בית א-להים (מבי"ט) קמז

ומשפטים כמו שפירשתי

ולשון עדות כבר בארנו שמשמען הוא על המצות שידוע שנצטוינו בהן על דברי נסים ונפלאות כמו מצות זמניות, ותורות גם כי הוא כולל כמו מצות כמו שכתבנו למעלה, עם כל זה נוכל לפרשו גם כן על הקרבנות, כי בכולם נזכר לשון תורה, זאת תורת המנחה, זאת תורת החטאת וגו' זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים, כי אין בהם מעשה כי אם לכהנים, ואין לישראל בהן כי אם ההוראה והלמידה לכהנים, ובזה יש להם שכר כמו אם היו עושים, וכמו שאמרו זאת התורה לעולה למנחה, כי קריאתן הוא כעושה אותן, ועל זה לא נמצא שהוזכרו תורות עם חקים ומשפטים אלא פעם אחת בסוף תורת כהנים פרשת בחקתי, כי אחר שהוזכרו כל דיני הקרבנות ואח"כ מאכלות אסורות וביאות אסורות עד אחרי מות, ואח"כ פרשת קדושים שנאמרה בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלויין בה, ואח"כ פרשת אמור ובהר סיני במצות זמניות ושאר מצות שבין אדם לחברו, אמר אח"כ על כולם אלה החקים והמשפטים והתורות וגו', שכלל כל הדברים הנזכרים למעלה ועל כולן הזהיר בענין התוכחות, והשלים הספר במה שאמר אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני, כי כולן נכללות בכלל מצות כמו שכתבנו, ויש לו שכר גדול על שהוא עושה אותן כמצותן

פרק שבעה ועשרים

והראיה מסברא על כי התורה היא מפי הגבורה תהיה משלימות התורה. ומשלמותה במה שהיא כוללת וצודקת ונותנת חיים וטובה לעושיה בעוה"ז ובעוה"ב, וכן היא צודקת בדבריה ויעודיה ונסיה, ומה שהוא כוללת יתבאר ממה שכתבנו שהיא כוללת בכל מה שיש באדם גוף ונפש, מצות תלויות בגופו בינו לבין האל ית' ובינו לבין חביריו, ומצות תלויות בנפשו והן הדעות בינו לבין הש"י ובינו לחביריו, וזה הוראה כי מי שברא הגוף ועשה לנו את הנפש הזאת הוא סידר ונתן לנו את תורתו, כדי שנזכה בה בעה"ז במה שבינינו לבין חבירינו לקיום גופנו, וכדי שנזכה בה לעוה"ב במה שבינינו לבינו לקיום נפשותינו, וז"ש הכתוב (שם י"ח) ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה', חקים ומשפטים כוללים כל המצות מה שבינו לבין קונו ולבין חבירו בין בגופו בין בדעות כפי מה שכתבנו למעלה, ועל שניהם אמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, שהוא קיום גופני בעוה"ז במה שבינינו לבין חבירינו, ואמר אני ה' על קיום נפשותינו בעוה"ז במה שבינינו לבינו יתברך, וכמו שאמרו חז"ל אני ה' נאמן לשלם שכר טוב. ונראה כי מצות שבין אדם לחבירו יש לו לאדם שכר בעוה"ז ג"כ יותר ממצות שבין אדם למקום, כי עיקר שכרן בעוה"ב, והרי רוב אותן השנויות שאדם אוכל פירותיהן בעה"ז הן ממה שבין אדם לחבירו, כיבוד אב ואם וגמילות חסדים וכו', וכן תורתנו היא כוללת כל הדברים שנבראו בעולם כי הוא צוה ונבראו ואסר והתיר בהן כפי מה שרצה, בקרקעות, בצמחים, בבעלי חיים, באדם, להורות כי מי שבראן יש לו יכולת לצוות עליהן, וכן ברא הזמן והתיר ששת ימי המעשה ואסר יום השבת וימים טובים, להורות כי הוא ברא את העולם בששת ימים ובשביעי שבת וינפש, ואע"פ שישראל היו שומרים השבת במצרים, הוצרך שיצטוו בו במרה ובמתן תורה בעשרת הדברות, כי לא כולם היו שומרים אותו אלא הישרים שבהם, וגם לא בכל מה שצריך ליזהר במלאכת שבת אלא מן המלאכות הכבדות, ולכן נאמר להם בעשרת הדברות זכור את יום השבת לקדשו, שהיה כמעט נשכח והיו צריכין לזוכרו, לא שתהיה מצוה מחודשת שלא היו עושין אותה קודם, ולכן אמר לקדשו בקדושה יתירה ממה שהיית נוהג בו ע"כ

או נאמר כי במצרים היה ידוע ונזכר להם יום השבת מפני כובד המלאכה של ימי המעשה שהיו שובתים ממנה בשבת, אבל עתה לא יהיה להם מלאכה במה להתעסק במדבר ויהי' נשכחת שביתת יום השבת, כי בכל הימים ישבותו, ולכן אמר זכור את יום השבת לקדשו, שתזכור כי מה שתשבות בו הוא מפני קדושתו ולא מפני שאין לך מלאכה לעשות בו כשאר הימים, וע"ז צריך אתה לזכור אותו ולקדשו בפה, כי בזה יבדל משאר הימים להקדישו קדש קדשים, להורות כי הוא יתב' ברא העולם בששת ימים וביום השביעי שבת

ואסר המלאכה גם כן במועדים בתחלת הקיץ ובתחלת החורף ימי הקף שבוע א', להורות לנו השגחתו יתברך עלינו, כי לא על הלחם לבדו שיאכל האדם בזעת אפו יחיה האדם כי על כל מוצא פי השם כפי מה שגוזר מראשית השנה יהיה לאחריתה, והוא זן ומפרנס לכל, ואין האומנות מוריש ומעשיר אלא חפץ ה' כפי מעשה איש ופקודתו, ולכן ישבות ממלאכתו בתחלת הימים שנראה לו שהוא צריך לטרוח במזונותיו, ולא יחוש כי ברכת ה' היא תעשיר, וכן ביום מתן תורה ישבות ממלאכת עבודה, להורות כי צריך לעשות התורה קבע ומלאכתו עראי וזה וזה תתקיים בידו, ובר"ה שנברא בו ביום ולעולם דנין אותו בו צריך לשבות ג"כ ממלאכה, כדי שלא יעשה עיקר מדברי העוה"ז ויכין צידה ליום נסיעתו, כי לא ידע מה ילד יום ראש השנה עליו, וכן ביו"כ כי הוא חתימת כל דברים אלו. וכמו שימים טובים הם מיוחדים לישראל כן השבת הוא מיוחד לישראל, גם כי היה נוהג קודם נתינת התורה לסבת בריאת שמים וארץ בששת ימי המעשה וביום השביעי שבת, ולזה היה נראה שיהיה כולל לכל האומות אפ"ה