בית א-להים (מבי"ט) קנג

שירצה ולומר מקרה הוא היה לו, והמשכיל והמבחין בכל דרכי ה' דרך כלל ודרך פרט ומשגיח על כל מה שעושה האדם אם טוב ואם רע יודע כי מהשם היתה לו, ומי שאינו משגיח כמו שראוי, תולה הדברים למקרה. ובזה יש שכר יותר לדבקים במצות ואינם חוששים אם יבא להם טובה או לא אלא לעשות רצון קונם, כ"א היה השכר והעונש גלוי לכל העולם היה בטל כמעט השכר והעונש, כי אפילו הרשע היה מכריע עצמו לכף זכות בראותו בעין הטוב שהיה מגיע לעוסקים במצות והרע המגיע לעושים העבירות, וגם הצדיקים לא היה ראוי שיהיה להם שכר כ"כ כי לא היטיבו דרכיהם כ"א בשביל שיגיע להם טובה וינצלו מן הרעה וכמעט היתה בטלה הבחירה שהיא ביד כל אדם לעשות טוב ורע. וכדי להגדיל שכר הצדיקים בעוה"ז ובעוה"ב רצה שיהיה נעלם קצת ענין הטובות המגיעות לטובים והרעות המגיעות לרעים מצד חטאתם, כדי שכל אחד מעצמו ישוב אל אלהיו ויהיה לו שכר טוב בעמלו

וכן אפשר כי מה שאמרו זוכה לטלית נאה או לדירה נאה בהיותו זהיר במצוה פלונית, הוא בהיותו שלם ג"כ בדברים אחרים גם כי לא היה זהיר בהם כ"כ, כדי שלא יקשה אם נראה אחד שהוא זהיר באיזו מצוה ואינו מגיע לו ענין שכר אותה מצוה בעוה"ז, כי נתלה החסרון במעשים אחרים, וכמו שאמר (יומא מ"ז) על קמחית שהיו לה ז' בנים וכלם שמשו בכהונה גדולה ואמרו לה במה זכית לכך, ואמרה להם מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי, אמרו לה הרבה עשו כן ולא הועילו לומר לא זאת לבד היא שעמדה לה שהרבה עשו כך ולא הועילו אלא שזכיות אחרות ג"כ היו בה ועל כולם זכתה לשיהיו כל בניה כהנים גדולים

פרק שמנה ועשרים

ומה שהיא צודקת ביעודיה ובנסים שנזכרו בה, הוא כי ראינו כל היעודים שנכתבו בה לעתיד נתקיימו ונכתבה ונודע קיומם בתורה עצמה ובספרי הנביאים

והיעוד הראשון הוא מה שיעד הקב"ה מיתה לאדם אם יאכל מעץ הדעת, וכמו שאה"כ כי ביום אכלך ממנו מות תמות, ואמרו חכמים מיתה. לאדם מיתה לחוה מיתה לו מיתה לדורותיו, וצריך לברר באיזה אופן נתקיים יעוד זה, שאם יום זה הוא יום ההווה בינינו הרי לא נתקיים הייעוד שלא מת באותו יום, ואם זה הוא יומו של הקב"ה שהוא אלף שנים הרי נתקיים ענשו בו ובדורותיו ולמה קללו עוד כמה קללות הרי ענשו מספיק לו שימות תוך אלף שנים, ועוד יקשה אם הוא יום קטן הרי ענשו גדול ואם הוא יום גדול הרי ענשו קטן, ונאמר כי זה היעוד היה משמעו על היום הנזכר בכתוב בבריאה והוא היום ההווה בעולם, כי יומו של הקב"ה לא הוזכר בתורה בפירוש, וזה היה מן הדין שימות ביומו והוא היום שנברא בו כיון שעבר על ציוויו יתברך ולא היה יכול לעמוד מלחטוא אפי' שעה אחת, כי בשעה תשיעית נצטוה ובעשירית סרח, אבל ברחמיו ית' האריך לו שלא יתקיים הייעוד כי אם ליומו של הקב"ה שהוא אלף שנים, מפני שהיה כמו אנוס, כי פיתוי אשתו של אדם אונס הוא, וכשנצטוה אדם הראשון עדיין לא היתה חוה נבראת בצדו כפי סדר הכתובים, ולא נצטוה אלא הוא ואמר לו ביום אכלך ממנו מות תמות, כי מלת אכלך נראה מדעתך ומרצונך, וזהו שאמר אדם הראשון האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ וגו', כלו' שהיא פתתה אותו לשיאכל, כי היא היתה חושבת מקודם כי היא לא תענש מפני שעדין לא היתה מצווה כשנצטוה בעלה והי אלא נצטותה, והנחש בהיותו ערום ראה שאם היה אומר לה שתאכל מפני שלא נצטווית לא תאכיל היא את בעלה מפני שהוא נצטוה ולכך נכנס עמה בערמה ואמר לה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן, כלו' כבר הייתי יכול לומר לך שתוכל לאכול ברשות שהרי לא נצטוית את, אבל אפילו שאודה לך שאמר אלהים לא תאכלו לשניכם בשוה, אל תיראו לא את ולא בעליך כי לא מות תמותון אפי' שתאכלו והנה בזאת הטענה היתה נשלמת כוונתו שיאכל אדה"ר ויעבור על הציווי, כי מה שהיתה אוכלת היא לא היה הנחש חושש כי היא לא תענש כי לא נצטוית על זה, ולכן כשאמר אדם היא נתנה לי מן העץ ואוכל. אמר לה האל יתברך מה זאת עשית כלו' שנתת לבעליך ופתית אותו שיאכל, והיא השיבה כי גם היא היתה אנוסה, כי כיון שהנחש השיא אותה ותאכל הוכרחה להאכיל היא גם בעלה, ולכך התחיל האל יתברך בקללה למתחיל בעבירה והוא הנחש, ואחר כך לאשה שנתפתתה ממנו, ואח"כ לאדם שנתפתה מאשתו ואמר לנחש כי עשית זאת, כי אמר שהיא בתשובתה למה שאמר לה האל יתברך מה זאת עשית אמרה הנחש השיאני ואוכל, אמר לה האל יתברך כי עשית זאת כלומר שאתה עשית זאת והיית הסבה שיאכל אדם ויעבור על הציווי, ולאשה אמר הרבה ארבה וגו' לא האשים אותה על שאכלה אלא על שהאכילה את בעלה ופתתה אותו והפך רצונו לרצונה, ולכך אמר לה ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך הפך כוונתך. ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ, כלו' לא היה לך שום אונס ממנה אלא שרצית לשמוע לקולה ולעבור על מצותי, ארורה האדמה וגו', ומפני כי סוף סוף אם לא היתה אשתו מפתה אותו לא היה אוכל היקל האל ית' עליו וקבל תפלתו ותשובתו שלא מת באותו יום עצמו שיעד לו והאריך לו עד שיעור יומו של הקב"ה, כדי לקיים יעודו הא' שיעד אפי' שהיה לרעה והקב"ה