בית א-להים (מבי"ט) קנד

חוזר בו כשיש תשובה, וכמו שמבואר בדברי ירמיהו לחנניה בן עזור. והנה כשאמר לו ביום אכלך ממנו מות תמות היה דעתו ית' שיחשוב אדם הראשון שהוא היום עצמו שנברא בו והוא יום הששי לבריאה, והאמת לא היה כי אם על יומו של הקב"ה והוא אלף שנה, כי אם היה על היום ההוא ממש הרי היתה כל הבריאה לבטלה ולא היתה נשלמה עדיין הבריאה, כי אם ימות ביום ששי לא היה יום מנוחה ביום שביעי ולא היה נשאר אדם על הארץ ועל מה נברא העולם, אלא שתחלת מחשבתו היתה שאם לא יחטא יחיה לעולם ואם יחטא יאריך לו עד סוף יומו של הקב"ה, ולכך אמר מות תמות ודרשו חז"ל מיתה לאדם מיתה לחוה מיתה לו מיתה לדורותיו, כי הורה בזה כי לא היתה המיתה באותו יום עצמו שעדין לא היתה חוה ועדין לא היו דורות, אלא אמר מות תמות מיתה לו ומיתה לחוה גם כי לא נצטוית, ומיתה לו מיתה לדורותיו שיבואו אחריו בסבתו, כי לא יחיה שום אחד מדורותיו לעולם אפילו לא יחטא. ואיפשר לומר כי מפני שחוה היתה בכח עם אדם הראשון כשנצטוה, כי לא נבראת אחר כך עפר מן האדמה אלא שנבנית מאחת מצלעותיו, מפני זה נכללה בציווי ונענשה גם היא ולכן אמר מיתה לאדם מיתה לחוה גם כי אינה מצויה עדין הרי היא עומדת בא' מצלעותיו, ומיתה לו ומיתה לדורותיו שהם באים מכחו והם יוצאי ירכו אע"פ שאינם מצויים עדין

ובפרקי ר' אליעזר פרק י"א תניא בששה קרא שמות שביעית נזדווגה לו חוה שמינית נצטוו ט' עלו למטה שנים וירדו ארבעה עשירית הכניסו לגן עדן ועבר על ציוויו אחת עשרה נידון י"ב נתגרש, וקשה לנוסחא זו כי סדר השעות הוא שלא כסדר הכתוב, ועוד שאם נצטוו בשמינית הבל וקין גם כן שנולדו בתשיעית היו ראוים ליענש עונש בפני עצמם כי מסתמא ידעו ציווי השי"ת כשנכנסו עם אדם וחוה לג"ע בשעה עשירית ועברו גם הם, שהרי אמרו חכמים ז"ל ותתן גם לאישה גם ריבוי שהאכילה את הבהמה וחיה ועוף והכל שמעו לה חוץ מעוף אחד ושמו חול כדכתיב (איוב כ"ט) וכחול ארבה ימים אלף שנים הוא חי וכו', ואם כן כ"ש שהאכילה לבניה, ואם קין והבל לא אכלו היו ראוים להיות חיים לעולם ואם אכלו היה ראוי שיענשו עונש מיוחד ולא הוזכר זה בכתוב, לכן נראה נוסחת הפסיקתא כי גם היא נאמרה בשם ר' אליעזר והיא כסדר הכתובים כפי המפרשים ז"ל שלא הוזכרה חוה עדין וכמו שכתבתי למעלה, ומפני כי בגמרא גם כן פרק אחד דיני ממונות הובאה מימרא זו כמו בפרקי רבי אליעזר, שביעית נזדוגה לו חוה וכו' נאמר לפי זה כי אפ"ה לא נצטוה בפירוש על זה אלא אדם הראשון ולא חוה ובניה כי הוא היה העיקר ולכך נאמר לו כי ביום אכלך ממנו מות תמות, והיה איפשר שיבינו שהם לא נצטוו כלל ולכך אמר לה הנחש אף כי אמר אלהים כמו שפירשתי למעלה: היעוד השני קללת הנחש חוה ואדם שנתקיים בהם כל מה שנתייעד להם: היעוד הג' קללות קין נע ונד תהיה בארץ וכתיב וישב בארץ נוד: היעוד הרביעי כל הורג קין שבעתים יוקם וגו', וכתיב בלמך אחר שהוליד והוא דור שביעי כי איש הרגתי לפצעי שהרג את קין וקיים הקב"ה הבטחתו וכמו שאמרו במדרש: והיעוד החמישי זה ינחמנו ממעשינו וגו', כי היתה מסורת ביד אדם הראשון כשנאמר לו ארורה האדמה כשיולד אדם מהול ממעי אמו תפסק קללתה, וכן היה כי קודם היו המים עולים ומצפים אותם מקבריהם וכו' וכיון שעמד נח נינוחו, וכן כיון שחטא אדם הראשון פרה לא היתה נשמעת לחורש התלם לא היה נשמע ליחרש וכיון שעמד נח נחו וכו': והיעוד הששי והנני משחיתם את הארץ וגו' עשה לך תיבת עצי גפר וגו' ואני הנני מביא את המבול וגו' והקימותי את בריתי אתך וגו', ונתקיים הכל כמו שכתוב בתורה: היעוד השביעי ומוראכם וחתכם יהיה וגו', והוא מתקיים כמו שאמרו תינוק בן יומו חי אין צריך לשומרו מן העכברים וכו': היעוד הח' ולא יכרת כל בשר עוד וגו' ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ וגו' ונתקיים לעולם: היעוד התשיעי ונראתה הקשת בענן וגו' והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכור ברית עולם בין אלהים ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ, לא אמר כאן ביני וביניכם אלא בין אלהים ובין כל נפש חיה, כי אין הקשת לראיה אלא בזמן שאין שום צדיק בארץ ואין העולם מתקיים אלא בשביל הב"ח כמו שאמר ובין כל נפש חיה, ואמר בכל בשר אשר על הארץ לכלול מין האדם שהם בשר והם נמשכים אחר החומר שאין צדיק ביניהם אבל בזמן שיש צדיק אין הקשת נראית וכמו שאמרו (כתובות ע"ז) נראתה הקשת בימיך: היעוד העשירי מה שייעד נח לבניו ארור כנען וגו' ברוך ה' אלהי שם וגו' יפת אלהים ליפת וגו' ויהי כנען עבד למו, ונתקיים קללת כנען שהיו עבדים לשם וליפת, וכן נתקיים ברכת שם והיא נתינת הארץ, וכן יפת אלהים ליפת שבנה כורש בית שני, וישכון באהלי שם והוא שישרה שכינתו בבית שבנה שלמה, וכן היה: היעוד אחד עשר הבה נרדה ונבלה שם שפתם וגו' וכתיב ויפץ ה' אותם וגו', הלכו להם בני צור לצידון בני צידון לצור ור' נחמיה אומר נתכנסו כל הארצות כראשי תורין והיתה כל אחת בולעת אנשי מקומה וכו': היעוד הי"ב ואעשך לגוי גדול ואברכך ואברכה מברכיך וגו' ונתקיים, הכל כמו שידוע: היעוד הי"ג לזרעך אתן את הארץ הזאת וגו', ונתקיים: היעוד הי"ד וה' אמר אל אברהם אחרי הפרד לוט מעמו שא עיניך וראה וגו' כי את כל