בית א-להים (מבי"ט) קכא

בלילה למטה מן הארץ אלא נכנסת לתוך עובי הרקיע במערב וחוזרת למעלה מן הרקיע עד מזרח ויוצאת ממזרח מתוך חלון שבעובי הרקיע, ואדם הראשון חשב שתחזור החמה מלמטה ולעולם תראה בארץ, וכשראה ששקעה חשב שחשך העולם בעדו וכשעלה עמוד השחר אמר מנהגו של עולם הוא כך לילה ויום ולא כמו שחשבתי קודם שלעולם יהיה יום, ואז עמד והקריב שור שקרניו קודמות לפרסותיו, להורות כי האל ית' ברא עולמו בחסד וברחמים והוא מקבל תשובת השבים, שהוא חשב שמיד היה נפרע ממנו על שעבר על צוויו, וראה עתה שהאריך לו וקבל תשובתו שנחם על רעתו ובכה כל הלילה ולא החריב העולם על חטאתו אלא עדיין כמנהגו נוהג, ובראותו כי מנהגו של עולם היה שישמשו יום ולילה אור וחשך, ראה כי היה רמז על כי מי שחשך עליו היום שחטא יש תקוה לאחריתו שיצטער ויצום וישוב אל ה' וירחמהו ויאיר חשכו שיקבל תשובתו, כי על תנאי זה ברא את העולם, ולזה הקדים שור שקרנותיו קודמות לפרסותיו, כלומר של מעשה בראשית שנבראו בקומתם ולפיכך קדמו קרנותיו שהרי עמו נוצרו ויצאו תחלה מן הארץ, והיינו שור פר ביום שהיה שור ששור בן יומו קרוי שור היה גדול כפר, ואת זה הקריב, כי היה אפשר לומר כי היו ביום ההוא ג"כ שוורים אחרים, שנתעברו ונולדו באותו יום כמו אדם הראשון שעלו למטה ב' וירדו ד', ולא רצה להקריב כ"א מאותם שלא נולדו מזכר ונקבה אלא שנבראו בקומתן, להורות על הבריאה שברא האל יתברך כל הדברים בשלימותם ורוצה בקיומם, ואם יחטאו יעבור על חטאתם כשיחזרו בתשובה, ויקבל שחיטת הקרבן השלם בבריאה במקום האדם שהיה שלם בבריאה יציר כפיו של הקב"ה, ורמז הקרנים שהם קודמים לפרסות, כי כמו שקרנים למין הבהמה הם לה מגן וצנה לשיהיה לה קיום, כן הנפש המשכלת שבאדם והיא כמו קרן חזות בין עיניו, היא לה מגן וצנה לשום לו לאדם שארית בארץ ולהחיותו בשכלו הזך, שאם יחטא ידע וישכיל בנפשו כי התשובה קדמה לעולם ושהוא ית' מקבל שבים, ויכניע כח החומר שהוא דומה לפרסות שיהיה מוכן לעבודת השכל והיא עבודת האל ית', כי השכל היא התחלה, והעיקר והחומר הוא הסוף והטפל כמו הפרסות לערך הקרן, והבל בנו למד ממנו והביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן וישע ה' אל הבל ואל מנחתו וגו' (בראשית ד') כי הבכורות אותם שנבראו הם עצמם ולא נולדו מזכר ונקבה והם שלמי היצירה, כי בקומתם נבראו וקדמו קרניהם לפרסותיהם, ובהיות כוונתו שלימה וקרבנו תמים כתוב (שם) וישע אל הבל כלומר לכוונתו השלימה, ואל מנחתו והוא הקרבן התמים, וקין הביא מפרי האדמה ממה שצמחה האדמה אח"כ, כמו שאחז"ל מן הפסולת משל לאריס רע אוכל את הבכורות ומכבד למלך בסופיות, ולכך אמר ואל קין ואל מנחתו לא שעה, כי כמו שמנחתו היתה גרועה שלא היתה ממבחר אותו המין שהוא אותו שנברא ביום המיוחד לו מששת ימי בראשית, כך מחשבתו לא היתה שלימה שלא ייחס הבריאה להשי"ת אלא שעולם כמנהגו נוהג, ולזה לא הביא כ"א ממה שהיתה צומחת האדמה ולא ממה שנברא בתחלה, שהיה ידוע לו לפי קבלת אביו אדם הראשון שכל הצמחים עמדו בפתח קרקע ולא יצאו עד שהתפלל עליהם אדם הראשון וכמו שאחז"ל, והוא לא האמין לו, ומפני כי קרבן אדם הראשון והבל בנו היו מהדברים שנבראו בששת ימי בראשית כמו שאמרנו, לא הוצרכו לבנות מזבח לקרבנם, כי היה ידוע ממהות הקרבנות שהיה מכוון לה' ית', אבל נח שמה שהקריב היה מן הנולדים מזכר ונקבה הוצרך לבנות מזבח, להורות כי הקרבן ההוא היה לשם השם, ולכן כתוב בנח (בראשית ח') ויבן נח מזבח לה' וגו', ומשם והלאה האבות ע"ה וכל הבאים אחריהם בנו מזבחות לקרבנות להורות כוונתם כי היא להקריב קרבן לה' שאין העבודה ראויה לזולתו

וכן התפלה נקראת עבודה שהיא מיוחדת להשם ולא לזולתו כמו העבודה, וכמו שראינו ג"כ האבות והקודמים והמאוחרים להם שהתפללו שהיתה תפלתם מכוונת להשם, כי לו יאות התהלה כי הוא סבת הכל

והראיה מן התורה שהעבודה היא לאלהים, כל התורה מלאה מזה, ממה שמזהיר ומצוה אותנו לעבדו והעידה על כל אותם שקרבו לעבודתו, ואמר בקרבן (ויקרא א') אדם כי יקריב מכם קרבן לה', ואמר יותר בפירוש (שמות כ"ב) זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו ואמר בתפלה (דברים י"א) ועבדתם את ה' אלהיכם (שם כ"ג) ולעבדו בכל לבבכם וגו'

פרק תשעה עשר

העיקר הששי הוא, כי האל יתברך משפיע שפע נבואה לראוי ומכין עצמו לה, וזה ברצון אלהי כמ"ש הרב המורה ז"ל פרק ל"ב מחלק ב' ואמר הכתוב בהודעת עיקר זה (שם י"ח) נביא אקים להם מקרב אחיהם וגו', ובמדת הנבואה ואמתתה כתב הרב ז"ל פרק ל"ו שהוא שפע שופע מהשי"ת על כח הדבורי תחלה ואח"כ על הכח המדמה וזה באמצעות השכל הפועל

והסבות למציאות הנבואה חמש. הראשונה כי האל יתברך לא ימנע טוב מבעליו, וכשיוכן האדם בחכמתו ומדותיו לנבואה יושפע עליו שפע נבואיי להורות על מעלת נפשו שהגיעה למדרגה העליונה של האדם ותכלית השלימות אשר אפשר שימצא למינו, השנית כי גם שמצד השכל יושג מציאות השי"ת והשגחתו וישרו בהנהגת