בית א-להים (מבי"ט) קלט

בידו ועתה לא היה בידו שלקחו משה כנזכר, ואמר והמטה אשר נהפך לנחש ולא אמר אשר נהפך לתנין, מפני שעל יד אהרן הוא שנהפך לתנין ועתה שהיה ביד משה אמר והמטה אשר נהפך לנחש על ידך במדבר האלהים חורבה תקח בידך

ולענין מה ששנה משה ואהרן בעשיית המכות ממה שנצטוו, נאמר כי מקודם אמר לו האל ית' למשה ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות, ירצה לומר כפי הכוונה פה לפעמים יהיה בידך בשעת עשיית הנס או המכה כמו שאמר ואת המטה וגו', ולפעמים תעשה הנס כמ"ש אשר תעשה בו את האותות או המכה במטה עצמו, או יאמר ואת המטה הזה תקח בידך אני נותנו ברשותך שתעשה בו האותות באיזה אופן שתרצה, או בהיות המטה בידך לבד, או בעשות בו פועל ההרמה או ההכאה, וכן נפרש את המטה הזה וגו', שיהיה בידך אשר תעשה בו את האותות, ויחזור כנוי בו ליד כשתעשה אות ביד כמו מכת חשך יהיה בידך המטה, כי יד לשון זכר *( באמת לא מצאנו בכל המקרא שם יד רק בלשון נקבה, אבל כוונת הרב ז"ל שאחר שמצינו שמות רבים המשמשים בלשון זכר ונקבה' כמו אבן, אש, רוח, וכדומה (עי' רש"י ריש פ' וישלח) לכן נוכל לפרש גם שם יד בלשון זכר ג"כ, שיפול עליו כנוי בו, יג"מ. הערה)* , ואחר שהורשה כבר לעשות בו כפי מה שיראה לו הרי אינו משנה מרצונו ומצוויו ית' אח"כ לא הוא ולא אהרן, ועם כל זה כשעשו כן ממש כמו שנצטוו אח"כ בשעת עשיית המכה, אמר בפירוש ויעשו כן במכת הדם והכנים שכתוב בציווי קח מטך וגו', ובעשיה כתיב וירם במטה וי' וגו', וכן בצפרדע כתיב נטה את מטך וגו', ובעשיה כתיב ויט אהרן את ידו במטהו, ולכן כתיב באלו המכות ויעשו כן וגו' כמו שנצטוו עתה בשעת העשייה, מה שאין כתוב כן בכל שאר המכות שנעשו על ידיהם, מפני ששנו מן הציווי שנצטוו עתה וסמכו על הציווי הראשון אשר הורשו מאתו יתב' מקודם שיעשו הם במטה כפי מה שירצו לפי מה שפירשנו, כדי שלא יאמרו מצרים המטה הוא שעושה המכה או היד היא העושה, היו עושים אותה לפעמים בזה לפעמים בזה כמו שהורשו קודם, שהיה בזה לדעתם יותר קידוש השם בדבר המכות, ומשה בהיותו הוא המושל העיקרי במטה שנה בכל הדברים לסבה ידועה אצלו יותר מאהרן שלא שנה אלא בפעם אחת כנזכר, גם זה לסבה ידועה אצלו וגם זה אינו שינוי כי כבר הורשו מקודם על זה כמו שנזכר, ואחר שאמר הכתוב ואת המטה הזה תקח בידך וגו' ואמר ויקח משה את מטה האלהים בידו ואמר לו האל ית' ראה כל המופתים אשר שמתי בידך ועשיתם לפני פרעה וגו' ולא ישלח את העם, רמז לו שיראה כל המופתים ששם בידו בהיות המטה בידו והם דצ"ך עד"ש באח"ב שהיו חקוקים במטהו והרי כולם היו בידו ויעשם ולא ישלח את העם, ורצה לומר כי יעשה כל התשעה מופתים והם התשע מכות ועם כל זה יתחזק לבו ולא ישלחם, ואז אמור לו כה אמר ה' בני בכורי ישראל ואומר אליך שלח וגו' ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך, והיא המכה העשירית אשר מתוכה ומסבתה ישלח את ישראל כמו שכתוב קומו צאו מתוך עמי, ולכך אמר אחר כך פרשת בא אל פרעה אחר שנעשו כל התשע מכות, ומשה ואהרן עשו את כל המופתים האלה לפני פרעה ויחזק ה' את לב פרעה ולא שלח וגו', אמר אלו העומדים לפניו חקוקים במטה ועשוים כבר לפני פרעה והם הט' ועדיין לא שלחם עד בוא העשירית קדש שממנה נמשך קדושת הבכורות כמו שאמר הכתוב קדש לי כל בכור וגו', ועליה שלחם כנזכר, ובה נשלם גדולת וקדושת שמו לעיני כל העמים אחרי שנשלמו כל העשר מכות הרמוזות בדצ"ך עד"ש באח"ב, שעולים במספר קטן מ"ב כמספר שמו ית', אשר הוא פועל בו במדת הדין

וכן תמצא באלו העשר האותיות, שתים מהם כפולות דל"ת ובי"ת, נמצא שנתקללו והוכו המצריים בשמנה אותיות, וכן המטה שהוכו בו הוזכר כ"ב פעמים בתורה כמנין כל האותיות נמצא שהוכו בשמנה ובכ"ב במדת הדין, לא כמו ישראל שברכם הקב"ה בכ"ב אותיות ולא קללם אלא בשמנה, ולא כמשה שברכם בשמנה במשנה תורה וקללם בכ"ב, וכל זה היה בתוך מצרים אבל אחר כך הוכו בקריעת ים סוף הגדולה על כולם, ורמוזה בשם המפורש החקוק במטה ורמוז בשלשת הפסוקים הידועים, ויסע ויבא ויט, אשר רבועם הוא נ"ד כמנין המט"ה ושמותיו המשולשים המורה עליהם סדר שלשת הפסוקים הם ע"ב, כמנין שם המכות העשר שהוזכרו ע"ב פעמים, דם הוזכר חמש פעמים, צפרדע אחת עשר, כנים חמש, ערוב שבע, דבר אחת במקומה, שחין ארבע, ברד ארבע עשרה במקומה ושתים במכת הארבה שאצלה, ארבה שש, חשך שלש, בכורות שמנה, הם ס"ו, ושש פעמים שהוזכר בכור בפרשת קדש לי ובפרשת והיה כי יביאך הבא על סבת מכת בכורות הם ע"ב, ואם תרצה להכניס במנין דבר שני הכתוב שלא במקומו ולא במכה של אחריה שהיא שחין, אלא בהתראת מכת הברד יהיו ע"ג, ותסלק בכור של פרשת קדש, כי לא הוזכר לשם סבת מכת בכורות, ונשארה חמש פעמים בכור בפרשת והיה כי יביאך אשר בה מזכיר קדושת