בית א-להים (מבי"ט) קלח

על ידו יביא עליהם המכות הידועות והחקוקות בו, ולזאת הכוונה נרשמו ונחקקו דצ"ך עד"ש באח"ב במטה אע"פ שלא נעשו כולם על ידו כי אם החמש מהם המפורשות בכתוב, והם דצ"ך על יד אהרן, וברד ארבה על יד משה, והחמש האחרות לא נזכר המטה בהן, כי לא היה מיחס הרמת המטה בהן לעשיית הנס, ועכ"ז היו חקוקות בו כולן, להורות כי מי שיהיה מטה האלהים בידו והוא משה על ידו יעשו ויהיו כל אלו המכות החקוקות בו וכן שאר נסים ונפלאות שנעשו על יד משה רבינו בהיות מטה האלהים בידו היה המטה סיוע וסעד להמצא הנס מצד השם המפורש החקוק בו ג"כ, אשר הוא כולל ומספיק לעשיית כל הנסים והנפלאות ולשדד מערכות העולם, ולכן כשאמר משה רבינו והן לא יאמינו לי וגו' אמר לו האל ית' מזה בידך, למה אתה אומר והן לא יאמינו לי זה שבידך הוא אות ומופת לשליחותך, השיב הוא ואמר מטה, כי עד עתה לא השיג בו שום יתרון על היותו מטה לבד, ולכך אמר לו השליכהו ארצה ותראה שיש בו מעלה ויתרון על מטה אחר כי יתהוה לנחש, וזה הנס שנתהפך המטה לנחש לא נחקק בו כמו דצ"ך עד"ש באח"ב מפני שלא היה זה הנס מכה למצרים כי אם אות לבד, אבל המכות החקוקות בו היה ענינם שאותן העשר מכות יביא על המצריים במצרים ועל ידיהן יצאו ישראל משם, ולכן נחקק בו ג"כ קריעת ים סוף עם היותו מכה למצרים ונס גדול משאר המכות, מפני שהיה אחר יציאתם ממצרים וכן שאר הנסים שנעשו במטה לא היו מכות ולא היו במצרים, ואמר לו אח"כ ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות, הורה שתי הכוונות שאמרנו במציאות המטה, שהוא מורה על ענין שלימות שליחותו להוציא את בני ישראל ממצרים להיותו הוא רועה עמים בשבטו ומנהיגם במדבר, וראש ומושל על כל הנביאים כולם, ועל זה אמר ואת המטה הזה תקח בידך, כי בהיותו בידך יורה על כל זה, ואמר אשר תעשה בו את האותות להורות על הכוונה הראשונה, והוא שהוכן ונברא מאז לתכלית זה והוא יציאת בני ישראל ממצרים בכח המכות החקוקות בו כמו שנזכר, ואמר אח"כ ויקח משה את מטה האלהים בידו, כי מצד שהיה מטה האלהים שהיו נעשים בו האותות החקוקות ונרמזות בו, הוא שלקחו, לא לכוונת מעלתו שיהיה הוא רועה בשבטו וראש ומושל על כל הנביאים, ולכוונה זו נקרא מטה האלהים עם היותו מיוחס למשה ולאהרן כמו שכתוב מטך ומטהו, כי עם היותו מטה שלהם היה הוא בעצמו מטה האלהים, כלומר מטה שחקוק בו שם המפורש המורה על אלהותו ית' שעל ידו יעשו המכות ושאר הנסים שנעשו על ידו, ולזה מצינו שלא הוזכר מטה האלהים כי אם כאן ובמלחמת עמלק שכתוב בו מטה האלהים בידי, ולא הוזכר בשום מקום מטה האלהים סתם להורות שהיה שלו ית' ולא של שום בריה אלא מטה האלהים בידו או בידי, כלו' מטה שיש בו כח אלהות כמו שנזכר בידי, מיוחס לי

וכן נוכל לומר כי נתיחס זה המטה לאל יתב' ולמשה ולאהרן, מפני שכולם היה ידם שוה בו כי אהרן עשה על ידו חמשה נסים שהזכרנו למעלה, ומשה חמשה אחרים, והחמשה האחרים שהם חמש מכות עד"ש וחשך ובכורות החקוקות בו לא הוזכר המטה בעשייתן עם היותן חקוקות בו, ונתייחסו לאל יתברך שעשה אותן המכות החקוקות במטה והן חמש, נמצא שהוא יתברך בלי אמצעות משה ואהרן במטה הביא החמש מכות החקוקות בו, ומשה ואהרן עשו על ידו כל אחד חמש מכות, א"כ יד כולן שוה בו, ולכך נתיחס לאל יתברך ונתיחס למשה ונתיחס לאהרן כנזכר, ועשר מכות היו חקוקות בו ועשרה נסים נעשו על ידו, החמש מכות מהעשר החקוקות והן דצ"ך ברד ארבה שהמטה הוזכר בהן, וה' נסים האחרים שנעשו על ידי נחש תנין קריעת ים סוף הכאת צור והכאת סלע כמו שכתוב למעלה

ומפני כי עשיית הנסים או המכות ע"י המטה היה תלוי בהשי"ת על יד שמו המפורש החקוק בו ואין רשות ויד אדם שולט בו, ולכן נמסר למשה עתה כשאמר לו ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות, כאילו אמר לו שיהיה שלו ברשותו לעשות האותות כל זמן שיצטרך, וכשרצה האל יתברך שיעשו קצת האותות על יד אהרן אמר למשה שיאמר לאהרן קח מטך וגו', כדי שיהיה ג"כ כח ורשות לאהרן לעשות בו נסים ומכות, כאילו נתנו משה לאהרן במתנה עד שיוכל לעשות בו הנסים והמכות הנזכרים, ולכך כתוב בעשייתן וישלך אהרן את מטהו וגו', ויט אהרן ידו במטהו וגו' להורות כי בהיותו מיוחס לו ונתון לו במתנה לעשות בו מה שיעשה, היה נכנע ונשמע אליו לעשות הנסים והמכות בו בשם המפורש החקוק בו ג"כ, ולכך נתיחס למשה ג"כ בזמן עשיית המכות שנעשו על ידו, כמו שאמר הכתוב במכת הברד והארבה ויט משה את ידו במטהו, כי אחר שעשה אהרן בו מה שעשה חזר אליו וכאילו היתה מתנה על מנת להחזיר והיה המטה שלו וברשותו ובזה היה לו כח לעשות בו המכות והנסים כנזכר

ולפי שאחר שעשה בו אהרן נס התנין לקחו משה, כמש"ה והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך, ואמר הנה אנכי מכה במטה אשר בידי, הוצרך לומר אח"כ אמור אל אהרן קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים וגו', ולא אמר נטה את ידך במטך וגו' או נטה את מטך וגו', כמו שאמר אח"כ במכת צפרדע וכנים לפי שאז היה המטה