בית א-להים (מבי"ט) קנ

המגפה על ידי הקטרת לא היה אומר לאהרן שיתן אותו בפני כל ישראל לשיעצור המגפה, כי היה חושש שהיה נשאר בבושה בפניהם, אלא שהיה בטוח כי כך נמסר לו מלמעלה, וכשכתב אח"כ כל התורה וראו כל ישראל כתובים אלו כהוייתן ידעו וראו שהיה הענין אמת, ולא היה כותבו משה רבינו ונותנו לכל ישראל אם לא שידע שהם היו עדים בדבר שהמגפה נעצרה ע"י הקטרת, ודור המדבר היו דור שכולו דעה וידעו להבחין בין האמת והשקר, ולא יעור עיני שכלם משה רבינו לדעת הכופרים להראות להם מה שלא היה במציאות, וזו ראיה לאומרים אין תורה מן השמים, כי נקהה את שניהם בזה וכיוצא בזה בלי קבלתנו האמתית, וכן ראו כל ישראל כי על ידי הקטרת מתו נדב ואביהוא וקרח ועדתו בהיותם בלתי ראויים להטפל בעשייתו, כי לא היה ראוי אז להעשות אלא ע"י אהרן הכהן הגדול, ובהיותו נעשה על ידו היתה המגפה נעצרה, וכל ישראל ביחד ראו שני ההפכים בנושא אחד והוא הקטרת, וכולם עדים נאמנים בדבר, ולמי נאמין אם לא להם שהיו אוכלי המן שהיתה לחם אבירים לא יאונה להם שיהיו תועים השכל וכפתאים מאמינים לכל דבר, אלא שידעו הדבר בבירור והשיגוה בשכליהם ובחושיהם

ואפשר לומר כי מה שנמשכו דברים הפכים מן הקטרת, וכמו שאמרו חז"ל שאמרו ישראל קטרת זה של פורענות היא הרגה נדב ואביהוא וכו', לכך ידעו שהיא של כפרה שנאמר ויתן את הקטורת ויכפר על העם וגו' היתה הסבה כי סגולת הקטרת ומעלתו הוא, לסלק ולדחות בעתר ענן הקטרת כל מה שהוא עומד כנגדו, ולכן נדב ואביהוא שלקחו איש מחתתו ונתנו בהן אש ושמו עליהן קטרת ויקריבו לפני ה' וגו' היה עתר ענן קטרתם כמי שדוחה רגלי שכינה והוא השפע האלהי שבמקום המקודש שנכנסו בו ולכך נענשו מיד, וכן קרח ועדתו שהיו לפני ה' כמ"ש (במדבר ט"ז) והקרבתם לפני ה' איש מחתתו וגו' היה ענן קטרתם מסלק ודוחה רגלי שכינה, ונענשו מיד, אבל הקטרת שהקטיר אהרן היה בחוץ כמו שאמר לו משה קח את המחתה וגו' ותן עליה אש מעל המזבח והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם כי יצא הקצף, ובנתינת הקטרת במקום שהיו העדה ששם יצא הקצף דחה וסלק עתר ענן קטרת אהרן כל מדת הדין הקשה שהיה ענין יציאת הקצף ובזה נעצרה המגפה, וכמו שאמר וירץ אל תוך הקהל ויתן את הקטרת ויכפר על העם וגו', וכשהקטרת נעשה כסדרו ועל יד מי שראוי להעשות בפנים במקום השכינה, אז עתר ענן הקטורת עולה ומקבל שפע ברכה מן השכינה ובאה טובה לעולם

ואפשר לומר ג"כ כי מה שנמשכו ב' הפכים מהקטרת, היה, כי סגולתו מיוחדת בהיותו נעשה על יד אחד לבד, ומפני כך נענשו נדב ואביהוא שנשתתפו שניהם בעשייתו, שאם היה אחד מהם עושה אותו אולי היה ניצול, וכמו שמורה הכתוב אשר לא צוה אותם, נראה שהיה ענין עונשם שנשתתפו שניהם בדבר שלא נצטוו שניהם ביחד, וכן בקרח ועדתו נאמר ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת, כי נראה כי בהיותם רבים בהקטרת קטרת הוא שנענשו, שאם היה כהן אחד לבדו שהיה מקריב אותו כהלכתו לא היה נענש, ובזה טעה קרח שחשב כי גם שאין הקטרת נעשה ע"י רבים ישאר א' המיוחד ויתקבל ענן קטרתו והשאר ימותו, וכמו שהבין מדברי משה שאמר לו והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש, שנראה שאחד מהם המיוחד יהיה נמלט ויבחר בו וכו', ואחר כך חזר ופירשו לו ואמר וקחו איש מחתתו וגו' ואתה ואהרן איש מחתתו, להורות לו כי מה שאמר והיה האיש אשר יבחר שנראה שהיה ידוע שיבחר באחד מהם לא היה זה האחד אלא אהרן שכבר הובדל לה' להקדישו קדש קדשים, וקרח לא חשש לדברי משה האחרונים אלא למה שאמר זאת עשו קחו לכם מחתות קרח וכל עדתו וגו' ותנו בהן אש וגו' והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש, ולא הזכיר כאן את אהרן שיהיה עמו ועכ"ז ינצל ויהיה נבחר אחד מהם, ולכך קדם ולקח הוא וכל עדתו איש מחתתו ולא המתינו לאהרן שיהיה עמהם כדי שיתקיים בו והיה האיש אשר יבחר וגו', בחשבו כי עכ"פ יהיה נבחר אחד מהם, כי לא מצינו שנשתתף אהרן עמהם אז במחתתו קטרת כי לא המתינו לו, וכמו שאמר הכתוב עליהם ויקחו איש מחתתו וגו' ויעמדו פתח אהל מועד ומשה ואהרן, כי אחר שעשו הקטרת עמדו פתח אוהל מועד במקום שהיה משה ואהרן, שנראה כי אהרן היה עם משה שם ביחד ולא נכנס עמהם

ונחזור לעניננו כי כל ישראל ראו וידעו כי הקטרת הרגם את הבלתי ראוים ונעצרה המגפה ע"י אהרן כשהוא עשה אותו. וכן הוא ידוע כי כשנעשה הקטרת כמצותו בזמנו משפיע שפע ברכה לעולם בפרט על העושה אותו מתברך בעושר, וכמ"ש (דברים ל"ג) ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך, ושמיך ליה ברך ה' חילו, וכמו ששנינו (יומא כ"ו) חדשים לקטרת בואו והפיסו כמו שפי' שם כדי שיזכה כל אחד בעשיית הקטרת ומעולם לא שנה אדם בקטרת, וזה אינו אמונה וקבלה בעלמא אלא נסיון ומוחש גמור שהיו רואים בעין כי כל מי שהיה מטפל בעשייתו היה מתעשר, ולכך תקנו חדשים לקטרת כדי שיתעשרו כולם, ואם לא היו בפועל מתעשרים מיד הזוכים בקטרת ולא היה ניכר כי מחמת עשותם הקטרת נתעשרו, לא היו אחרים רודפים אחריו ומתאמצים לעשותו והיו מניחים חדשים גם ישנים שיעשוהו, אלא