בית א-להים (מבי"ט) קיב

כמו שהיא סדורה לפניו קודם שנברא העולם, והשיב להם הקב"ה לקבל תורה בא, כלו' לידע גם כן פירוש התורה כפי מה שהיא סדורה לפני משבראתיה, ולכך צריך לבא לעלות פה ללמדה לפי מעלתה, שלא תושג לו כי אם בהיותו בשמים כאחד מכם בלי אכילה ושתיה ושאר משיגי הגוף, אמרו לפניו חמדה גנוזה וכו' אתה רוצה ליתנה לב"ו, כלומר כפי הפירוש שהיא גנוזה אצלך שמורה על שמותיך הקדושים אתה רוצה ליתנה לב"ו, די להם שיקבלו אותה כפי פשטה במה שמורה לענין המצות, אמר הקב"ה חזור להם תשובה, אמר מתירא אני שמא ישרפוני בהבל פיהם שהם יודעים ושגור בפיהם השמות הנרמזים בתורה מה שאינם ידועים לי, א"ל אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה, אז השיב להם מדות בני אדם יש בכם וכו', וכיון שאחת מן הפנים שהתורה נדרשת בהם והוא בענין תרי"ג מצות אין ביניכם, ג"כ הפנים שהתורה נדרשת בהם בענין שמותיו ית' אין ראוי שיהיה ביניכם כי אין ראוי שתנתן התורה לחצאין, מיד הודו ואמרו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, ואלו תנה הודך על השמים לא כתיב, כי כבר נסתלקה התורה מביניהם ונתנה למשה ולישראל בשלימות בכל הפנים שהיא נדרשת בהם, כי בזה נתעכב מרע"ה בשמים ג"פ ארבעים יום וארבעים לילה, שאם לא קבל משה כי אם כללות ופרטות התורה כפי מה שצריך לפי' תרי"ג מצות, הרי התורה עדיין נשארה בשמים למלאכים המשיגים בה סודות עליונים בשמות האל ית', ועל מה הודו ומסרו לו כל אחד מתנה דבר סוד, ועל מה אמר השטן לפניו ית' תורה היכן היא הרי היא במקומה מונחת לפניו ית', אלא מפני שכוונת בריאת העולם כדי שיקבלו ישראל את התורה ולהם נבראת, ניתנה להם לגמרי בכל מה שנתכוון הקב"ה בבראותה, ולא נשאר דבר למלאכי השרת למעלה שלא השיגו מרע"ה

ולרמוז כל זה נצטיירו עשרת הדברות ונחצבו בלהב אש מדיבור מפי הגבורה כמו שהיו כתובים לפניו ית' מקודם בריאת העולם, בתוך התורה הברואה אלפים שנה קודם שנברא העולם, וזו היא המעלה שיש לעשרת הדברים על כל שאר מצות התורה, כי בהיותם הם עיקר התורה נחצבו ג"כ בלוחות מפי הגבורה כפי מה שהיו כתובים לפניו ית' וית' ברמז והוראה על עיקר שמיתיו ית', וזו היתה הקדושה הגדולה אשר היתה בארון מצד הלוחות המונחים בו, שהיה מורה הכתיבה שבהן לסודות עליונים בשמותיו ית' ולא לשום דבר גשמי, בהיות האותיות שבהן בלי תיבה ופרשה כמו שהיו כתובות למעלה תוך התורה וכמו שכתבתי

ועל זה אמר הכתוב אחר עשרת הדברות (שמות כ"ד) עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לוחות האבן והתורה וגו', והיה לו לומר לוחות אבן כי לא הוזכרו הלוחות עדיין בתורה, אלא שראו דבור של אש יוצא מפי הגבורה ונחצב על הלוחות, שנאמר קול ה' חוצב להבות אש, וכמו שאמר הכתוב וכל העם רואים את הקולות ועל זה אמר לו האל ית' למשה אחר שישראל היטיבו אשר דברו נעשה ונשמע, עלה אלי ההרה ואתנה לך את לוחות האבן שהן כבר ידועות וניכרות שנחצבו בהן עשרת הדברות בדבור אחד ביום מתן תורה, ואמר ואתנה לך כי לו לבדו נתגלה סוד הכתיבה של עשרת הדברות כמו שהיתה כתובה לפניו למעלה בתוך שאר התורה, ומפני שישראל אמרו נעשה ונשמע זכו ג"כ לראות הלוחות ושיהיו ביניהם, כי יש בהן הוראה על העשייה במה שמורה על המצות כפי חילוק התיבות בס"ת, ויש בהן הוראה לשמותיו של הקב"ה בהיותם בדבור אחד בלי הפסק, וכמו שהן כתובות למעלה בכלל כל התורה כולה. וזה מורה לשון שמיעה שהוא הבנה וציור בדברים הנעלמים, וכמו שאמרו הם נעשה ונשמע נתבשר להם מתנת לוחות העדות ושיש בהן רמז על העשיה ועל השמיעה כמו שכתבתי

ונחזור למה שהיינו בו והוא ענין העיקרים הד', מציאותו, וקדמותו, ואחדותו, ושאינו כח בגוף, שהם העיקרים המורים על מהותו ית', והם נרמזים בענין הלוחות כמו שכתבנו למעלה, ועל זה נתגלגלו הדברים בביאור ענין הלוחות וציורן, ונבוא אל שער העיקרים

פרק שלשה עשר

וקודם נאמר, כי יקרה לנו עם הפילוסופים בענין מציאותו ית' והעיקרים הנמשכים ממנו, מה שיקרה לפקח עם הסומא בידיעת דבר א' על אמתתו. וזה כי הפקח יאמת דבר בסמכו על מה שראה ושמע ויאמת בשכלו, ואח"כ מה שנתברר לו בחושיו. וסומא לא יאמת דבר כ"א כפי מה ששופט בשכלו. ואפשר שלא יסכים המציאות במה ששפט

והנה אנחנו עדת המאמינים בקבלת אבותינו ואמתת תורתנו ראו עינינו ושמח לבנו קריעת ים סוף, וראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי הכהן, ואמרו כולם זה אלי ואנוהו, וכן במתן תורה ראו את הקולות וכו' ושמעו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה, וידעו בשכלם והשיגו בחושיהם מציאותו יתברך ושאינו גוף, וכמו שאמר הכתוב (דברים ד') ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה וגו', וכן הושג בחוש בריאת העולם וחידושו כמו שנאמר בפ' עשירי, וכן שאר העקרים הושגו ג"כ בחוש כפי מה שנתבאר בשאר הפרקים. ואנחנו הולכים בטח מן הקודם למאוחר, כי אחר שהשגנו מציאותו שהוא סבת ועלת הכל, אנו יודעים כי כל מה