בית א-להים (מבי"ט) קמט

ממון כיון שביישו, אבל במה שבינו למקום, השכל מחייב שיתחייב מיתה על כל מה שיעבור, כמו בני נח שהם חייבים מיתה על כל שבע מצות בני נח ואזהרתן זו מיתתן, אלא שהתורה חסה על ישראל, ומפני שרצה לזכותם לפיכך הרבה להם תורה ומצות, רצה גם כן להקל בענשן, קצתן בקרבן קצתן במלקות קצתן בלאו בעלמא ומיעוטן באחת מארבע מיתות ב"ד ובכרת או מיתה בידי שמים כפי חומר מהותן, ומה שלא היה בכולן כרת או מיתה בידי שמים ולא מיתת ב"ד כיון שחטאו, היה משני טעמים, הא' כדי שיהיה ידוע שעל חטא פלוני נענש אותה מיתה, שאם היה מיתה או כרת על ידו ית' לא היה ניכר כי על אותו החטא מת, כי המיתה היא בית מועד לכל חי יהיה בחור או זקן, וכשב"ד ממיתין אותו הוא בעדות ברורה וידועה שעשה החטא ההוא ועליו מומת. טעם שני כי הוא כבוד ה' יותר שיהיה מומת על ידינו שנחוש לכבודו, ורצה האל יתב' לזכותנו שנקיים מצותו כשנהרוג אנחנו כל המחוייב מיתה מפני שעבר על דבורו ית', ובין כך ובין כך כשאין אנחנו ממיתים אותו מפני שאין בו עדות והתראה אז האל ית' נפרע ממנו בכרת או במיתה בידי שמים או בדין ד' מיתות ב"ד, וכמו שאמרו (כתובות ל') אעפ"י שארבע מיתות ב"ד בטלו דיני ארבע מיתות ב"ד לא בטלו וכו', כי רצה האל ית' להעניש לאדם כפי חטאו בזה העולם וילך נקי לעוה"ב, כי כל המומחין מתודין ויש להם חלק לעוה"ב, ומפני שאין החטאים שוים הוא ית' שהוא שוקל דעות ויודע מחשבות וחומר כל חטא וחטא החמיר בעונש חטא א' יותר מבאחר, ולכך העניש מיתה החמורה לחטא החמור והקלה לקל, החומר והקלות לפי ראות עיני כבודו, חייב סקילה למוציא מרשות לרשות בשבת שנראה דבר קל, וחנק לחובל באביו שנראה חמור ממנו. וידענו כי כל דרכיו משפט, גם כי בקצתם לא נדע לתת טעם להם מצד ליאות וקיצור שכלנו בין במה שבינינו לבינינו בין במה שבינינו לבינו, כמו מה שתלוי בדעות ובעיקרי הדת והרחקת ע"א וחוקות העכו"ם וכל מה שנכלל בספר המדע שהוא אמונת האל ית', וק"ש ותפלה ותפילין ומזוזה וס"ת וציצית ומילה כל מה שנכלל בספר אהבה, שהוא אהבת האל יתב' וזכרון תורתו ומצותיו ושביתה בשבתות וימים טובים והמצות הנעשות בהם כל מה שנכלל בספר זמנים, זכרון לבריאת עולם וליציאת מצרים, ושאר נסים והטבת מעשינו ועשיית מצותיו בזמנים ידועים לשנהיה נזכרים לפניו לטובה, ולישא אשה והנהגתו עמה וגירושיה וכל מה שנכלל בספר נשים, וההרחקה מהאסורות לו כל מה שנכלל באיסורי ביאה מספר קדושה כדי שיהיה לו זרע קדש מיוחס ומיוחד לעבודת בוראו. וענין מאכלות האסורות לנו והמותרות כל מה שנכלל בספר קדושה אין בהם דבר שיכחישהו השכל, אלא אדרבה השכל מחייב כי המאכלות הבלתי נאותות מעבות השכל מלהשכיל והבין בדרכי האל יתב', ולענין ביטוי שפתיו השבועות ונדרים ונזירות וערכין וחרמין כל מה שנכלל בספר הפלאה, השכל מחייב קיומם, השבועות מפני שנראה כנשבע בחיי המלך, והנדרים לשמור מוצא שפתיו להורות מעלתו על שאר בעלי חיים בכח הדבור השכלי שניתן בו, וכל מה שתלוי בזריעת קרקעות ומתנות עניים ותרומות ומעשרות ושמטה ויובל וכל מה שנכלל בספר זרעים, כלל הכל להורות כי לה' הארץ, ובנין בית הבחירה וכל מה שנכלל בתוכו, והבאת הקרבנות המובחרים הקבועים להם זמן והבלתי קבועים כל מה שנכלל בספר עבודה וספר קרבנות להתקרב להשם במה שנתרחק בחטאים, ודיני הטומאות והלכותיהן וטהרתן כל מה שנכלל בספר טהרה, כי הטהרה מביאה לידי פרישות וענוה להתקרב אל השי"ת, כל אלו במה שבינו להשי"ת לזכותו שיעשה רצונו כדי שיהיה ראוי וזכאי מצד עצמו לקבל טובותיו ית' בעוה"ז ובעוה"ב, ונתבאר דרך כלל כי תורתנו התמימה היא צודקת בעצמה מצד מצותיה ואזהרותיה בטוב טעם ודעת שיש לכל אחת מהן, וכמו שנודע ונתגלה ליודעי סודותיה חכמי האמת ז"ל, ונתבאר היות התורה כוללת בשנים או שלשה דרכים, והיותר צודקת במצותיה ואזהרותיה, ומעידה על עצמה שמן השמים ניתנה, בהיותה כוללת וצודקת בעצמה

ונאמר כי היותה צודקת יתבאר ג"כ מן הטובה שתמשך למי שמקיים מצותיה ואזהרותיה, ומן הרעה שתמשך לעובר על מצותיה ואזהרותיה, כי מה שימשך ממנו טובה הוא טוב וישר וצודק, ומה שימשך ממנו רע הוא רע ומקולקל ובלתי צודק. וראינו בדברי התורה ובדברי החכמים ז"ל מצות מיוחדות ומסוגלות להיות האדם זוכה בעשייתן לטובה בזה העולם, ולהנצל מפגעי המאורעות המתרגשות לבוא בעולם, וכן בעובר על מצות מיוחדות ואזהרות ידועות היותו נלכד ברשת הפגעים, וכמו שנראה בפירוש בתורה בענין הקטרת שאמר משה לאהרן (במדבר י"ז) קח את המחתה וגו' ושים קטרת והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם כי יצא הקצף מלפני ה' החל הנגף, ויקח אהרן כאשר דבר משה וגו' ויתן את הקטרת ויכפר על העם ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה, והרי דבר זה לא דברו משה לאהרן בינו לבין עצמו ואהרן לא עשה הדבר בסתר אלא בפני כל ישראל, שאמר לו משה והולך מהרה אל העדה, והוא רץ אל תוך הקהל כשראו כולם שכבר החל הנגף ונתן את הקטרת ויכפר אל העם, וראו כל ישראל אז כי בנתינת הקטרת נעצרה המגפה שהחלה כבר, ואם לא היה בטוח משה רבינו שהיתה נעצרת