בית א-להים (מבי"ט) קסו

שהוא כתוב אצל לא תשתחוה להם וגו' כי אנכי ה' אלהיך הוא הרמוז בשם השני של י"ג מדות, והוא לאחר שחטא ליפרע ממנו, כי כן כתוב כי אנכי ה' אלהיך אל קנא כשיחטא ויעבור על לאו זה, ובשניהם וכן באל כתוב בדברות שהוא קנא, לכך אמר כאן ה' ה' אל רחום כי מכאן והלאה יהיה רחום וחנון וכו' אם ישובו כמו שפירשתי, ומפני שחוטא מאבד ומפסיד את העולם בחטאו, וכמו ששנינו בעשרה מאמרות נברא העולם וכו' כדי ליפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות לכן נאמרו עשרה מיני מדות טובות על ה' ה' אל, לומר כי על מה שהיה ראוי החוטא ליענש על הפסד עולם שנברא בעשרה מאמרות הכין הקב"ה עשרה מדות טובות על שמותיו ית', לרחם עליו ולהעביר חטאתו אם ישוב בתשובה שלימה: ונראה כי כמו שלוחות הראשונות נחצבו ונחקקו עשרת הדברות בדבור השם העשרת הדברות למשה ולישראל, כמו שאמרו ז"ל וכמו שכתבתי למעלה, כמו כן לא היו גרועין לוחות שניות בזה מהראשונות ונחקקו ונחצבו עשרת הדברות בהן כשעבר ה', ויקרא ה' ה' אל והם שמות הכתובים בלוחות כמו שכתבתי, כי מפני זה אמר לו פסל לך וגו' אחר שאמר לו והיה בעבור כבודי וגו' ונאמר ויפסול וגו' ויקח בידו וגו' לוחות אבנים וירד ה' בענן, ואז הזכיר כל העשרת הדברות כמו שהם כתובים במשנה תורה שהם דברות אחרונות הכתובים על הלוחות שניות, כי גם שזכור ושמור בדבור אחד נאמרו כשאמר האל ית' עשרת הדברות בהר סיני, עם כל זה לא נכתב בלוחות כי אם זכור, אבל בשניות ראה האל ית' בחכמתו לחקוק בהן שמור שנאמר גם כן בדבור אחד עם זכור במקום זכור, וכן שאר הדברים שיש הפרש בין עשרת הדברות שבפרשת יתרו למשנה תורה נאמרו גם כן אז בסיני בדיבור אחד ולא נכתבו בלוחות הראשונות אלא בשניות, וכבר אמרו חז"ל מפני מה לא נאמר טוב בראשונות מפני שסופן להשתבר וח"ו היה נראה שפסקה טובה מישראל, ולכך אמר בסוף כשירד משה מן ההר בלוחות השניות ויכתוב על הלוחות את דברי הברית עשרת הדברים, כלומר עשרת הדברים הידועים כמו שנאמרו למשה ולישראל ביום מתן תורה, כי השינוי שיש בהן נאמר שם גם כן בדבור אחד כמו שכתבתי. ומה שכתוב במשנה תורה ואכתוב על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות וגו' זהו גם כן מה שנאמר בדבור אחד, וכמו שאומר אחר כך ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון את עשרת הדברים אשר דבר ה' אליכם וגו', שכל מה שכתוב בראשונות ובשניות דבר ה' בהר, וכמו שכתב רש"י ז"ל פ"ד מיתות

ונחזור אל הי"ג מדות, ונאמר כי העשר מדות שהן על השמות ה' ה' אל נוכל לומר גם כן כי הן רומזות על עשרת הדברות, כי בהיות נזכר ה' ה' אל קנא בעשרת הדברות היה מחייב דין ומשפט עליהם על כן אמר עתה ה' ה' אל, שנזכר שהוא קנא בעשרת הדברות, מכאן והלאה אם ישובו יהיה רחום וחנון וכו', בהם מדה טובה אחת כנגד דבור אחד שבעשרת הדברות, ואם לא ישובו אז יהיה קנא פקד עון וגו'

ומפני שכל הרעות והטובות הבאות על האדם בזה העולם לא ימלטו מחלוקה, או הן בהשגחת האל ית' עליו להענישו על חטאתיו ולהשכירו על צדקותיו, או הן מצד המערכה או בסבתו והנהגתו שלא מאתו יתברך לבד, התחיל באלו המדות רחום וחנון ארך אפים ורב חסד, לומר כי הוא יתברך יתנהג עם ישראל באלו הדברים במדות אלו כשיתפללו אליו בדין שלא תבא עליהם רעה או אם באו כבר שתסתלק מעליהם, וכן לענין הטובה שתבוא עליהם ושלא תסתלק מהן אם כבר באה, כי כל המתפללים לאל ית' על כל הדברים הגשמיים בזה העולם, על אחד מאלו הדברים הם מתפללים, אם הוא ירא שמא תבא עליו רעה או מצד חטאתיו או מצד אחר, הוא ית' בשמותיו הנזכרים ה' ה' אל ירחם עליו במדת רחום כשיתפלל וישוב אליו בכל לבו ולא תבא עליו רעה, ואם כבר נגעה בו הרעה או מצד חטאתו או מצד אחר, הוא ית' יחנן עליו במדת חנון כשיתפלל וישוב אליו בכל לבו ותסור מעליו, ואם הוא שרוי בטובה וירא שמא תסתלק ממנו או מצד חטאתיו או מצד אחר, הוא ית' ארך אפים שאינו ממהר ליפרע ממנו שמא יעשה תשובה ומעמידו בטובו כשמתפלל וישוב, ואם הוא תאב לטובה שתבא לו, הוא ית' רב חסד לצריכי חסד, שאין להם זכיות כ"כ ומביא עליו הטובה שהוא תאב לה כשהוא מתפלל אליו

וכן נוכל לפרש אלו הד' מדות על אלו הד' דברים באופן אחר, רחום שלא תבא עליו רעה בחטא ואם בא שתסתלק ממנו, ארך אפים שלא תסתלק ממנו הטובה בסבת חטא, ואם אינו שרוי בטובה, שתבא לו ולא יעכב עליו חטא, אמר חנון שלא תבא עליו רעה בסבה אחרת ואם באה שתסתלק, ורב חסד שלא תסתלק ממנו הטובה בסבה אחרת, ובאלו הד' מדות נכללות כל המדות טובות ורעות שבעוה"ז, ועל השכר והעונש של עוה"ב אמר ואמת לשלם שכר טוב לעושי רצונו בעוה"ב, נצר חסד לאלפים למי שאין לו זכות מצדו זוכר צדקות אבותיו מאלפים דור קודם לו לתת לו איזה תענוג בעולם הזה כיון שאין לו חטא, נשא עון למי שהעוה שלא להענישו בעוה"ב, וכן הפשע והחטאת לא יענישם בעוה"ב אם ישובו בהיותם בחיים, ונקה הם מנוקים לפניו כאילו לא חטאו אם שבו בתשובה שלימה לפניו קודם מיתה, ולא ינקה לשאינם שבים אלא מעניש אותם בעוה"ב. ואין זו בכלל