בית א-להים (מבי"ט) קמ

הבכור והיא מכת בכורות של מצרים, ומפני שמכת דבר ומכת בכורות היתה באות דל"ת ובי"ת שכבר היתה מכה בהן בדם ובברד, היתה מכת הדבר ומכת בכורות במעט מן הזמן ברגע אחד, הדבר ממחרת כמו שדרשו חז"ל, וכן מכת בכורות בחצי הלילה, ונתיחדה מכת ברד ג"כ למכת הבכורות כי היא היתה גדולה מכל המכות כמו מכת בכורות, וממנה נתיירא יותר ונבהל פרעה כמו מכת בכורות, והותרו הספיקות וההערות שספקנו בענין המטה ושאר ספקות בכתובים אשר לא ספקנו אותם בפירוש ונתיישבו במה שכתבנו, אשר לא דברו בו הראשונים ומקום הניחו לנו אבותינו וחכמינו ז"ל להתגדר בו

פרק ארבעה ועשרים

עוד ידי נטויה להורות על מעלת נבואת מרע"ה על הנביאים מצד התורה שניתנה ונכתבה על ידו אשר יש לה מעלה על כל שאר הספרים שנכתבו ע"י הנביאים ע"ה וע"י עבדיו הקדושים ברוח הקודש שבהם, וזה בכמה ענינים, בכמותה, ובאיכותה, וביחוד לשונה

אם בכמותה, כבר נראה לעין כי התורה שנתנה על יד משה היא גדולה בכמות מכל ספר שכתב שום נביא, שהרי ספר שמואל וספר מלכים הם היותר גדולים משאר ספרי הנביאים, וספר דברי הימים הוא היותר גדול משאר ספרי הכתובים, וכל אחד מהם הוא שוה לחבירו בכמותו ושלשתם אינם מגיעים לכמות התורה שהיא גדולה יותר מכל הספרים כולם שהם גדולים כספרי הנביאים והכתובים, והם השלשה הנזכרים, וכן היא גדולה מכל ארבעה ספרי נביאים הראשונים, יהושע שופטים שמואל מלכים, וגדולה יותר מארבעה ספרי הנביאים האחרונים, ישעיה ירמיה יחזקאל תרי עשר, ואם נצרף אליה בכמות ספר יהושע כי תלמידו של אדם כמותו כמו שהוכיחו ממשה ויהושע, וגם אם לא הכעיסו ישראל את המקום לא ניתנו אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע שערכה של א"י כתוב בה, ובזה יש לספר יהושע יותר דמיון עם התורה מכל שאר ספרי הקדש, היה גדול ספר התורה עם יהושע יותר מכל הכתובים שהם י"א ספרים, חמש מגלות ותהלים משלי ואיוב דניאל עזרא דברי הימים, הרי שתורת משרע"ה היא גדולה אפי' בכמות יותר מכל הכתובים ומכל הנביאים כמו שכתבנו, וכן היתה גבורת משה רבינו וכמות גובה קומתו יותר מכל שאר הנביאים, שעשר אמות היתה קומתו כמו שהוכיחו במס' שבת (דף צ"ב), מדכתיב ויפרש את האהל על המשכן וניתנו על ידו עשרת הדברות, ולא תימא אריך וקטין דכתיב ואתפוש בשני הלוחות וגו' כמו שהביאו בנדרים (דף ל"ח), וממנו הביאו לשאר הנביאים שהיו גם גבורים ובעלי קומה, אבל לא נודע גבורתם וקומתם עד היכן הגיעה ומסתמא לא הגיעה למעלת משה רבינו כי כאיש גבורתו, וזאת קומתו דמתה לכמות התורה שנתנה על ידו שהיתה ארוכה ורחבה מן הנביאים והכתובים כמ"ש, כמו שהוא היה יותר גבוה ובעל קומה מהם כנזכר

וכן בכלל מעלת כמות ארכה, נכלל מעלתה על שאר ספרי הקודש, שהיא נחלקת לחמשה ספרי' בין כל ספר וספר ארבע שטין חלק, ולכמה פרשיות בין כל פרשה ופרשה לפחות ט' אותיות חלק, והן כמו עת"ר פרשיות פתוחות וסתומות, לבד מה שיש חלק בשירת הים ושירת האזינו, אשר אלו המקומות שיש בתוכה חלק מאריכין ומרחיבין אותה יותר, משא"כ בשאר ספרי הקדש נביאים וכתובים, כי עם היותם מסודרים ויש בהם איזה חילוק פרשיות, אין כמות להפסק ההוא וגם אינו פוסל בכתיבתן, משא"כ בס"ת ששיעור החלק שבין פרשה לפרשה ובין ספר לספר הוא דבר קצוב ופוסל, וכאילו אותו החלק שבין פרשה לפרשה רומז לפירוש הפרשה ההיא בתורה שבכתב ושבע"פ, כי דברים שבע"פ אי אתה רשאי לאומרן בכתב

ואם באיכותה היא מובדלת וניכרת מעלתה משאר ספרי הקדש, כי הוא ידוע שהיא נותנת חיים לעושה במצותיה ואזהרותיה הכתובות והרמוזות בה, ומסגולותיה שיורו מלותיה ואותיותיה במשמעותן ורבויין ומיעוטן תילי תילים של הלכות, משא"כ בשאר ספרי הקדש שאינם כוללים דברים עמוקים במלות קצרות כמו ספר התורה, וכן כל מה שתלמיד יכול לחדש עד סוף כל העולם ניתן למשה בסיני ונרמז באותיות התורה, ואין כל חדש אחר התורה כי הכל נכלל בה, כמו שאמרו מנא הא מילתא שאמרו חז"ל דכתיב ואברהם היה יהיה הואיל והזכירו ספר בשבחו

וגם בסיפורי התורה והגדותיה כמו במעשה בראשית ומה שאירע אח"כ בדור הפלגה ודור המבול ותולדות האבות ומקריהן, יש טוב טעם ודעת בהם בהוראת חכמת האל יתברך בבריאה והשגחתו על העולם כולו בכלל ופרט, ויכלתו בהיות גומל לרע כרשעתו ולצדיק כצדקתו, שהוא משנה סדרי בראשית לענשם ושכרם, וכן כמה מקראות שנראין ראויין לישרף כספרי אפיקורסין והן הן גופי תורה, וכמו שהביאו מהן במס' חולין (פ' א"ט), וכמה מיני מדרשות הביאו על כל פסוק ופסוק מהם מקובלים פה אל פה שהם נדרשים על מכונם ועל אופנם, ולא דבר ריק הוא ואם ריק הוא ממנו כי נסתמו ממנו מעינות חכמה, ובכל זה יש יתר שאת ומעלה בסיפורי התורה מסיפורי שאר ספרי הקדש, וכמו שהוא היה חכם בכל יותר משאר הנביאים כדכתיב (תהלים ח') ותחסרהו מעט מאלהים, וממנו נלמוד לשאר הנביאי' שצריך שיהיו חכמים, כמו כן נבואתו והיא תורת ה' היתה בה חכמה יתיר' משאר ספרי הקדש: