בית א-להים (מבי"ט) קמה

השנים ומיעוט השקידה על קבלת התורה, ואולי פירוש אלו הענינים הוא מכלל תשע מאות סדרי משנה שהיה שונה מתושלח וקצת מהם שהיו שונים הבאים אחריו. וכל זה מלבד מה שרומזים הספורים לשמותיו יתברך בחיבור האותיות קצתן לקצתן, כפי ידיעתו ית' שהם שוים לאנכי ה' אלהיך ולשמע ישראל, אבל אפילו לפי פשט התורה יש בהן פירוש על הדרך שאמרנו, וחומר ענינים אלו כחומר אנכי ה' אלהיך

וברוך היודע הנסתרות ונעלמות ממנו, כי אנחנו לא נדע מה נדבר כי אם כפי הסברא הקרובה בקיום עיקרי דתנו, בפרט בזה העיקר, וכי כל התורה כולה ניתנה מפי הגבורה וקדושת כולה שוה, וכפי מה שכתבנו, ונבוא אל הראיות כפי מה שנהגנו בשאר העיקרים, ונקדים קודם

פרק ששה ועשרים

ונאמר כי הראיות על כי תורתנו התמימה היא מפי הגבורה, ילקחו מן התורה עצמה, שהיא המורה על אמתותה, מן הסברא, מן המוחש, מן הקבלה. והראיה מן הסברא על שהיא אמתית מפי הגבורה, ילקח מן הדברים המפורשים בה, כמעשה המצות ומניעות העבירות, ומספורי התורה ממה שקרה מבריאת העולם ועד זמן נתינת התורה, ומן היעודים הכתובים והנרמזים בה לעתיד שנתקיימו. ונתחיל בענין המצות ואזהרות שהן עיקר תכלית נתינת התורה המורים על אמתתה מפי הגבורה, בהיותם חקים ומשפטים צדיקים והם כוללים במה שיתנהג בגופו ובממונו ודעותיו. כל מאכל אסור וביאה אסורה נכללין בגופו, וכן כל מה שהוא מצווה לאכול ולישא אשה וליבם אשת אח, ונכלל כל זה בספר נשים וס' קדושה, שהם שבעים אזהרות וי"ז מצות הם פ"ז, וכן מה שהוא אסור באכילה מצד דבר אחר לא מצד עצמותו, כטבל ותרומה וקדשים לזרים וקדשים שהם אסורים אפילו לכהנים, והאסורים שיש להם מתירין כחמץ וחדש, שיש בקדשים מצות עשה ארבע, לאכול כהנים בשר קדשי הקדשים ושיורי מנחות ואכילת פסח ראשון ושני, ויש בתרומות ומעשר וקדשים אזהרות כ"ת שלא יאכל כך וכך, ובחמץ יש שלשה לאוין באכילה, ומצות אכילת מצה וטבל וחדש נכללו בהלכות מאכלות אסורות, ואזהרות נזיר באכילה ד', נמצאו כל איסורי ביאה ואכילה התלוים בהם פ"ז ומ"א הם קכ"ח, וכן בכלל גופי כל דיני ע"א ומה שתלוי במעשה וכל שאר סכר מדע ובכלל ידיעות והם כולם ט"ז מצות נ"ט אזהרות, וספר אהבה מצות י"א, וספר זמנים מצות י"ט אזהרות ט"ז שהם ל"ה, נסיר ארבע מהלכות חמץ הם ל"א, וכל מה שנכלל בהלכות שבועות ונדרים ונזירות זילת ד' אזהרות של אכילת נזיר והם שלשה, וחמשה של כלאים הם קל"ה, וספר עבודה וספר קרבנות וספר טהרה אזהרות ע"ז, ומצות פ"ה הם קס"ב, נסיר ארבע וכ"ח הוא ל"ב, נשארו ק"ל, וקל"ה וקכ"ח הם שצ"ג, כל זה בגופו ובממונו. מה שיש בהלכות ערכין שבעה, וכל ספר זרעים זולת כלאים לאוים ל"ב ומצות ל', הם ס"ב, וספר נזיקין וקנין ומשפטים ושופטים שהם כולם בממון, מצות ששים ואזהרות כ"א הם קנ"א, וס"ב הם רי"ג, ושבעה הם ר"כ, על שצ"ג הם תרי"ג מצות, שצ"ג שהגוף עושה אותן ור"כ בממונו ובהונו שעולה תרי"ג. ובכללן מה שתלוי בדעות בספר מדע וקצת בספר שופטים, וכן יש שם קצת מצות שהם תלויות בו יתברך. הכלל שכל המצות תלויות במה שיתנהג האדם בגופו ובממונו ודעותיו לעבודת ה', והן נכללות במה שאמר הש"י (דברים ו') ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, לבבך הם הדעות שתלויות בלב, נפשך שימסור גופו לעשות מה שהוא חייב במצות הגוף, מאדך שיתנהג בממונו כפי מה שסידרה לו התורה, כי כל משפטיהם צדק ואמת, ולא מצאו החולקים עלינו מקום להכזיב את דינינו כי אם בעבד ואמה שנראה להם שיהיו הבעלים חייבים בנזקן כשורו וחמורו, והשיבו להם שאם יתחייבו הבעלים בנזקן כשיקניטם רבם ילכו וידליקו גדישו של אחר כדי שיתחייבו הבעלים לשלם

והנה ראינו כי מצות התורה ואזהרותיה נקראו בתורה בלשון מצות וחקים ומשפטים ותורות וברית ועדות, וברוב הפעמים נקראו חקים ומשפטים ומצות, וחקים ומשפטים הוזכרו בתורה ביחד בלשון ציווי וכולל ב' פעמים, מהם ארבעה שנזכר בהם מצות ג"כ, וחק נזכר בלא משפט יותר מי"ד פעמים, ומשפט בלא חק שלש פעמים, ומצוה בלא חק ומשפט שניהם ביחד יותר מכ"ד פעמים ותורות ב' פעמים בדברי יתרו, ועוד אלה החקים והמשפטים והתורות, וברית אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי וגו', את בריתו עשרת הדברים וגו', אלה דברי הברית וגו', ועדות נזכר בתורה אלה העדות והחקים והמשפטי' וגו', שמר תשמרון את מצות וגו' ועדותיו וחקיו אשר צוך, הרי שחק נזכר יותר בתורה כ"ד פעמים עם משפט וי"ד בלא משפט, ומשפט נזכר כ"ד פעמים עם חק ושלש בלא חק, ומצות ארבעה וכ"ד, ותורות שלש פעמים, וברית ועדות שתי פעמים, ועתה ראוי לבאר אם לשונות אלו הם כוללים על כל התורה כולה או אם הם פרטיים על קצתם

ונאמר כי לשון מצוה הוא ידוע כי הוא כולל כל התורה כולה, כי כולה היא מצוה מאת האל ית' שנצטוינו לעשות, ולכן הוזכרה הרבה פעמים בתורה היא לבדה בלשון מצוה ובלשון מצות, כשהיא בלשון מצוה והיא כוללת כמו והתורה והמצוה וגו', וזאת המצוה החקים והמשפטים, יורה כי כל התורה היא כמצוה אחת, לענין כי