בית א-להים (מבי"ט) ריג
Beit Elokim (Mabit) 213 · בית א-להים (מבי"ט) · free full Hebrew text
Open in the reader →מום במה שנברא בו דוגמא של מעלה ונותן פתחון פה למטיח דברים כלפי מעלה שיש עול בחקו ית' ח"ו כמו שיש בברואיו, וכמשה"כ (שם ל"ב) הצור תמים פעלו וגו' שחת לו לא בניו מומם וגו', יאמר לפי זאת הכוונה כי מצד שהוא צור תמים פעלו כלומר האדם אשר יצר, כל שכן הוא תמים ביצירתו ופעולותיו, יורה על כי כל דרכי הצור ית' הם משפט אל אמונה וגו', ואם שחת דרכיו כביכול שהוא משחית ומטיל פגם למעלה והוא מראה כי אינם בניו מפני מומם
וכן מצד הבורא באופן אחר, שנפח באפיו נשמת חיים כדכתיב ויפח באפיו וגו', וא"כ יתחייב גם כן שיהיה דומה לו בפעולות הטובות ובצדק ויושר בכל מה שנמשך מכח נשמתו כיון שהיא נפוחה מפיו וחצובה מתחת כסא כבודו, ואם יעשה כך יהיה לו שכר טוב, ואם לאו יענש שהוא מטיל מום בנפש החצובה ממקום הקדש ומחשיב נפש האדם העולה היא למעלה כנפש הבהמה היורדת למטה לארץ: וכן מצד הבורא באופן אחר, מצד היותו יציר כפיו אפילו לא היה נברא בצלמו ולא היה נופח בו, כי בכל מה שברא האל ית' לא הוזכר כי הוא בעצמו בראו, כי הוא צוה ונבראו כדכתיב ויאמר אלהים יהי אור, ויאמר אלהים יהי רקיע, יקוו המים, יהי מארת, ישרצו המים, תוצא הארץ, ואחר שכתוב יהי מארת יחס אותה ההויה לו ית' באמרו ויעש אלהים את שני המאורות וגו', ואחר שאמר ישרצו המים יחס ההשרצה לו ית' ואמר ויברא אלהים את התנינים, ואחר שאמר תוצא הארץ נפש חיה ביום ששי אמר ויעש אלהים את חית הארץ וגו', ובבריאת האדם לא נאמר כך אלא ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו וגו', ועל זה אמר ויברא אלהים את האדם שנאמר עליו נעשה אדם, יחס לו ית' הבריאה כולה ואמר אחר כך וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה וגו', הנה שהזכיר שהיה יציר כפיו ית' מה שלא נאמר בשום נברא, ולכן יתחייב שישובח בהיותו צדיק וישר דומה למי שיצרו, ויגונה אם לא יהיה כך כי הוא מטיל פגם כביכול ביוצרו
מצד הבורא ית' באופן אחר, ממה שכתוב וייצר ה' אלהים את האדם וגו' יחס היצירה לשם ההוי"ה ואלהים, כי מצד ההוי"ה יורה על תשלום שכר למתהלכים בה לפניו באמת, ושם אלהים על שהוא עתיד ליפרע מן הרשעים ולכן סמוך לזה ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם וגו' ויצמח ה' אלהים כל עץ נחמד למראה וגו' ועץ הדעת וגו', כי מה שנטע ומה שהצמיח בגן עדן היה לתת שכר טוב לאדם כשייטיב מעשיו, ואם הרע ירעו הם ומלכם יספו וידחו ממנו לגיהנם הקרוב לו, ולכן הזכיר בנטיעה וצמיחה ה' אלהים, וכן בכל ענייני האדם הנמשכים: ואם מצד הזמן שבראו יש ראיה ג"כ לשכר ועונש שהרי נברא ביום הששי הסמוך ליום שבת קדש ותיכף להשלמת בריאתו ויצירתו נכנס לשבת שהוא יום מנוחה מעין עוה"ב, והוא תגמול מעשים הטובים, וכמו שאחז"ל (סנהדרין לח) למה נברא אדם הראשון בע"ש כדי שיכנס למצוה מיד, והוא ענין תכלית בריאתו לעשות ולקבל שכר ושניהם נכללות ביום השבת
וכן מצד הזמן באופן אחר, שנברא בסוף כל מה שנברא בששת ימי בראשית שאין להם שכר ולא עונש והם הדומם והצומח והב"ח, כי אין להם שום תכלית כ"א לזה העולם התחתון, והאדם שנברא בסוף יש לו תכלית לסוף והוא מה שמוכן לנפש האדם אחר צאתה מזה העולם תגמול מה שעשה בעוה"ז: וכן מצד הזמן באופן אחר, שכל מעשה בראשית לא הוגבל זמן לבריאתם כי ברגע הראשון שבכל יום מן הששה ימים נבראו ברצונו ית', וכמ"ש בימי בראשית ויהי ערב ויהי בקר יום אחד ויום שני ושלישי וכו', הכוונה כי אחר שנברא כל מה שנברא באותו יום היה כל הערב וכל הבקר של אותו היום, ובבריאת האדם הוגבלו י"ב שעות של יום ששי לבריאתו, וכמו שאחז"ל בסנהדרין שעה ראשונה הוצבר עפרו שניה נעשה גולם ג' נמתחו איבריו ד' נזרקה בו נשמה וכו', כי בזה מורה כי יש כוונה ותכלית אחר לבריאתו מבריאת שאר הדברים שנבראו, והוא עשיית הטוב והרע ותגמולם והם השכר והעונש המקווה אחר המות, והכל נכלל בזמן בריאתו שנצטוה וסרח ונידון ונטרד והלך לו בארבע שעות האחרונות של הי"ב שעות, אשר בזה הורה לעתיד כי לכך נוצר לשיצטווה ולא יסרח ויהיה לו שכר בג"ע כמו שהיה לו עתה בזמן הבריאה, ואם יסרח יטרד משם כמו שנטרד עתה תוך זמן הגבלת בריאתו
וכן מצד הזמן באופן אחר, והוא כי תחלת המחשבה סוף המעשה בדברים הטבעיים, כמו שהיה בבריאת העולם כי תחלת המחשבה היתה לברוא את האדם השולט על הכל והוא היה סוף המעשה, ולהורות על תחלת המחשבה היו גן עדן וגיהנם שהם מקום השכר והעונש מכלל הדברים שעלו במחשבה להברא קודם שנברא העולם ונבראו ג"כ בתחלת הבריאה ביום ראשון וביום שני, וכמ"ש גן בעדן מקדם, וכתיב (ישעיה ל') כי ערוך מאתמול תפתה, וביום ראשון כתיב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך מלמד שגנזו לצדיקים לעתיד לבוא, וכמו שאמרו בחגיגה שביום שני נברא גיהנם כמו שדרשו ביום שאין לו אלא אתמול והוא יום שני, וכמ"ש בפסחים (נ"ד) מפני מה לא נאמר כי טוב בשני מפני שנברא בו אור של גיהנם
ויש רמז במה שנברא האור שנגנז לצדיקים ביום ראשון ואור של גיהנם ביום ב' כי השכר הגנוז לצדיקים לעוה"ב הוא בשביל מעשיהם הטובים בין שעשו אותם כל ימיהם בין שהרעו בתחלה ושבו בתשובה