בית א-להים (מבי"ט) קנט

ביאה ראשונה אמר ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק כי בזכותם ירשו אותה בראשונה, וכשגלו ממנה בגלות בבל היו יכולים לזכות בה עשו וישמעאל מכח אביהם, ולכן אמר לך אתננה, כי בזכותך אחזור ואתננה להם כשיעלו מבבל ותהיה קדושה לשעתה ולעתיד לבא, שאם תפסק קדושתה כשיגלו ממנה בחורבן בית שני שוב לא היה להם תקנה לשוב אליה עוד שכבר נתקיימו הבטחות כל האבות אע"פ שנאמר בה עד עולם במה שעמדו בה כבר, יש עולם ועולמי עולמים של יובל, ועוד כי לא באו כל ההבטחות אלא בהיותם ראויים וכשחטאו וגלו ממנה אעפ"י שישובו בתשובה לא היה להם שום זכות בארץ, ולכך בזכות יעקב נתקדשה לשעתה ולעתיד כדי שתהא נוחה ליכבש לבניו אחר שישובו בסוף הגלות הארוך ואז תנתן להם בחסדי האל ית', לא בשביל מה שהבטיח לאבות שכבר קיים בפעם הא' בשביל זכות אברהם ויצחק, זכות אברהם קודם בנין בית שלמה, וזכות יצחק לאחר בנין הבית שבנה שלמה שנתקדש בה בעקדה שהיה בהר המוריה, ובפעם השנית בזכות יעקב, וכלל זכותו קדושת הארץ אף לאחר שגלו ממנה שתהיה קדושה ובזה תהיה נוחה לינתן פעם שלישית ביד בניו בחסדי האל ית', כי כבר תמה זכות והבטחת האבות לענין הארץ כמו שפיר', וזהו שאמר ולזרעך אחריך אתן את הארץ

והיעוד הל"א אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך וגו', גם כי כבר נסע הוא וכל אשר לו ובא באר שבע מפני שזבח זבחים לאלהי אביו יצחק שהיה עולה תמימה ולא יצא ח"ל כדי שיהיה מגן לו, היה נראה שהיה מתירא ושהיה דעתו לחזור מיד כמו שאמר אלכה ואראנו ראיה בעלמא ואחר כן יחזור, ולכך אמר לו אנכי אלהי אביך ואשמור לך זכותו, אל תירא מרדה מצרימה ומלעמוד שם כי לגוי גדול אשימך שם, כי עיקר מה שהובטח אברהם אבינו ברבוי זרע לא היה אלא ח"ל כי הוא בעצמו לא היה זוכה לבנים בחרן אבל בן בנו היה זוכה לבנים בחרן כי כולם נולדו לו שם ואפי' בנימין אמו היתה מעוברת שם וכן עתה אמר לו כי לגוי גדול אשימך שם, כי עיקר הרבוי שהובטחו היה בגרות ח"ל כמו שאמר לאברהם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם וגו' ולא אמר זרעך יהיה גר אלא גר יהיה זרעך משעה שיהיה לך רבוי זרע יהיו גרים כי במקום גרותם יפרו וירבו, להורות כי גם בח"ל ששרי מעלה והמזלות שולטים בה ארבה את זרעך גם כי המזל היה מורה שלא יהיה לך זרע, ולכך אמר כי לגוי גדול אשימך שם, ואמר אנכי ארד עמך מצרימה מפני שהיה מראה יעקב ג"כ בזבחו זבחים לאלהי אביו כמו שהיה מתפרד מאלהיו כי מי שהוא בא"י כמי שיש לו אלוה, ולכן אמר לו לא תחוש כי אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, בעילוי וכבוד גדול כי יוסף יהיה במעלתו והוא ישית ידו על עיניך. ואפשר לפרש גם כן אעלך גם עלה אעלה אותך וגם עלה לבניך שאעלם מארץ מצרים: והיעוד הל"ב ברכת ישראל ליוסף ובניו, האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק האלהים הרועה אותי, מיעט כבודו לערך כבוד ומעלת אבותיו שהם היו מתהלכים לפני ה' ולא היו צריכים סעד לתומכם והוא היה צריך סעד לתומכו, שהאל ית' היה כמו רועה רחמן עמו לנהלו ולתמכו בנחת מעודו עד היום הזה, לטובתו ולהצילו מכל רעה שלא תאונה לו היה שולח מלאך שיגאלנו, ואמר כי האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו וגו' הוא יברך את הנערים על ידי המלאך הגואל אותי מכל רע, ואמר ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם יצחק כי אחר שכללם בכלל בניו כמו שאמר כראובן ושמעון יהיו לי אמר ויקרא בהם שמי קודם,, שיאמרו שהם בני יעקב ואח"כ בני אברהם ויצחק, כי ישראל שאינם בני יעקב ממש אלא בני בניו כשהם מתיחסים אל האבות הם נקראים בני אברהם יצחק ויעקב, ואמר וידגו לרב בקרב הארץ כי בהיותם בני יוסף שהיה מלך ושליט על ארץ מצרים לא נשתעבדו כל כך כמו שאר השבטים כי היו נוהגים בהם כבוד לכבוד יוסף אביהם, ולכך עלה בדעתם למהר את הקץ ויצאו מקצתם שלשים שנה קודם צאת בני ישראל ממצרים, ובשביל שלא נשתעבדו כ"כ לא פרו ורבו כל כך כמו שאר השבטים כמו שכתוב וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, והנך רואה כי במנין הפקודים אפרים ארבעים אלף ומנשה ל"ב אלף, ואין בכל השבטים מי שלא יעלה ליותר מארבעים עד שבעים אלף זולת שבט בנימין שהיו ל"ה אלף, ועל כן אמר וידגו לרב בקרב הארץ, כי עיקר ברכת רבויים לא תתקיים כי אם בקרב ארץ ישראל, וכמו שאמרו בני יוסף ליהושע בחלקו את הארץ (יהושע י"ז) מדוע נתת לי נחלה גורל אחד וגו' ואני עם רב עד אשר עד כה ברכני ה', כי עתה בכניסתם לארץ נתקיימה ברכתם במעט מן הזמן, כי במנין באי הארץ כבר היה מנשה נ"ה אלף ואפרים לא היה אלא ל"ב אלף, ובכניסתם לארץ במעט השנים שכבשו וחלקו נראה שנתרבו ונתברכו, ואמר עוד בך יברך ישראל לאמר ישימך אלהים כאפרים וכמנשה, כי מי שירצה לברך את בנו יברכהו כבני יעקב הגדולים כראובן ושמעון ועתה שאמר עליהם שהם יהיו כראובן ושמעון אם כן מי שמברך את בנו יברכהו שיאמר לו ישימך אלהים כאפרים וכמנשה, שהרי הם בנים גדולים ליעקב כראובן ושמעון וכמו שראובן קודם לשמעון כן אפרים קודם למנשה לברכה, ולכן אמר וישם את אפרים לפני מנשה וגו': והיעוד הל"ג ברכת יעקב לבניו ראובן בכורי