בית א-להים (מבי"ט) קיג

שזולתו הוא מסובב ועלול ממנו ית' עד סוף כל העלולים למעלה בשמים ולמטה בארץ, ולא יקרה לנו שום ספק ובלבול בזה כשנרצה לחקור בשכל לאמת מה שהושג בחוש. אבל הפילוסופים גם בעיקרים שהם מכוונים ומסכימים בדעותיהם לאמת עמנו, הם הולכים בחקירתם מן המאוחר אל הקודם על דרך המופת. וכמו שהביא מהם הרב ז"ל בפ"א מח"ב בעיון ב', וכשימצא אחד משני הדברים המורכבים בפני עצמו בהכרח שימצא האחר, וכיון שנמצא דברים רבים ממניע ומתנועע שיניעו זולתם ויתנועעו מזולתם ותמצא מתנועע לא יניע כלל, יתחייב בהכרח שימצא מניע לא יתנועע כלל, וזהו המניע הראשון. וכן בעיון השלישי מענין הוה נפסד, יתחייב בהכרח שימצא אחד לא הוה ולא נפסד, שאין אפשרות הפסד בו כלל והוא מחוייב מציאות במי שנוגע בו, ואינו יודע מי הוא וכן בעיון הד' הביא מיציאת הדברים מן הכח אל הפועל שיצטרך אל מוציא אחד, יכריח אחד מב' האפשריים על האחר ברצונו הפשוט והוא מחוייב המציאות, כי לא ילך אל לא תכלית. הנה שהולכים במופתיהם מן המאוחר אל הקודם, ויקרה להם בלבול ואינם יודעים מי הוא מחוייב המציאות או מניע הראשון, כמו הסומא שמרגיש במי שנוגע בו ואינו יודע מי הוא, אם הוא חכם או הפכו, או בכוונה או שלא בכוונה. האמנם אנחנו עדת ישראל המקבלים מאבותינו הקדושים ומנביאינו הנאמן ושאר הנביאים, יודעים כי זה מחוייב המציאות ומניע הראשון הוא הש"י, שידענו ונתברר לנו שהוא ברא העולם מהאפס המוחלט, ושהביא המבול על העוברים, והפיץ את דור הפלגה, והציל את אבותינו, והוציא זרעם ממצרים, ונתן להם התורה והביאם לארץ, ושאר הנסים שעשה אז ואחר כניסתם לארץ, ושהוא המשגיח על כל העולם כולו, ובפרט עלינו כי אנחנו עם מרעיתו וצאן ידו, ושאין אדם נוקף באצבעו מלמטה אלא א"כ מכריזין עליו מלמעלה כי הכל מאתו יתברך ויתעלה

ועל זה אמר הנביא ע"ה (ישעיה מ"ב) כה אמר ה' בורא השמים ונוטיהם רוקע הארץ וצאצאיה נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה, להודיעם כי הדבר ילקח בסדר מן הקודם אל המאוחר, והוא ית' שמו הוא הקודם והוא היכול לגזור אומר שהוא ברא השמים ואח"כ הארץ ואח"כ אמר תוצא הארץ נפש חיה וגו', ואח"כ וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה וגו', ולא כפילוסופים שהולכים מן המאוחר ועולים מהדומם לצמח ולב"ח ולחי מדבר ולגלגלים ולשכלים עד העלה הראשונה. וכן אמר הנביא (שם א') עזבו את ה' נאצו את קדוש ישראל נזורו אחור, כי הוא ידוע כי השי"ת ברא את העולמות ושהוא קדוש ישראל שבחר באבותם ובהם וממנו ישתלשלו כל הנבראים מלאכים וגלגלים וכל ברואי מעלה ומטה, ולמה להם להיותם נזורים אחור מן המאוחר אל הקודם עד הסבה הראשונה, הרי הסבה הראשונה היא ידועה וניכרת להם והם עוזבים אותם ומתנכרים ומבקשים אותה ע"י המסובבים ממנה

פרק ארבעה עשר

העיקר החמישי אמר בו הרב ז"ל שראוי לעבדו ולגדלו ולהודיע גדולתו ולקיים מצותיו וזהו מה שכתוב אנכי וגו' ולא יהיה לך אלהים אחרים על פני וגו', וכל התורה כולה בנוייה על זה וכמו שאמרו שם פ' חלק, והנה אין למופת מבוא בזה העיקר. ולזה לא זכרו הרב ז"ל בספר המורה, האמנם הראיה הלקוחה מדרך הסברא לא נפלאת היא ולא רחוקה. כי השכל מורה ומכריח על עיקר זה בכמה פנים כמו שנבאר ובביאור זה נאמר כי העבודה והכבוד למי שינתן בדין, מחוייב מצד וראוי מצד

והצד המחוייב יתחלק לשלשה, העבודה והכבוד שחייב הבן לאב שהוציאו לאויר העולם, והעבודה והכבוד שחייב העבד לרב שקנאו בדמיו וגופו קנוי לו, וכמאמר הנביא ע"ה על שניהם (מלאכי א') בן יכבד אב ועבד אדוניו, והעבודה והכבוד שחייב המקבל טובה למי שהטיב לו חנם

והצד הראוי הוא שיעבוד אדם ויתן כבוד למי שהוא גדול ממנו, כצווי האל ית' בכבוד והידור החכמים והזקנים, ומבלי חקירה כבר נמצא ברור כי מכל אלו הצדדים אנו ראויים וחייבים לעבדו ית' ולא לזולתו, אם מצד חיוב הבן לאב, הוא ידוע כי החיוב הוא מצד היות הבן נוצר מטפת האב, והרי הוא כאילו הוא יצרו בידיו ולא מדבר אחר כחומר ביד היוצר אלא מעצמותו, והיא הטפה שממנה הושתת ויצא לאויר העולם, ולכן חייב לכבדו ולהועילו ממה שהשיג בסבתו, כי הוא יצא לאויר העולם בשלימות איבריו ושכלו בסבת אביו, ובהם יכבדהו, כמו שאמרו חכמים ז"ל (קדושין צ"א) איזהו כבוד מאכיל משקה מלביש ומנעיל וכו', מצד היותו נוצר על ידו מלבישו ומנעילו, ומצד היותו יצירתו מעצמות האב ולא מחומר אחר, מאכילו ומשקהו, וכן כבוד ומורא על ב' הענינים היותו נוצר על ידו ועל היותו נוצר מעצמותו

והנה ביצירת האל יתברך לאדם הראשון כתיב (בראשית ב') וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים, הנה שיצרו מחמר האדמה וגם נפח באפיו נשמת חיים, שהוא כביכול מעצמותו ית'. ובזה נתחייב בעבודתו וכמו שכתוב מיד ויקח ה' אלהים וגו' ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה, ויצו ה' אלהים על האדם וגו', ואמרו חז"ל לעבדה ולשמרה