בית א-להים (מבי"ט) קכ

מזכירים חסדיו שעשה עם אבותינו שכן ראוי שיעשה עמנו, וכן אנו מזכירים גדולתו וגבורותיו ג"כ מזה הצד שייטיב לנו ויושיענו, וכמו שכתבנו

וגם כי חייב האדם לכבד ולעבוד, לאב, ולרב, ולמטיב, ולגדול, עם כל זה העבודה מיוחדת לאל ית' ולא לזולתו, כי לא מצינו בתורה שם עבודה בשום מצוה כ"א בקרבנות ובתפלה, וזו היא העבודה המיוחדת לאלהים והיא משוללת מאחרים כמ"ש הכתוב לא תשתחוה להם ולא תעבדם, ואמר בתפלה (שמות כ"ג) ועבדתם את ה' אלהיכם (דברים י"א ולעבדו בכל לבבכם, כי הקרבנות והתפלה הנכללים בכלל לשון עבודה נאסרים לנו לעשותם לזולתו ית', משא"כ בכבוד שהגם שהאדם מצווה בכבוד האל ומוזהר מלחלל שמו אינו נאסר לזולתו, אלא אדרבה אנו מצווים בכבוד האבות והחכמים והזקנים ושלא נחלל כבודם, וכן לנהוג כבוד במי שהטיב לנו ובמי שאדנותו עלינו, כמו המלך, או האדון נגד עבדיו, והטעם כי העבודה מיוחדת למי שהוא אלוה ושליט מאין כמוהו, שהעובד ומקריב לפניו מכיר ויודע שאין מי שיוכל לסלוח האשמות אלא הוא, וכן התפלה היא במקום קרבן, שהתפלות כנגד תמידים תקנום, וכן אמר הכתוב (הושע י"ד) ונשלמה פרים שפתינו, ואמר הכתוב (ויקרא א') אדם כי יקריב מכם קרבן לה', וכן ועבדתם את ה' אלהיכם, ולעבדו בכל לבבכם, איזו היא עבודה שבלב זו תפלה

פרק שמנה עשר

וראיה מן המוחש כי העבודה מיוחדת לו ולא לזולתו, כי החוש מוכיח ומעיד כי קיום לשום דבר בעולם כ"א להשי"ת, כי הנבראים הם בעלי הויה והפסד ואין בידם יכולת ולא שלימות גמור להטיב ולהרע, כי האנשים שהם מבחר העולם השפל אין להם קיום והעמדה בעולם מתמדת ביכלתם להטיב או להרע, וגם בזמן יכלתם הם בעלי שינוי ומבטיחים ואינם עושים, והגלגלים והכוכבים אינם בעלי בחירה ורצון, כי פעולתם מוגבלת ומסודרת ולא ישנו את תפקידם במהלכם ובתכונתם, וכן בהכרח מה שהוא מושפע מהם בעולם השפל הוא הסדר המוגבל בהם אינו משתנה מצדם כ"א ברצונו ית', אשר מזה יחייב השכל שאין העבודה ראויה להם כיון שאין בבחירתם להוסיף או לגרוע לעובד ממה שסודר, וכן אנו רואים שישיגם מקרה מה שלא יעלם מקדרות השמש והירח, ואין ראוי לעבוד למי שישיגהו מקרה כזה, כל, שכן שהם בעלי תכלית, ושאר הכוכבים הקיימים אינם בגדר השמש לא בדמותם ולא באיכותם, ואם לשמש הגדול באיכות ובכמות לא ניתן לו עבודה כ"ש לשאר הכוכבים

וכן המלאכים אין העבודה ראויה להם, כי הם עלולים מאתו יתברך ואין לכל אחד מהם שלימות ויכולת בכל הדברים הנבראים, כ"א למה שנתמנו עליו ולמה שנשתלחו אליו בשמם, כן הם המלאכים ר"ל שלוחים לדברים פרטיים כפי רצון האל ית', ואין להם יכולת לשנות ממה שנתמנו או נשתלחו ולפעמים אף במה שנתמנו ושנשתלחו אין להם יכולת, וכמו שדרשו ז"ל (במדבר רבה פ' י"ט) על פסוק (במדבר י"ז) ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה שעכב את המלאך, וע"י דוד המלך ע"ה ג"כ נעצרה המגפה ונאמר למלאך (דה"א כ"א) רב עתה הרף ידך, ובזמן חרבן ביהמ"ק נסתלקו ונתחלפו כמה מלאכים ממנויים כמו שדרשו (איכה רבה) על חלל ממלכה ושריה, וכן יקרה לקצת מלאכים דמות כליון כמו שאמרו על המלאכים שהם נבראים ונשרפים בכל יום, ועלה בידינו שאין העבודה ראויה כ"א לאל ית' כי הוא סבת הכל ויכולתו בלתי בעל תכלית, ממה שמעיד החוש כי אין לשום דבר קיום ויכולת גמור כי אם לו יתברך

וכן מעיד החוש על העבודה שהיא מיוחדת לאלהים, ממה שראינו מזמן בריאת העולם, האבות ע"ה והקודמים להם והמאוחרים להם מן החכמים והנביאים כלם עובדים את ה', מקריבים אליו קרבנותיהם ומהללים אותו ושואלים ממנו צרכיו בתפלה ותחנה, הקודם אדם הראשון יציר כפיו שלו ית' מפני שראינו שעבר על ציווי השי"ת הוקשה לחכמים ז"ל איך לא הוזכר בתורה ששב בתשובה, ולכך אמרו במסכת ע"ז (ח') יום שנברא בו אדם הראשון כיון ששקעה עליו חמה אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי חשך העולם בעדי וחזר לתהו ובהו וזו היא מיתה שנקנסה עליו היה יושב ובוכה כל הלילה וחוה בוכה כנגדו כיון שעלה עמוד השחר אמר מנהגו של עולם הוא עמד והקריב שור שקרניו קודמות לפרסותיו שנאמר (תהלים ס"ט) ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס ברישא מקרין והדר מפריס, ויש לדקדק במאמר זה כי איך חשב אדם הראשון העולם בעדו בשביל שסרח וכשעלה עמוד השחר אמר מנהגו של עולם הוא, והרי משעה ד' שנזרקה בו נשמה ושעה חמישית שעמד על רגליו ושעה ששית שקרא שמות ושביעית שנזדווגה לו חוה, היה הולך ורואה השמש עולה לאמצע הרקיע ומתחיל לירד לצד מערב, ובשעה ח שעלו למטה ב' וירדו ד' ובתשיעית שנצטוה ובעשירית שסרח כבר ראה השמש נוטה למערב וקרוב לשישקע, ואיך לא חשב שהיה מנהגו של עולם. ונראה שחשב אדם הראשון כשראה השמש עולה לאמצע הרקיע ויורד, שהיה יורד עד המערב אצל האופק ויחזור לעלות משם לאמצע הרקיע, וירד לצד מזרח עד ויחזור לעלות, ושכך יהיה מנהגו של עולם, כי לעולם השמש יהיה על הארץ בדרך זה, וכמו שסוברים מחכמי ישראל שאין השמש הולך