בית א-להים (מבי"ט) קיט
Beit Elokim (Mabit) 119 · בית א-להים (מבי"ט) · free full Hebrew text
Open in the reader →שהכיר שהוא עבדו שהצילו מכל צרה ומה שהכיר מרוממותו ויכלתו בלתי בעל תכלית, השיג גדולתו וקבע בלבו יראתו מבלי שום כוונה ליראת העונש העתיד, והרי האהבה והיראה שתים שהן כוללות כל הד' הצדדין הנזכרים
כלל העבודה לאלהים היא כאב וכאדון, וכמטיב וכגדול, כמו שבארנו, וגם כי על כל אחת מהנה אנו חייבים בקיום כל התורה ומצותיה עשה ולא תעשה כמו שכתבנו, עכ"ז בהשתכלות הטוב יתברר כי יש קצת מצות מיוחדות לכל אחת ואחת, כי התורה כולה חלק ממנה מה שאנו חייבים לעשות ומה שאנו מוזהרים ממנו ממה שבינו לבינינו, וחלק ממנה במה שאנו חייבים לעשות ומה שאנו מוזהרים מעשות במה שבינינו לבינינו, והנה בערך מה שאנחנו חייבים בעבודתו מצד היותו כאב ואדון לנו ואנו כבנים ועבדים לו, נתחייבנו בכל מה שבינינו לבינינו, כי בהיותנו בני איש אחד ה' איש מלחמה, ובהיותנו עבדי אדון אחד ה' אדונינו, אנו שוים וחייבים אנו להתנהג זה עם זה באחוה ואהבה, ומאי דסני לאחד ממנו לא נעביד לחברינו, וזהו כלל המצות והאזהרות שבינינו לבינינו, ובערך מה שאנחנו חייבים בעבודתו לפי שהוא מטיב לכלנו דרך כלל ולכל אחד ממנו דרך פרט, כי מזה אנו משיגים ג"כ קצת גדולתו ורוממותו, אנו גמולי חסדיו וקטנים מבלי ערך לפניו ואנו חייבים בכל המצות והאזהרות שבינינו לבינו ית', ואם נסתכל במצות ואזהרות שבינינו לבינינו נמצא קצתם דרך חבה ואהבה וחנינה, כהלואה לחבר ואהבתו והחזקת ידו וכל מה שתלוי בגמילות חסדים, וכן בערך מה שאנו בנים להשי"ת שאנחנו כמו אחים, וקצתם בגזל ואונאה וכל דינים שבין אדם לחבירו, בערך מה שאנו עבדי ה' המיוחדים בעבודתו ית', וכן מה שבינינו לביני ית' את קצתם מפורש בהם הטעם בערך מה שהטיב עמנו או ייטיב לנו, וקצתם הן בלי טעם והם חקים אשר לא השגנו תכלית טעמם, והם בערך מה שאנחנו חייבים בעבודתו מצד גדולתו ורוממותו אשר הוא נעלם ממנו גם כן
וכן בענין התפלה, גם כי מכל אחד מהצדדין הד' אנו חייבים להתפלל אליו ולהודות לו ולברכו עכ"ז קצת מהתפלה מיוחדת ומסודרת לצד אחד, וקצתם לצד אחר, שהרי אז"ל (ברכות ל"ב) לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל, ואמרו ג"כ, ג' ראשונות שבחו של מקום, אמצעיות שאלת צרכיו, אחרונות כמי שקבל פרס מרבו ויוצא, והנה סידור שבחו של מקום הוא כנגד מה שאנו עובדים אותו ומתפללים אליו מצד גדולתו ורוממות והם שבחיו, ושאלת צרכיו כנגד מה שאנו בניו ועבדיו והוא כאב ואדון לנו ואין מי שיספיק לנו צרכינו אלא הוא ית' וית', וכנגד מה שהטיב לנו הוא שלש אחרונות שהם כמי שקבל פרס מרבו, כי הוא בטוח אחר תפלתו שהוא יתברך ישלים ויקבל תפלתו וייטיב לו בכל מה ששאל ממנו, ובברכה הראשונה נרמזו כולם האל הגדול הגבור והנורא, הוא מעין גדולתו ית', גומל חסדים טובים הוא מעין מה שהוא מטיב עמנו, קונה הכל הוא כמו קונה שמים וארץ, שברא כל העולם ויצר האדם והרי אנו כבניו, ומביא גואל לבני בניהם מעין מה שהוא כאדון לנו ואנחנו עבדיו וצאן ידו ועתיד לגאול אותנו כמו שגאלנו לשעבר, ולפי שעיקר התפלה ראויה להיות בספור גדולתו וגבורתו סדרו מיד ברכת אתה גבור לעולם ה' וכו', ואתה קדוש וכו', שכולן סובבות על גדולתו ית' וגבורותיו, ולפי שהתשובה וסליחת העון הם רחמים גמורים מאת האל ית' כאב את בן ירצה למחול לבנו ולהעביר פשעיו בתשובתו, סדרו בברכת השיבנו אבינו וכו', ובברכת סלח לנו אבינו וכו', מה שלא תמצא אבינו בכל התפלה כ"א בשתי ברכות אלו, ובברכה הכוללת שהוא אב הרחמן רחם עלינו (תהלים ק"ג) כרחם אב על בנים רחם ה' על יראיו והם השבים, וכן אמר הכתוב (ירמיה ג') שובו בנים שובבים, קראם בנים במקום התשובה אע"פ שאינה שלימה שהרי עדיין הם שובבים, ואין זה אלא מפני היותם בנים כנזכר
וכמו שאנו חייבים בעבודתו ית' מן הד' צדדין, כן הוא יתברך מקבל תפלתנו ומתרצה בעבודתנו עבודת כל המצות בערך כלן, בערך מה שהוא אב לנו, ואדון, ומטיב, וגדול, כי כמו שהוא ראוי והוא דבר טבעי הרחמנות שמרחם האב על הבן, כן הוא ראוי לפניו יתברך שירחם עלינו כאב, וכמו שהוא ראוי לרב ואדון שישגית בתקנת עבדיו, כן הוא ראוי לפניו ית' להספיק צרכינו מצד שאנחנו עבדיו, וכמו שהוא ראוי למי שהרגיל עצמו להטיב לאיש אחד שישלים חקו וייטב לו בכל עת שיצטרך, כן ראוי לפניו ית' שייטיב לנו בכל יום ובכל שעה ובכל רגע, כיון שבחר אבותינו ויבחר בזרעם אחריו להטיב להם ולהצילם מכל צרה, וכמו שהוא ראוי למי שהוא גדול ויכול שייטיב לשפלים וימחה ביד הקמים עליהם ויציל עשוק מיד עושקו, כן ראוי לפניו ית' מצד גדולתו ורוממותו להשגיח בשפלים ולהטיב להם ולהציל העשוקים, וכמו שאמרו (מגילה ל"א) כל מקום שאתה מוצא גדולתו ית' אתה מוצא ענותנותו שנאמר (דברים ד') האל הגדול וגו' וכתיב עושה משפט יתום ואלמנה, וכן (ישעיה נ"ז) כי כה אמר רם וגו' וכתיב ואת דכא, וכן בכתובים וכו', ולכן אנו אומרים בתפלותינו ותחנותינו, אבינו מלכנו, לומר כי מצד שהוא אבינו ומצד שהוא מלכנו ואנחנו עבדיו ראוי שישמע תפלתנו, וכן אנו