בית א-להים (מבי"ט) קעב
Beit Elokim (Mabit) 172 · בית א-להים (מבי"ט) · free full Hebrew text
Open in the reader →החדש היה בכל שנה גשם גדול והיה לו לחוש אולי באי זה שנה מן השנים יהיו הדורות רעים וחטאים ויביא עליהם האל ית' מבול גמור באותן הימים המיועדים המיוחדים לכך והם כמו קיר נטוי המזכרת עונותיו של אדם, ומכיון שלא חשש לזה נראה שהיה בטוח בדברו שהיו דברי אלהים חיים מפי הגבורה, ונראה כי זה הענין שהיה היה מזמן המבול עד זמן שלמה ע"ה, נראה במה שאמר הכתוב ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ, כי לא הובטח נח אלא שלא יכרתו כל בשר ממי המבול ושלא תשחת הארץ מפניו אבל לעולם ימשך ממנו בכל שנה באותם הימים כמו שנמשך עד זמן שלמה ע"ה
וכן מן היעוד שכתב מרע"ה בתורה שיעד נח לבניו שיהיה כנען עבד לאחיו ושתהיה הארץ לבני שם, ובנין הבתים הרמוז בזה היעוד, יש ראיה גם כן כפי מה שכתבנו שהרי דיבר לעתיד ולעתים רחוקות ונתקיים הכל
וכן היעודים שנאמרו לאבות בירושת הארץ והצלחתם בה ושיהיה זה בדור רביעי מיד אחר מיתת מרע"ה, אם לא היה בטוח בזה מפי הגבורה לא היה כותבו מלבו כדעת הכופרים בתורה, ומכיון שכתבו נראה שהיה בטוח בזה מפי הגבורה שיתקיים כל מה שייעד לעתיד בין לזמן קרוב בין לזמן רחוק
וכן הבטחת הנה אנכי שולח מלאך שהתפלל משה על זה ודחאו שלא יבוא עד זמן יהושע, הרי נתקיים אחריו מיד כשמת משה רבינו ע"ה שאמר ליהושע אני שר צבא ה' עתה באתי וגו' כמו שכתבנו למעלה, הרי שהיה בטוח שיתקיימו דבריו מיד לאחר מותו בימי יהושע תלמידו
וכן מה שכתוב הנה אנכי כורת ברית וגו', ואמרו חז"ל ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם, והוא מתקיים בכל דור כשישראל צועקים לאל ית' הם נענים בזכירת הי"ג מדות, והרי שאם לא היה בטוח בזה שהיו דברי האל לא היה כותבו, וכן לא יחמוד איש ארצך היה בטוח כי בכל השנים שיעלו ישראל לרגל לא יאונה להם כל און, וכן כי ביום הזה יכפר עליכם שהיה נראה בסימן לשון של זהורית שהיה מלבין, וחיוב כרת ומיתה בידי, שמים לעוברים על הדברים המיוחדים ואנו רואים קיומם לדורות כמו שכתבנו, הוא ראיה למכחישים בתורת משה שהם כוזבים, ותורת אמת היתה בפי משה רבינו מפי הגבורה
וכן ענין הסוטה שנראה כי בימי משה רבינו לא אירע עניינה כי נשי דור המדבר כולן היו צדקניות, ויעד לעתיד מה שראו קיומו אבותינו בעיניהם ענין הסוטה צביתת בטנה ונפילת ירכה, וכן יעוד ברכת כהנים, ויעוד יתרו שאמר לו והטבנו לך וגו' וניתן לו דושנה של יריחו ת"ר שנה
וכן יעוד החולק על הכהונה שילקה בצרעת, שקרה כן לעזיהו ונתקיימו דברי משה מפי הגבורה: וכן יעוד אם לא תורישו את יושבי הארץ וגו', כי אם לא היה מפי הגבורה היה לו לחוש כי אולי יהיה יותר טוב להם שלא יורישו את כולם ויהיו להם למס, אלא שהיה בטוח מפי הגבורה שיארע ויקרה להם מה שקרה אם לא היו מורישים את כולם והיו שוכנים בתוכם
וכן יעוד שיעד ליהושע כי הוא ינחיל אותם את הוא ראיה גדולה כי כל דבריו אמת וצדק מפי הגבורה, כי כן נתקיים בקרוב כמו שהוא יעד, ואם לא היה מפי הגבורה לא היה מתקיים אפילו שהיה הוא מצוה עליו לישראל, כי היו אחרים גדולים בעיניהם ונכבדים ממנו אלעזר ופנחס בנו שהצליח במלחמת מדין ושבעים זקנים ונשיאי שבטי ישראל, ואם לא היה מפי הגבורה לא היתה מתקיימת שררתו, וגם הם אם לא היו יודעים בודאי שהיה נבחר מפי האל ית' היו חולקים עליו, כי בימי משה לא היה נחשב לפניהם גם כי לא היה מש מתוך האהל, שהרי אהרן ובניו והכהנים והזקנים היו כמו רבותיו גם כן, כמו ששנינו בסדר הלימוד שהיה מלמד משה רבינו לישראל נסתלק משה ושנה להם אהרן את פירקן נסתלק אהרן ושנו בניו נסתלקו בניו שנו להם זקנים וכו'. ובמדרש הזכירו שמות כל שבעים הזקנים ולא הוזכר יהושע בכללם, נראה שהיה כמו תלמידם וכמו שפירש רש"י ז"ל עליו שהיה כמו תלמיד אהרן על מה שאמרו חכמים שאמר שמואל מה משה ואהרן מעשה ידיהם וכו', ולכן לא היתה ניכרת מעלתו ושימושו למשה כי אם כשאמר לו האל ית' קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו וגו', ומיד כשמת מרע"ה אמר לו האל ית' כאשר הייתי עם משה אהיה עמך וגו', וראו כל ישראל כי האל ית' היה מכבד לו ושכל דבריו היו נכונים לא יפול מהם ארצה, ולכך כשצוה יהושע את שוטרי העם עברו בקרב המחנה וגו' ענו הם את כל אשר צויתנו נעשה ואל כל אשר תשלחנו נלך ככל אשר שמענו אל משה כן נשמע אליך וגו', ומפני שלא דברו זה אלא שוטרי בני ישראל ועדיין כל בני ישראל לא היו מחשיבים אותו כ"כ, אמר לו הקב"ה. אח"כ היום הזה אחל גדלך בעיני כל ישראל אשר ידעון כי כאשר הייתי עם משה אהיה עמך וגו', והיה ענין יהושע עם משה כענין הלבנה עם החמה, כי כשהיא דבוקה עם החמה וקרובה לה אין אורה נראית כלל וכשהיא מתרחקת ממנה אז אורה נראית מדי יום ביום עד עמדה לנכחו במלואה, וכן היה ענין יהושע כי בהיותו אצל משה רבינו בחייו לא היתה ניכרת מעלתו לעיני כל ישראל, וגם האיש משה רבינו לא היה מכיר כל מה שהיה בו מן החכמה שהרי א"ל שאל אם יש בידך שום ספק, והשיב לו כלום הנחתיך יום וכו' כמו שדרשו חז"ל, ולכך נתחדש לו ענין מעלת יהושע ושיהיה במקומו כשאמר לו האל ית'