בית א-להים (מבי"ט) קכט

עמרם לו לאשה אע"פ שהיתה דודתו כי לא היתה אחרת מבנות לוי ראויה לו כי לא ירדו למצרים נשים מזרע יעקב כי אם שרח בת אשר ויוכבד השלימה מנין ע' נפש, שאם היו שום בנות לשבטים לא היה צריך שתשלים יוכבד מנין ע' כיון שנולדה במצרים, ומכאן שלא נולדו תאומות עם כל שבט אלא כנעניות נשאו שאם היו נשי השבטים גם כן בנות יעקב הרי היו יותר משבעים לא יוכבד שנולדה בין החומות, וכן פי' רש"י ז"ל (בראשית מ"ו) כל נפש בניו ובנותיו וגו' שרח בת אשר ויוכבד בת לוי, נראה שלא היו בנות אחרות כשירדו למצרים, ואע"פ שאח"כ נולדו לקהת במצרים עמרם ואחיו ומסתמא נולדו לכל בניהם עוד בנים ובנות, לא לקח מבנות גרשון ומררי בנות אחי אביו או מבנות אחיו יצהר חברון ועוזיאל, מפני שהיה יודע שבניו יהיו רועי ישראל ועל ידיהם יצאו ישראל ממצרים רצה ליקח את יוכבד שהיתה בת לוי ממש וקרובה יותר לקדושת לוי משאר הבנות , וכן מפני שהיא היתה משלמת מנין שבעים נפש, להורות כי היו חשובים כשבעים אומות ויותר ולא ישלטו עליהם אומת מצרים לעולם ויהיו נגאלים ע"י בניה של יוכבד שהיתה הורתה בארץ כנען שלא במקום שעבודם ובא"י, לרמוז חזרת ישראל לארצם על ידי בניה משה אהרן ומרים והיא עצמה תחזור עמהם מקום שהיתה הורתה ולידתה בין החומות לרמוז על היותם עומדים ומצפים זמן הישועה מן החומות שיצאו משם ביד רמה, ומפני שעיקר הגאולה ונתינת התורה היתה על יד משה רבינו נעשו כמו נישואים מחדש כשנולד הוא להורות כי עיקר מה שלקח עמרם יוכבד דודתו היה בשביל מרע"ה שהיה רוען של כל ישראל ולכך תלה את שניהם בלוי ואמר (שמות ב') וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי ותהר האשה וגו', להורות כי מצד היות שניהם מבית לוי יצא מהם אור העולם מרע"ה ונולדה בכניסתן למצרים וחיתה עד זמן יציאתם, ויותר לרמוז כי לידתה היתה לצורך כניסה ויציאת ישראל ממצרים שבניה יגאלו אותם וכאילו היתה שומרת וממתנת אותם כל זמן עמרם שם מכניסתם עד יציאתם, וכמו שאמר הכתוב ושם אשת עמרם יוכבד בת לוי אשר ילדה אותה ללוי במצרים, לידתה במצרים והורתה בארץ כנען ותלד לעמרם את אהרן ואת משה ואת מרים אחותם, כי סיבת לידתה בזמן כניסתם למצרים היה להוליד הבנים הגואלים כמו שנזכר, והיו שני חייה ר"נ שנה לפחות מזמן ירידת ישראל למצרים עד יציאתם שהם רד"ו שנה ועוד מ' שנה שעמדו במדבר עד שנכנסו לארץ הם ר"נ, והם כנגד ימי שני חיי שלשת בניה הגואלים בזמן גאולתם, משה פ' אהרן פ"ג מרים פ"ו הם ר"ן פחות א', והיו ימי שני חייהם בזמן הגאולה בזמן שהיו ישראל בשעבוד במצרים וזמן שהיו במדבר עד שנכנסו לארץ שהם ר"ן כמו שנזכר, והיה זמן שעבוד ישראל וגאולתם ועמידתם במדבר רמוז בימי שני חיי הגואלים בזמן שגאלו את ישראל. ואפשר כי זה היה הסימן הנמסר בידם מאבותיהם פקד פקדתי אתכם, כל מי שיבאר אותם ויתחיל באלו האותיות פ"ה פ"א שהוא סימן שנותיהם ידעו כי הוא הגואל ואז ראו כי שנות משה אהרן ומרים היו מורים על זמן עמידתם במצרים ובמדבר שכבר היה מסורת ביד קצתם גם כן ארבעים שנה שיתעכבו במדבר וראו שכפי שנותיהם הגיע זמן הגאולה, ולזה כתוב מיד ויאמן העם וגו', וכן כל ימי חייהם וימי חיי אביהם עמרם שהיו קל"ז רמוזים במקום שרמוז השעבוד, שאמר הכתוב (בראשית מ"ב) רד"ו שמה ושב"רו לנו משם, סימן השעבוד רד"ו וסימן שני הגואלים השלש' שהיו ש"ע פחות א' ושני אביהם קל"ז הם תק"ו שלמים כמנין שבר"ו, כאילו אמר רד"ו שמה בשעבוד ושבר"ו לנו משם, כי ע"י הגואלים שיהיו לנו שמנין שנותיהם כמנין שברו, כי כלם השלימו שנותיהם ונכנסו לשנה האחרת ונמצא מנין שנותם שבר"ו תהיו נגאלים כשישלמו רד"ו

הצד הרביעי שמשה הוא רבן של כל נביאים, הוא מצד הזמן והדור שהיה בו, שהיה אחר כ"ו דורות שנברא העולם ולא נתקיים אלא בחסדו ית' כמנין שמו ית', והני כ"ו כי לעולם חסדו כנגד כ"ו דורות אלו, כי רצה האל יתברך שיצאו כל האומות לפועל בעולם שבעים אומות מבני נח ואחר כך ישמעאל ושאר בני קטורה מאברהם ועשו מיצחק ואחר כך יצאו בני יעקב ברורים מכל פסולת ראוים לקבל התורה, אחר שהגיעו למנין ת"ר אלף ויהיו כל האומות מצויות בעולם בזמן שתנתן התורה ולא ימצא כלי מחזיק את התורה כי אם בני אברהם יצחק ויעקב, כי בזה יתוסף להם זכות לפני האל ית' ומעלה בפני כל האומות שבחר בהם האל ית'

ומפני שהגיע זמן יציאת מצרים ונתינת התורה, יצא מרע"ה לאויר העולם כדי שיצאו ממצרים ויקבלו תורה על ידו שהוא היה לפניו יתב' מוכן וראוי מכל הדורות העוברים והעתידים להבראות, ולכך אמר לו האל ית' (שמות ג') וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה כי היותו שליח השי"ת היה להוציא את ישראל ממצרים ושיקבלו התורה., ולהורות על מעלת נבואתו משאר הנביאים כי היתה לסבת צאתם ממצרים וקבלם התורה על ידו, אמר וזה לך האות כי אנכי שלחתיך כלומר שזה יהיה לך אות שאתה מיוחד ורבן של כל נביאים מצד היות שליחותך לדברים גדולים ולכך שמי ומהותי יתיחד יותר לך בנבואתך משאר כל הנביאים, וזהו הנרצה באמרו כי אנכי שלחתיך, אנכי באספקלריה המאירה ומצוחצחת שלי אני שולחך לא כנבואת