בית א-להים (מבי"ט) קלז

ואחר הערות אלו נאמר כי בהיות כוונת בריאת העולם לשיקבלו ישראל את התורה ולא הוכנו לזה עד היותם בגלות מצרים ויציאתם כדי שיתפרסם שמו בעולם בנסים ונפלאות שיעשה ביציאתם ובנתינת התורה, לזה היתה כוונה מאתו ית' לברוא המטה אשר הוא מכלל הדברים שנבראו ע"ש בין השמשות, כדי שעל ידו יעשו הנסים ונפלאות, כי ענין היות אלו הדברים נבראים ע"ש בין השמשות, הוא להיות דברים שנתחדשו מבלי התחלה ומבלי שורש אשר ממנו נבראו, וכן היותם עומדים בפני עצמם ולא נמשך מהם הויה אחרת כמותם וכאילו אין להם התחלה מאין יצאו ונמשכו, וכן אין להם סוף שלא נמשך ונתהוה מהם דבר אחר, כמו הזמן של בין השמשות שאין ידוע לו התחלה ולא סוף, והרי הקשת שהיה דבר שנתחדש לאחר אלף ותרנ"ו שנה מבריאת העולם, שלא היה קודם נראה שום קשת לא ביום מעונן ולא בשאינו מעונן לא בקיץ ולא בחורף, ולא ראינו אח"כ בשום זמן שנתחדש שום דבר כמותו בשמים, אלא הוא היה השנוי הראשון העומד שנתהוה בשמים והוא האחרון, ומפני שאין כל חדש תחת השמש אנו מוכרחים לומר שלא נברא אז בזמן שנתחדש בשמים אלא בבין השמשות של ערב שבת בראשית לכוונה הנזכרת וכן המן שירד לישראל ארבעים שנה לא נראה ולא נהיה מיום בריאת העולם ולכן נאמר בו ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא, כי לא נראה מעולם המן ולא היו יודעים מה טיבו ומאין נתהוה וכן אחר הארבעים שנה נפסק ולא נראת ולא נתהוה יותר, ולכך צוה האל ית' ואמר (שמות ט"ז) קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר וגו' למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר וגו', הרי שפסק, כי המן שקורין מן בדורות אלו הוא מששת ימי בראשית ואין לו שום דמיון עם אותו המן שהיתה לחם אבירים והיו נעשים על ידו כמה נסים כמו שכתבו חז"ל, וכן השמיר נראה לפי שעה לצורך אבני האפוד בזמן מרע"ה ולצורך אבני בהמ"ק בימי שלמה ע"ה לא נודע ולא נראה לא קודם ולא אח"כ, וכן הכתב של הלוחות שהיה בו מעשה נסים והלוחות עצמן שהיו של סנפרינון נבראו לפי שעתן ולא קודם ולא אח"כ, וכן פי הארץ ופי האתון, וכן קברו של משה והמערה היו בכמו זה הענין שאמרנו, והמטה מכללם שלא לוקח ונתלש משום עץ ולא נחצב משום מחצב כי לא נודע בעולם שום עץ ממינו ולא שום מחצב ממינו אשר ממנו יחצב. אלא הוא היה הראשון והאחרון שנברא בעולם, ולזה נתיחדה בריאתו לזמן הנזכר והוא בין השמשות של ע"ש

ועוד תשוב ותראה בענין מטה זה שנתיחד מכלל שאר הדברים שנבראו ע"ש בין השמשות, שמן השעה והרגע שנברא נראה בעולם ונמסר לאדם הראשון בגן עדן והוא מסרו לחנוך עד שבא ליד מרע"ה שישלים בו כוונת בריאתו, מה שלא היה כן בשום דבר אחר מהעשרה דברים שנבראו ע"ש בין השמשות, שגם שנבראו אז לא נראו כי אם בזמן שהיה צורך להשלים כוונת בריאתם, והיה זה להורות על מעלת המטה כי היתה כוונת בריאתו יותר נפלאה וגדולת התועלת מהדברים האחרים, כדי שיתפרסם שמו ית' בעולם ע"י הנסים והנפלאות שיעשו על ידו, ולכן נמסר מיד איש לאיש ולא נגנז במקום א' עד זמן משה שיתגלה לו, כדי להורות על ענינו מדור לדור שהיתה בריאתו לתכלית נפלא, והוא פרסום גדולת שמו יתב' ביציאת בנ"י ממצרים וקבלתם התורה, כי בזה נתיסד ונשתכלל העולם שעמד בחסד וברחמים באלו הכ"ו דורות שקודם מתן תורה

וגם כי בלא מטה היו יכולים להעשות נסים ונפלאות שנעשו על ידו כי אין טבע המטה הוא העושה הנס כ"א רצונו ית' וית', עם כל זה אחר שברא האל ית' העולם בתכלית הטוב והסדור שאפשר, כי כל מעשה בראשית לדעתם נבראו בצביונם נבראו בקומתם נבראו וכו' היה נראה כמטיל פגם ומום בבריאת ששת ימי בראשית לשנות אותה בזמן הצורך, וכאילו הי' חסר בבריאת ששת ימי בראשית התועלת המגיע בעשיית הנס בשינוי הטבע, ולכן נברא המטה הזה מאז כדי להורות כי כל מעשה בראשית היה טוב מאד בסידורו ותיקונו, ומה שישתנה אח"כ היה ע"י בריאת דבר אחד שנברא מאז אשר הושם בו כח לשנות טבעי הדברים, ומפני שאין טבע המטה מספיק לזה ואפי' שיהיה בריאה היותר שלימה מן הבריאות כי גם שאר הבריאות הן נבראות ברצונו ית' ואין ראוי שימשול וישנה דבר נברא בכלל דבר נברא, לכן נאמר על זה המטה שהי' של סנפרינון והיה שם המפורש חקוק בו, וכן דצ"ך עד"ש באח"ב, כי לא בטבע בריאה היה פועל כ"א בגדולת קדושת השם החקוק בו אשר הוא מהוה הויות ומשדדן לעת הצורך לכבוד עבדיו וחושבי שמו

וכן יש כוונה שניה להמצא המטה ועל ידו יעשו הנסים, להורות על גדולת מעלת נבואת מרע"ה משאר הנביאים, כי גם בזה נתיחד ונתעלה מהם שהיה שבט המושל בידו להורות על ממשלתו המיוחדת משאר הנביאים במעלת נבואתו עליהם, וכאילו היות מטה האלהים בידו יורה ויפרסם לעין כולם היותו הוא ראש ומושל על כל הנביאים כולם, וכן בהיות מטה האלהים בידו יורה על ענין שליחותו להוציא את בני ישראל ממצרים ולהיות הוא הסרסור בנתינת התורה, בהיות המכות דצ"ך עד"ש באח"ב ושם המפורש חקוק בו מורה ומתרה מתחילת שליחותו היות בידו יכולת מספיק וכח גמור להשלים כוונת השליחות להוציא את בני ישראל ממצרים, כי אם לא ירצה לשלחם הרי בידו מטה האלהים אשר