בית א-להים (מבי"ט) קמו

אע"פ שעשה האדם רוב מצות התורה לא נפטר מלעשות מיעוטן, כי הם כמו מצוה אחת וצריך לגומרה, וכמו שדרשו על מצוה אחת שצריך לגומרה אם התחילה ממה שכתוב (דברים ח') כל המצוה אשר אנכי מצוך וגו', אם התחלת במצוה תגמור אותה, וכן נדרוש אותו לענין כל המצות, וכשהוא בלשון רבים מצות, יורה על כי יש לו שכר גדול על כל אחת ואחת ואין שכר מצוה אחת נבלעת בשכר מצוה אחרת

ולשון תורה כשהיא בלשון יחיד היא כוללת כל התורה כולה, וזאת התורה אשר שם משה, וכשהיא בלשון רבים אפשר לפרש על תורה שבכתב ותורה שבעל פה, אבל מפני שלא נמצא תורות לבדו אלא עם חוקים ומשפטים (שמות י"ח) והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו, והזהרתה אתהם את החקים ואת התורות (שם), אלה החקים והמשפטים והתורות, נפרש רבוי התורות לשון מצות, כי התורה תקרא תורה על כי היא מורה את הדרך הישר, וכן כל מצוה תקרא תורה ומצות ותורות על דרך זה., וכשהמצוה או מצות נזכר עם חקים ומשפטים אינו כולל כל התורה כולה אלא קצת המצות אותן שאינן נכללות בחקים ומשפטים וכן תורות כשהוא מחובר עם חקים ומשפטים אינו מורה אלא על קצת מצות, וכשהוא עם חקות ומצות כמו (בראשית כ"ו) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי, אז יהיו המשפטים בכלל מצות ותורות

ושם עדות הוא על המצות שנצטוינו בהן על דברי נסים ונפלאות, כמו שבתות וימים טובים שהם עדות על כי השם ית' ברא העולם, והוציאנו ממצרים, ונתן לנו את התורה, והושיבנו בענני כבוד

וענין לשון ברית ידוע, והוא כריתת ברית על קיום התורה כברית בין הבתרים, ומפני כי עיקר התורה עשרת הדברים נזכר בזה הברית דברים ד') ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים וגו', ועל כל התורה כולה אמר (שם כ"ט) לעברך בברית ה' וגו'

ועל זה נבאר על מה יורה כל א' מאלו הענינים מצות חקים ומשפטים עדות ותורות כשהם באים סמוכים זה לזה. והוא כי לשון מצוה הוא כולל כל המצות שבכולן נצטוינו, וצריך האדם לכוין בעשייתן מפני שהוא מצווה בהן מאתו ית' כי גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה, ולכן נזכר לשון המצות ברוב המקומות לבדן כי הן מורות על כולן. ובכל מקום שנזכר חק לבדו אינו מורה אלא על הדברים הידועים שהם בכלל חק, וכן כשנזכר משפט לבדו אינו מורה אלא על מה שמורה ענין משפט כמו כשהוא סמוך למצות, והדברים שמורה עליהם לשון חק הם המצות שאין טעמם ברור לכל. ומשפטים הם מורים על שני ענינים, הא' על משפטים שבין אדם לחבירו, והב' על עונשי העבירות שהשופטים שופטים דיני כל עונש ועונש כפי מה שכתוב בתורה, כענין מלקות וארבע מיתות בית דין, וכמו שפירש הרמב"ן ז"ל על (ויקרא כ"ו) ואם את משפטי תגעל נפשכם. ונראה שכשהמשפטים סמוכים לחקים הם מורים על העונש שעל החקים, כי רוב העונשים הם מצד החקים עונשי ביאות אסורות, וכמ"ש הכתוב אחר שהזכיר פרשת עריות (שם י"ח) ושמרתם אתם את חקתי ואת משפטי, ואמר אח"כ לבלתי עשות מחקות התועבות אשר נעשו לפניכם וגו', וכן בפרשת קדושים אחר שכתב עונש העריות כתב ושמרתם את כל חקתי ואת כל משפטי וגו', ואמר ולא תלכו בחקת הגוי וגו', שנראה שהביאות האסורות הן וענשיהם הן וסמך אליהן משפטים והוא משפט הביאות והן העונשין, כי משפטי הדינין אין ענינם בזה המקום שלא הוזכרו, ובמקומות שהוזכרו חקים ומשפטים הרי כלל אותם. המשפטים כוללים שני הענינים, עונשי החקים וענין הדינים, ואז החקים כוללים גם כן כל מה שהוא חק, ולכן תמצא שהוזכרו חקים קודם משפטים ברוב המקומות שהוזכרו שניהם ביחד, כי המשפטים הם עונשי החקים, ומורים ג"כ על דינים שבין אדם לחברו בממון כמו שכתבתי, וכן ברוב המקומות שהוזכרו שניהם, הוזכרה שמירה בחקים ועשייה במשפטים, כי החקים שאין טעמם נגלה צריכין שמירה רבה יותר מהמשפטים, וכן מפני שהם בינו לבינו צריכין אזהרה לשמירתן יותר מהמשפטים שהם בינו לבין חבירו שיתבענו בדין וכן בענין העונשים הם ביד הדיינים ואינן צריכין אזהרה, וכמו שאמר יתרו למשה על מה שאמר (שמות י"ח) ושפטתי בין איש וגו' והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו, השיב לו והזהרתה אתהם את החקים ואת התורות וגו' ואתה תחזה מכל העם ושפטו את העם וגו', כי בענין החקים והתורות שהם בינם לבין עצמם צריך שתזהירם, כי לענין המשפטים במנוי השופטים יבואו הבעלי דינין מעצמם וישפטום

ונראה כי כל מצות התורה הן נכללו בכלל חקים ומשפטים, שהוזכרו בתורה שניהם ביחד יותר מעשרים פעמים, וחקים הם על מצות שבין האדם למקום, והם רוב מצות התורה ואזהרותיה, ומשפטים על מה שבין אדם לחברו הם כל התורה כולה, ומפני שחקים כולל רוב המצות הוזכרו בראשונה. וכשנזכרו מצות ג"כ עם חקים ומשפטים בארבעה או בחמשה מקומות, אז יורה לשון מצות על האמונות והדעות שאין בהן מעשה רק מצות מאת ה', וחקים יכללו אז כל מצות ואזהרות שיש בהן מעשה והן בינו לבין האל יתב', ומשפטים מה שבין אדם לחבירו, ונכלל כל התורה בשלשתן, ולמעלת האמונות והדעות מפרט אותן בלשון מצוה גם כי היו נכללות גם כן בכלל חקים