בית א-להים (מבי"ט) קכז

בפועל מכמות ישראל בכל הדורות הבאים שנתקיים בהם ככוכבי השמים לרוב וכחול הים וכעפר הארץ, מצד היות כל הנשמות העתידות לצאת מצויות במעמד הנבחר והקדוש, וכמו שאמר הכתוב בפירוש בכריתת הברית (דברים כ"ט) ולא אתכם לבדכם וגו' כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום ואת אשר איננו פה, כמו שדרשו חז"ל לרבות דורות הבאים וגרים העתידים להתגייר, וא"כ היתה כמותם אז כל מה שהיו באותו הדור וכלל כל הדורות הבאים, והיתה מעלת מרע"ה גדולה שהיה סרסור לכלם וידע כל מה שידעו כלם לעתיד, וכמו שאמרו אפי' מה שתלמיד אומר בפני רבו נאמר למשה בסיני

ולהיות כמות דור זה על צד הפלא שלא כדרך שאר הדורות נתייחס ריבויים לאל ית' באומרו צבאותי וצבאות ה', ר"ל שנהיו צבאות ועם רב בדרך פלא על יד השם, וכן מה שנאמר (שמות ד') בני בכורי ישראל ירצה שנתברכו ונתרבו על ידו על צד הפלא, וכל זה היה בזכות יעקב אבינו ע"ה שהיתה מטתו שלימה וירד למצרים במתי מעט, כמו שכתוב (דברים י') בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה ועתה שמך ה' אלהיך ככוכבי השמים לרוב, כי הוא דבר זר לפי הטבע מע' נפש יתרבו כל כך במעט מן הזמן, ולזה אמר ועתה שמך ה' אלהיך, כלו' ועתה במעט מן הזמן שמך ה' אלהיך ככוכבי השמים לרב על דרך פלא מצד אבותיך שירדו למצרים יעקב ובניו, ונוכל לומר כי בזכות מה שהיה יעקב אבינו נקי וטהור פ"ד שנה שלא ראה קרי מימיו וראובן היה טפה ראשונה שלו, כמו שכתוב (בראשית מ"ט) כחי וראשית אוני, זכה שיפרו וירבו בניו בכמות זה הזמן שנשתעבדו בהם במצרים כי משעה שנשתעבדו בהם פרו ורבו שלא כדרך העולם וכמו שכתוב (שמות א') וכאשר יענו אותו כן ירבה וגו', וע"כ נקראו בנ"י, כי בזכות ישראל אביהם פרו ורבו, כמו שכתוב ובני ישראל פרו וגו' וע"כ זכו לקבלת התורה ונאמר להם בכל פרשה דבר אל בני ישראל וגו'

והשתכל וראה השגחת השי"ת על הדור הזה שקבלו התורה שהוגבל והושוה זמן תולדותם לזמן מיתתם, שנולדו במ' שנה ומתו במ' שנה, יום לשנה כנגד ארבעים יום שעמד משה בהר לקבל הלוחות, וזמן תולדותם שהיה במ' שנה מתבאר ממנין בנ"י מבן עשרים שנה ועד ששים שנה שהיו ת"ר אלף יוצאי מצרים שנולדו כולם אפי' הקטן שבהם עשרים שנה קודם צאתם ממצרים, והגדול שבהם נולד פחות מששים שנה קודם צאתם ממצרים, א"כ נולדו ת"ר אלף יוצאי מצרים מקבלים התורה במ' שנה, וכדי שלא תהא מדת פורענות יתירה על מדה טובה, כשנגזר עליהם שימותו במדבר האריך להם שימותו במ' שנה ולא ימות אחד מהם פחות מבן ששים, כמספר השנים שהתחיל תולדותם עד שיצאו ממצרים שהיו ששים שנה, כי סבת תולדותם היה ליציאתם ממצרים לקבל התורה

ועוד תשוב ותראה כי אלו המ' שנה שנולדו בהם ת"ר אלף יוצאי מצרים הם משגדל משה ויצאו אל אחיו וירא בסבלותם, שהיה כמו בן כ' עד היותו בן ששים, וכמו שטרם מכת השעבוד של ישראל במצרים שהיה כמו פ"ד שנה ציץ רפואת גאולתן פרחה, והוא תולדת שלשה האחים ורועים מרים אהרן ומשה, כן משגדל משה והיה ראוי להיות גואל בנתנו נפשו על ישראל שהכה את המצרי המכה את העברי ואמר ג"כ לרשע למה תכה רעך וברח מפני פרעה, מאז התחילו לצאת לאויר העולם כל יוצאי מצרים מבן עשרים שנה עד בן ששים, כי לא היה ראוי שיצאו לאויר העולם עד שיהיה להם גואל ראוי להוציאם ויקבלו התורה על ידו, ולא ראה משה שום אחד מהת"ר אלף איש עד שהיה בן שמנים שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים, ולא נשתעבדו פרעה ועמו בשום אחד מהם בפניו כי עדין לא נולד אחד מהם כשיצא הוא ממצרים וברח מלפני פרעה, ועל זה היה לו יותר כח ויכולת להוציאם ממצרים ממה שהיה לאהרן אחיו שראה בסבלותם לעולם במצרים ולא היה ספק בידו להוציאם, ומפני שאין אחד מהת"ר אלף שיכיר למשה, אמר לו ית' לך ואספת את זקני ישראל וגו' (שם ג'), והזקנים שהם אותם שהיו נולדים כבר קודם צאתו וברחו משם יכירו אותו, כי הוא שראה בסבלותם ונתן נפשו עליהם בהכותו את המצרי ואמרו לרשע למה תכה רעך ושמעו לקולו., כמו שכתוב ושמעו לקולך ובאת אתה וזקני ישראל וגו'

וכן כל יוצאי מצרים פחותים מעשרים ויתרים על ששים כולם נולדו אחר שהתחילו לצאת לאויר העולם האחים הגואלים משה אהרן ומרים, והיו בנ"י היוצאים ממצרים כמו מאה ועשרים רבוא, ששים רבוא מבן עשרים עד בן ס' נולדו במ' שנה, וששים רבוא היו מסתמא הפחותים מבן עשרים והיתרים על ששים עד שמונים שנה שהגיעו לגבורות, כי מסתמא כל כך נולדו בעשרים שנה הראשונות של מרע"ה ובעשרים שנה האחרונות משעה שהיה בן ס' לשמנים כשבא למצרים שהם מ' כמו הארבעים האמצעיות שנולדו בהן ששים רבוא, אותם שהיו בזמן היציאה מבן עשרים עד בן ס'. שהרי במ' שנה שהיו במדבר מתו כל יוצאי מצרים ת"ר אלף ונשארו בניהם תחתיהם אותם שהיו פחותים מבן כ' בשעת יציאתם., ואותם שנולדו תוך מ' שהיו כולם ג"כ ת"ר אלף, וכמ"ש הכתוב (יהושע ה') ואת בניהם הקים תחתם וגו' ולא נתוסף מנינם בארבעים שנה שהיו במדבר, וא"כ היו ישראל בזמן יציאתם ממצרים מאה ועשרים רבוא מקטנם ועד גדולם כולם זכרים ולא יצאו אלא אחד מחמשים או אחד מחמש מאות,