתו (שם ד') לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם היום וגו' לא תגרעו ממנו לשמר וגו', ולא יעשה, ודבר (שם לג) תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב ולא יקימנה: ולהיות בלעם גדול נביאי האומות חוזכיר ענין זה בנבואתו, להורות ולרמוז על העתיד לבא אם יקומו נביאים אחרים לקרוא בשם ה' על חידוש דת אחרת שלא יאמנו דבריהם, ועל השתים המפורסמות אמר על הראשונה לא איש אל ויכזב ועל השנית ובן אדם ויתנחם, כי האחת מכזבת וחולקת על דברי התורה הקדומה והאמתית יותר מן השניה בערך המכזב אל המתנחם ושב מדבורו

וגם כי בהכחשה אי זה עיקר מן העיקרים הוא כופר בתורה, עכ"ז המכחש בשכר ועונש הוא חמור ונענש יותר, כי עם היותו כופר נמשך מהכחשתו זאת לזלזל בלימוד התורה וקיום מצותיה אחר שאינו מאמין בשכר ועונש בעוה"ב, ועל כן נתיסד ספר איוב להוכיח אמיתת שכר ועונש מה שלא הוצרך בשאר העיקרים להאריך בהם אחר הודעתם, כדי שלא יכשלו בו רבים ויענשו בעוה"ז ובעוה"ב, וכן נרמז ונזכר ענין שכר ועונש במקומות הרבה בתורה ובנביאים וכתובים לסבה הנזכרת, כי ענין מעשה האדם טובים או רעים הווה ומצוי בכל יום וכן הוא השכר והעונש בהשגחתו ית', ולכן צריכין אנו להאריך בעיקר זה ולהביא כל מיני הראיות: והראיה הלקוחה מן השכל תהיה מכמה פנים, מצד הבורא ית' שברא את האדם, ומצד האמן שבראו, ומצד האדם עצמו והוא הנברא

אם מצד הבורא ית' כיון שכתוב בבריאת האדם ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו וגו', יתחייב שיהיה דומה לו בפעולות טובות ובצדק ויושר בכל פעולותיו ומדותיו הנמשכות מאבריו וחושיו אשר נבראו בצלמו בצלם אלהים. כי בצלמו מורה על דמות האברים שבאדם, ובצלם אלהים מורה על מה שנמשך מהם והם הפעולות והמדות שיהיו דומות לפעולותיו ומדותיו ית' כמו שדומה לו בדמות האברים, ע"ד שתוף השם שנקרא איש ושנזכרו בו ית' עין ואזן וידים ורגלים, ואם יעשה כך ראוי שיהיה לו שכר טוב על שנתן מעלה וכבוד למה שנברא בו דוגמא של מעלה, כי בזה יאמין בלי שום ספק כי הצור תמים פעלו וכל דרכיו משפט וגו' בהוראת ברואיו, ואם לא יעשה כך ראוי שיענש על מה שמטיל