בית א-להים (מבי"ט) קס

אתה וגו' עד כל אלה וגו' וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם, והלא יש מהם שלא ברכה אלא קינטרם, אלא כך פירושו וזאת אשר דבר להם אביהם מה שאמור בענין יכול שלא ברך לראובן ושמעון ולוי ת"ל ויברך אותם כלם במשמע, כך פירש"י ז"ל. ויתכן על פי' שיאמר כך וזאת אשר להם בקושי עכ"ז לא מנע עצמו מלברך אותם גם כן, ועוד פי' איש אשר כברכתו ברך אותם ברכה העתידה לבא על כל אחד ואחד אותם וכו', כללן בכל הברכות כדכתיב ברך אותם ואם לא ברכן אלא מה שהיה עתיד לבא על כל אחד מה ברכן הרי היה עתיד לבא עליהן אלא שהוסיף לכל אחד ברכה מעין הברכה שהיתה עתידה לבא עליו, וזש"א איש אשר כברכתו ברך אותם, כעין ברכה שהיתה עתידה לבוא עליו ברכן והוסיף לכל אחד משלו, וקיים גם כן מה שהיה עתיד לבוא עליהם בברכתו אותם שלא יגרום לשום אחד מהם שום חטא ועון לשלא תבוא עליו הברכה העתידה: והיעוד הל"ד למשה רבינו ראה ראיתי וגו' וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא, הורה שרצה לקיים פה היעוד שיעד ליעקב אבינו ברדתו מצרימה אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, שרמז בעליה השניה שיעלה את בניו ממצרים, ולכן אמר וארד כמו שאמרתי אנכי ארד, ואמר להעלותו כמו שאמר גם עלה, אני רוצה לקיים כל מה שהבטחתיו, ואמר אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש מה שלא הזכיר עד עתה, כי בימי אברהם היה הולך הכנעני וכובש אותה כדכתיב והכנעני אז בארץ, ועדיין לא היתה אז טובה ורחבה זבת חלב ודבש עד שנתחזקו בה וסקלו אותה מאבן ותקנו אותה ונטעה ונטייבה ונדיירה כולה באופן שהיתה עתה כבר מתוקנת והיתה זבת חלב וכו', וכן הדרכים היו עתה מתוקנים ומיושרים וכרכים וערים בנויות בבתים ובורות וכמו שנאמר בזמן ביאתם לארץ והיה כי וגו' ערים גדולות וטובות אשר לא בנית ובתים מלאים כל טוב אשר וגו' ובורות חצובים וגו' כרמים וזיתים וגו', וע"כ אמר אני רוצה להעלותו אל ארץ טובה וגו', כי אמרתי לאבותם מעט ואני אעשה להם הרבה יותר ממה שהבטחתים. ואפשר שרמז גם כן זה הענין במה שאמר ואנכי אעלך גם עלה, וירמוז שתי העליות לזרעו, שיעלם לארץ ישראל וגם עלה לא כמות שהיא עתה אלא ביתר שאת ומעלה שתהיה בזמן ההוא, ולכך חזר ואמר אל מקום הכנעני וגו' ולא אמר אל ארץ לרמוז אל המקומות שהיו כבר מוכנים לדור בהם כמו שאמר ערים גדולות וטובות וגו' ובתים וגו', ולא יעלם לארץ חרבה שיצטרכו לטרוח כמה שנים לבנות להם ערים ובתים ולעבוד הארץ מחדש ולסקלה מאבן

ובכלל דיבור ויעוד זה נכלל היעוד תעבדון את האלהים על ההר הזה, והוא מתן תורה, וכן שיביא על פרעה ועל מצרים המכות הראויות ומיועדות להם כמו שאמר ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים וגו' ואחרי כן ישלח אתכם, לא רצה האל ית' שיצאו בני ישראל ממצרים על כרחם ושלא מרשותם ודעתם בכח המכות שיביא עליהם שלא יוכלו לכבשם ויצאו לעיניהם ביד רמה על כרחם, אלא שפרעה עצמו ישלחם ויאמר להם קומו צאו וגו' כדי להטעות אותם שיחשבו שלא היו יכולים לצאת כי אם ברשותם, ועל זה יצאו אחריהם אח"כ כשלא חזרו אחר שלשה ימים וידונו בים כמו שדנו את בני זכרי ישראל, וגם כי בזה היה מתחזק לבם בכל הדברים עד שיקבלו ענשה, וכן מטעם אחר גם כן, שכמו שנכנסו וירדו למצרים ברשות פרעה כמו שאמר ליוסף אמור אל אחיך זאת עשו וגו' וקחו את אביכם ואת בתיכם ובואו אלי וגו' כן היה מן הראוי שלא יצאו כי אם ברשותם, ולכך אמר ואחרי כן ישלח אתכם, וכששלח אותם אחר כך ואמר קמו צאו וגו' גלה לו אז האל יתברך למשה כי לא היה משלחם אלא ע"מ שיחזרו, ולכן לא יירא ולא יחפז כשיראה שהוא נוסע אחריהם, וזהו שאמר לו הקב"ה למשה עוד נגע אחד אביא על פרעה וגו' אחרי כן ישלח אתכם מזה וגו' יגרש אתכם מזה, כלו' לא יגרש אתכם אלא מזה לא שתלכו מכל תחומו אלא דרך שלשת ימים, ולכך כשראה שלא חזרו רדף אחריהם: והיעוד הל"ה בדיבור וארא לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם וגו' ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים וגו' והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי הכל נתקיים ליוצאי מצרים זולת והבאתי אתכם אל הארץ וגו' שלא נתקיים בהם אלא בבניהם הפחותים מבן עשרים והנולדים אח"כ ובזקנים יותר מס' שנה, ולכן אמר והבאתי אתכם אל הארץ ונתתי אותה לכם, אתכם שני חלקים שבכם והם הנערים והזקנים, וכן אמר לפי הפשט ונתתי אותה לכם מורשה, מורשה אתננה שלא יכנסו בעונם ונאמן לשלם שכר טוב למתהלכים לפניו והם באי הארץ: והיעוד הל"ו התיצבו וראו את ישועת ה' וגו', ואני הנני מחזק את לב מצרים וגו', הנה יעוד זה לא היה בכלל המכות שאמר להם ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים וגו' שהרי אמר ואחרי כן ישלח אתכם וגו', כי כל המכות לא היו אלא עד שישלחם מארצו וכבר שלחם, וכן נראה שלא גלה לו משה רבינו ענין קריעת ים סוף עד עתה, כי גם המכות לא אמרן לו אלא זו אחר זו, ואם נאמר שאעפ"כ היה יודע שיבואו כל המכות שבאו אלא שהקב"ה היה חוזר ואומרן לו בזמן שהיה רוצה להביאן, זה אפשר בעשר מכות מפני שהיו חקוקות במטה שבידו דצ"ך עד"ש באח"ב, אבל קריעת ים סוף לא היתה רמוזה במטה כי