בית א-להים (מבי"ט) קעא

ואנו בטוחים שיתקיימו לעתיד, כמו תשלום רדיפת אחד לאלף שהיה מצטער דוד על המאתים שהיה עורר חניתו על שמנה מאות ולא הגיעו לאלף, כמו שכתוב והוא עורר את חניתו על שמנה מאות חלל בפעם אחת, וכן והתהלכתי בתוככם אטייל עמכם וכו', וכיוצא ביעודין אלו הנכללים בכלל יעודים אחרים שנתקיימו כבר, וכן יעודי בלעם אשר הם לעתיד, ואין בכל היעודים הנזכרים יעוד אחד שלם שלא נתקיים, כי מה שלא נתקיים עדיין הוא קצת היעוד לא ייעוד שלם, כמו שלשת עממין שהם תשלום העשרה שנתייעדו באחד, ופרטי דברים שבפרשת אם בחקותי שאינו נמנה אלא כיעוד אחד שלא נתקיימו קצתם כנזכר, וכן קצת היעודים הנכללים ביעוד אחד והם ברכות בלעם, וכן יש קצת מהם בברכת יעקב לבניו ומשה לישראל, וההבטחות הכתובות בתורה, והייעודים הרעים כלם נתקיימו בעונותינו הרבים גם אשר לא כתוב בספר התורה הזאת, לזכותנו כיום הזה שנירש עוה"ב ושנהיה ראוים להגאל אחר שנגמור לסבול כל מה שחטאנו והעוינו מעט מעט כדי שנוכל לסובלו וחציו כלים ואנחנו לא נכלה, והוא ית' ירחם עלינו ברוב רחמיו כמו שהבטיחנו בסוף כי אל רחום ה' אלהיך וכו', ואחר שנתקיימו כל היעודים טובים ורעים ומה שלא נשלם קיומו מן הטוב אנו בטוחים בו ית' שישלימהו, נאמר כי קיום אלו היעודים הם קצתם בזמן משה רבינו וקצתם אחריו, ואותה שנתקיימו בזמן משה רבינו ונכתב קיומם בתורה יש לכופר בתורת משה ולאומר אין תורה מן השמים אלא משה בדאה מלבו פתחון פה לומר הוא כתב שיהיה והוא כתב שהיה ונתקיים, ואפשר שלא כתב שיהיה עד שראה שנתקיים, או שלא נתקיים וכתב שנתקיים, אבל ביעודים שכתב מרע"ה שיתקיימו לעתיד ונתקיימו לעתיד אחריו, יש ראיה גדולה להקהות שיני החולקים על תורת משה רבינו ואומרים שלא נאמרה לו כולה מן השמים, כי מי הוא החכם גם כי לא יהיה אלא חכם בעיניו, שיהיה מיעד דברים שיהיו לאחר זמנו ולא יהיה בטוח שיתקיימו, אין זה כי אם סכלות גדולה, כי כשיגיעו הימים או הזמן שיעד לו ולא יתקיים היעוד ואמרו שהיה בדאי ושקרן, והרי משה רבינו לדעת כל העולם היה חכם גדול, אף כי לא יהיו דבריו מן השמים לדעת הכופרים בתורה, לא היה בו סכלות שיאמר ויהיה מייעד דבר שלא יהיה בטוח בקיומו כדי שלא יאמר עליו שהיה בדאי ושקרן, וכיון שראינו שיעד לעתיד נראה שהיה בטוח שיתקיים מה שיבטיח ומה שיעד, ומאין לו זה הבטחון כי אם מפי הגבורה, כי גם שיהיה חכם גדול ואי זהו חכם הרואה את הנולד, אינו זה אלא בדברים ההוים ודברים הממשמשים ובאים לזמן קרוב, כי מי שהוא חכם רואה אותם קודם הויתם, לא בדברים שאינם הוים ואינם קרובים, ואם כן כיון שמשה רבינו ע"ה ועד דברים רחוקים בזמן ובלתי מצויים והווים, ונתקיימו אחר כך כמו שהוא כתבם, יש מהם ראיה גדולה אפילו לכופרים בתורת משה שהם מכזבים, ושכל מה שכתב משה רבינו ע"ה מבראשית עד לעיני כל ישראל היה מפי הגבורה

והנה היעוד הראשון שכתב מרע"ה בתורה הוא שכתב שאמר לו האל ית' לאדם הראשון כי ביום אכלך ממנו מות תמות, מיתה לו ולדורותיו ואם לא היו כל דבריו מפי הגבורה ומלבו ומחכמתו היה בודאם היה לו לחוש שמא אחר כמה דורות יהיה נולד איזה אדם שלם באיבריו ותכונתו ומדיתיו וחכמתו שיחיה ולא ימות, ולא יהיה רחוק בעיני משה רבינו שהרי ראה הוא סיחון ועוג שלא היו שלימים בשלימות המדות וחיו יותר מאלף שנה והוא כתב שהרגם, ואולי היו חיים יותר אלפים מן השנים אם לא היה הוא הורגם, וענין אורך חייהם נתבאר ממה שאמרו רז"ל בנדה פ' האשה סיחון ועוג בני אחיה בר שמחזאי שירד הוא ועזאל מן השמים בדור אנוש, ואם כן נולד שנים הרבה קודם המבול שהרי נקרא פליט על שם שפלט מדור המבול, ואם כן יהיו שנותיו לפחות אלף שנה בזמן משה, והוא הרג אותו ואת סיחון אחיו, ואם לא היה הורגם אולי היו חיים לעולם, והיה לו לחוש שמא השאירו מזרעם או אחרים שלימים בבריאה שיחיו לעולם ועם כל זה כתב מיתה לדורות, נראה שהיה מפי הגבורה כי הוא ית' אמר לו כי המות הוא בית מועד לכל חי, ואין על דברי משה רע"ה קושי מאותם שנכנסו חיים לגן עדן, כי כיון שלא נתקיים חיותם בזה העולם ונתעלמו כמו חנוך הרי הוא כאלו הם מתים מזה העולם

וכן היעוד שלא יהיה עוד מבול לשחת הארץ, מאין היה בטוח בזה אולי בימים הבאים יהיו האנשים יותר רעים וחטאים לה' מאד ויסכים האל ית' לעשות להם כמו שעשה לראשונים וישטפם במי המבול, אלא בודאי שלא אמר זה אלא מפי הגבורה שהסכימה חכמתו ית' שלא ליפרע עוד מן הבריות במדה זו, כל שכן כי בימי משה רבינו עדיין היה נראה בכל שנה רמז וסימן מי המבול בירח בול באותם הארבעים יום שאמר הכתוב ויהי המבול ארבעים יום על הארץ בכל שנה ושנה היו גשמים הרבה יותר מדי בהם כמו שאמרו ז"ל, עד שבא שלמה ובנה בית המקדש ומשם והלאה לא נשאר שום רמז וסימן למבול, וזה שאמר הכתוב ובשנה האחת עשרים בירח בול הוא החדש השמיני כלה הבית לכי דבריו וגו', והיה לו לומר בירח מבול שהירח הזו היה זמן המבול ובו היה נראה כמו מבול בכי שנה, ובשביל שמכאן והלאה בזכות בית המקדש לא היה עוד חסרו מ שהם המ' יום ונקרא ירח בול והוא ירח חשוון, ואם כן בזמן משה בז