בית א-להים (מבי"ט) קסח

בעשן וכו', וכן אמר איוב (ז) ימ"י (שהם ששים בגימטריא) קלו מני ארג וגו', חדל ממני כי ימ"י, הלא מעט ימ"י וגו', ימ"י פברו זפותי וגו', ואמר גם כן אם חרוצים ימיו מספר חדשיו וגו', ימי"ו ר"ל ששים שנה שהם כנגד ששת ימי המעשה, וזהו מספר חדשיו שהם מספר הימים הראשונים שנתחדשו בעולם והם ששת ימי המעשה

וקיום היעוד וצויתי את ברכתי וגו' ויעוד אם בחקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם וגו' והשיג לכם דיש וגו' ונתתי שלום בארץ ורדפו מכם חמשה וגו', אמרו חכמים בתעניות (כ"ב) ונתתי גשמיכם בעתם בלילי רביעיות ובלילי שבתות שאינן טורח על בני אדם, ומצינו בימי שמעון בן שטח שירדו להם גשמים בלילי רביעיות ובלילי שבתות עד שהיו חטים ככליות ושעורה כגרעיני זיתים ועדשים כדינרי זהב וצררו מהם חכמים דוגמא לדורות להודיע כמה חטא גורם שנאמר (ירמיה ה') עונותיכם וגו' וחטאתיכם מנעו הטוב מכם, וכן מצינו בימי הורדוס בזמן שהיו עוסקים בבנין בהמ"ק שירדו להם גשמים בלילות ולמחר נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה וכל אחד משכים למלאכתו להודיע שמלאכת שמים בידיהם, ואמרו בבבא בתרא ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו, מלמד שהיו אוצרות מלאים ישן וגרנות מלאים חדש והיו ישראל אומרים היאך נוציא זה מפני זה וכן מצינו בדוד מלך ישראל שאמר הכתוב (ש"ב כ"ג) הוא עדינו העצני על שמנה מאות חלל וגו', והיה מצטער על מאתים דכתיב (דברים ל"ב) איכה ירדוף אחד אלף, ואפילו למ"ד בגוים משתעי ק"ו למדה טובה, אך קשה דבקרא דורדפו מכם חמשה מאה לית ביה כולי האי, כן כתבו התוספות, במ"ק ואיפשר לומר כי מה שכתוב ירדוף אחד אלף לא אמר אחד מכם, ור"ל אחד מיוחד בגבורה כמו דוד המלך ע"ה ולכך היה מצטער על המאתים, וכמו שנתקיימו אלו היעודים כך נתקיימו מסתמא כל האמורים בענין גם כי לא הוזכר בפירוש, וכן יש קצת מהם שהם עתידים להתקיים בזמן המשיח כמו תשלום האלף, כמו והתהלכתי בתוככם וכמ"ש הרמב"ן ז"ל

וקיום ייעוד מיתה בידי שמים דכתיב והזר הקרב יומת וכן כל שאר חייבי מיתה בידי שמים, יש ראיה לקיומם ממה שאירע לעוזא כי גם שלא היה זר מפני שנתקרב יותר מדי לארון ויאחז בו מת שם, כי הארון נושא את נושאיו הוא עצמו לא כ"ש כמו שאמרו במסכת סוטה, ומה שיש בין מיתת ב"ד לכרת הוא כי (חסר בהעתקה)

וקיום יעוד הנ' והוא ענין הסוטה הוא ידוע שהיה נוהג ענינו, וכמו שאמרו זאת תורת הקנאות אין לי אלא לשעה לדורות מנין וכו' בשילו ובית עולמים וכו', וכמו ששנינו במס' סוטה היה נוטל היה מביא וכו'. וכל מעשיה נאמרין בלשון הקודש שמשמעותו כמו שהיו עושין אותה בשעת מעשה בבית המקדש, וכן אמרו במדרש על ב' אחיות שהיו דומות וכו' יצאת לקראתה שמחה וחבקה וכו' והריחה במים המאררים ומיד מתה לקיים מה שנאמר אין אדם שליט ברוח וגו', וכן אמרו משרבו הנואפים פסקו המים המאררין ורבן יוחנן בן זכאי הפסיקו משום דכתיב (הושע ד') לא אפקוד על בנותיכם וגו' על ניאוף נשותיכם לבודקן כסוטות כי הם עם הזונות יפרדו וגו', וכתיב ונקה האיש מעון כשהוא מנוקה אז יהיו המים בודקין בה וכו'

וקיום יעוד ברכת כהנים ואני אברכם וגו' אמרו במדרש (במדבר ו') כה תברכו אמר הקב"ה לשעבר ברכתי לאדם ואשתו לו ולבניו לאברהם יצחק ויעקב, והוא ברך את בניו כדכתיב ויברך אותם, מכאן ואילך הברכות מסורות בידכם וכו'. ואמרו בחולין רבי עקיבא אומר למדנו ברכה לישראל מפי כהנים מפי גבורה לא למדנו ת"ל ואני אברכם וגו', וברכה לכהנים מ"ל מדכתיב ואברכה מברכיך וגו', ואמרו בספרי ואני אברכם אני אברך את עמי ישראל, וכן הוא אומר כי ה' אלהיך ברכך כאשר דבר לך) ואומר ברוך תהיה מכל העמים וגו' יפתח ה' לך וגו', במרעה טוב ארעה אתכם וגו', הרי שיעוד זה שאמר ואני אברכם נתקיים אח"כ בימי משה עצמו כמו שכתוב כי ה' אלהיך ברכך כבר כאשר דבר לך קודם, וכן בכל הדורות היו מתברכים על ידי ברכת כהנים

והיעוד שנאמר ליתרו במדבר י') והיה הטוב ההוא וגו' והטבנו לך, הרי אמרו חכמים ז"ל זה דושנה של יריחו שהיו אוכלים אותה בני בניו של יתרו והיו אוכלין אותה ארבע מאות וארבעים שנה: וקיום יעוד נ"ג התקדשו למחר וגו' עד חדש ימים עד אשר יצא וגו', ומיד נתקיים כדכתיב ורוח נסע מאת ה' וגו' הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף ה' חרה בעם וגו', ואמרו ז"ל כתיב הבשר עודנו בין שניהם וכתיב עד חדש ימים, בינונים נידונין לאלתר ורשעים מצטערים והולכים עד חדש ימים

וקיום יעוד אכנו בדבר וגו', אם יראו את הארץ וגו' עד במדבר הזה יפלו פגריכם וגו', אם אתם תבואו אל הארץ וגו', ומה שכתוב בפר' פנחס בפקודים ובאלה לא היה איש מפקודי משה ואהרן וגו' כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון, והסתכל וראה כי היעדים הרעים הם נאמרים בשם ה' שהוא מדת רחמים הם מתקיימים ואין התשובה מועילה בם, כי עם היותו מתנהג במדת רחמים יעד הרע ההוא ולא הספיקה מדת רחמים שלא ליעדו, ולכך אמר בכאן אמר אליהם חי אני נאם ה', כי על פי מדת הרחמים נגזר דין זה, וכמו