בית א-להים (מבי"ט) קכו

ומ"היר לפי שעה, וזהו לשון הקדשתיך כי מזה נמשכה הקדושה, ועל השתי הסבות מתוכחת העם והגדת העתידות והנסים אמר נביא לגוים נתתיך שתוכיחם ותודיעם כל אשר אצוך

ואפשר כי על אלו הסבות החמש נקראו הנביאים בחמשה שמות, נביא, רואה, חוזה, צופה, מלאך, כי אפשר ליחס כל שם מאלו שיורה על כוונת סבה אחת מהסבות הה' שזכרנו, ונתאמתה הנבואה מן החוש ומן הסברא ומן הקבלה והוא מהוראת הכתובים כמו שכתבנו

ועל מ"ש הרב ז"ל כי הראוי לנבואה ומכין עצמו לה אפשר שלא ינבא אלא ברצון אלהי, וזה אצלו כדמות הנפלאות כמו שכתב פל"ב, אומר אני כי מצד שתי הסבות הראשונות שהם להורות על מעלת נפשו, ושישיג מציאות ה' והשגחתו וישרו, לא ימנע השם הטוב ההוא מבעליו המוכן בזמן שאפשר שינבא, אבל בענין הודעת הדברים הנרצים והודעת העתידות ואזהרה לעוברים שבכל דור ודור שהם ג' סבות האחרות, אפשר שלא ינבא בהם כי אם ברצון אלהי, כי מה שתלוי באחרים לא ישיגהו האדם מעצמו, כי אין שליח נעשה שליח אלא ברצון ורשות משלחו, והוא ית' בוחן לבות וכליות יודע ומכיר על יד מי ישלח שליחותו, אבל להשגת מה שראוי לו בהיותו מוכן לא יבצר ממנו, ולפי זה לא נצטרך לומר כי הוא כדמות פלא מי שהוא מוכן לנבואה ולא ינבא, שאם הוא נביא להשגת עצמו כנזכר ינבא ולא ימנע ה' הטוב ממנו בזמן הנכון לנבואה, ואם הוא לענין הודעה אינו מוכרח שינבא כי אם ברצון אלהי ואין בזה פלא כמו שכתבנו, ומה שכתוב בברוך בן נריה (ירמיה מ"ה) אל תבקש לך גדולות, וכן מ"ש (איכה ב') גם נביאיה לא מצאו חזון מה' יהיה לענין השליחות לא לענין השגת עצמו, וכן מורה לשון גדולות אל תבקש שהוא הודעה לעם שהוא מתנבא בשם ה', וכן גם נביאיה לא מצאו חזון מה' להזהיר ולהודיע מה יעשה ישראל

פרק אחד ועשרים

והעיקר השביעי כי מרע"ה הוא אביהן של נביאים הקודמים אליו והמאוחרים והוא השיג מסודות הבורא יותר ממה שהשיג או ישיג שום אדם, וכמו שביאר הרב ז"ל פרק חלק וזה העיקר יתברר ג"כ מן הסברא ומן המוחש ומן הקבלה האמתית שהיא חמשה חומשי תורה ושאר ספרי הקודש ודברי רז"ל. והסברא היא מכמה צדדין. הראשון מצד התורה שניתנה על ידו, השני מצד האותות והמופתים שנעשו על ידו, השלישית מצד השבט שנתיחס אליו, הרביעית מצד הזמן והדור שהיה בו

ובביאורם נאמר כי ההוראה היותר גדולה על מעלת נבואת משה רבינו ע"ה משאר הנביאים היא נתינת התורה על ידו, כי עליה השיג המעלות וההבדלים הארבעה שבין נבואתו לנבואת שאר הנביאים כמו שפירשם הרב ז"ל חלק ב', וזה מצד איכות ומהות התורה ומצד המקבלים אותה, אם מצד איכותה ומהותה בהיותה הודעת חקים ומשפטים צדיקים מושפעים מאתו ית' מה שאין כן בנבואת שאר הנביאים הקודמים והמאוחרים אליו, כי שום נביא לא ניבא בנתינת חוק ומשפט לדורו, כי אם בקיום תורת משה ותוכחה לדורו על עברם עליה, וכמו שאמר חותם הנביאים (מלאכי ג') זכרו תורת משה עבדי וגו', והוא דבר ידוע כי בהיות מרע"ה מצווה מפי הש"י החקים והמשפטים והתורות יהיה נודע לו טעמם וסודם, כי ע"ז עמד הימים אשר עמד בהר, והנביאים שניבאו על קיומה אינם צריכים להודעת טעם מחדש כ"א מה שמקובל להם פה אל פה עד משה רבן של כל הנביאים, וכן היות התורה והמצות נותנים חיים לעושיהם בלימודם ועשייתם מצד מעלתם הוא הוראה על מעלת הנביא שניתנו על ידו יותר מהנביאים האחרים, וזה הנרצה באומרו זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחרב וגו', שיזכרו טעמי התורה שניתנה על יד משה כי בהיותו עבדו היה נאמן ביתו כמ"ש הכתוב (במדבר י"ב) עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, ולו נגלה כל סתום, וכן מה שאמר אשר צויתי אותו בחורב יורה על מעלת התורה שנותנת חיים לעושיה בעוה"ז ובעוה"ב

ומצד המקבלים אותה היא הוראה על מעלת הנביא שהיה סרסור בקבלתה מצד איכותם וכמותם, אם מצד איכותם בהיותם דור שכלו דעת שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי הכהן, ובנתינת התורה שמעו כולם אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה, ונאמר עליהם (שמות כ"א) וכל העם רואים את הקולות וגו', דבר אתה עמנו וגו', ובכל הדורות מיום שנברא העולם עד סופו לא היה דור שלם בתורה כדור המדבר, כי לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן, ואם מצד כמותם בהיותם ששים רבוא א' מחמשים או אחד מחמש מאות לבד פחותים מבן עשרים שנים ויתרים על ששים שנה נולדים במצרים ע"ד נס בשעה אחת ביום של הקב"ה שהיה כמו פ"ד שנה שנשתעבדו נתברכו ורבו ופרצו שלא כדרך העולם, וכמ"ש הכתוב ובנ"י פרו וישרצו וגו' וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ וגו' וא"כ היתה כמותם זאת מעולה וחשובה מכמות דור אחר אשר בכמותם ויותר מכמותם, להיות ריבויים ותולדותם שלא כדרך שאר דורות כנזכר, וע"ז זכו שתנתן התורה בדורם ושיהיו שלמים יותר מכל הדורות, וכל זה יורה על מעלת הנביא שהיה סרסור בקבלת התורה מצד המקבלים

וכן מעלת כמותם נוכל לומר שהיתה יותר גדולה