באר י-הודה חלק ב רנא

הירושלמי] ומש"ה בהך דפותקין מים לגינה שפיר מודו ב"ש דשרי כיון דליכא שום מלאכה בשבת שרי וכ"ז הוי לדברי הירושלמי משא"כ לשיטת הגמרא דידן דלא מקשו כלל מקראי דב"ש לב"ה וכן לא מקשו כלל מקראי דב"ה לב"ש וכמש"כ דס"ל דהכל הוי בדרך אסמכתא ועיקר טעמייהו דב"ש הוי משום דכל מלאכה שחייבין עלי' חטאת בשבת גזרינן בה ע"ש אטו שבת והך דשרי פותקין מים לגינה ע"כ כב"ה אתיא דלב"ש הוי גזרינן גם בזה ע"ש אטו שבת דחייב חטאת בשבת בזה ולהכי הך דרחיים לכ"ע אתיא ומשום השמעת קול וכרבה כנלפע"ד בפי' דברי הרשב"א ז"ל

ועפ"י מש"כ מתיישב שפיר דברי הרוקח ז"ל שהביא הב"י בא"ח בסימן רמ"ו שאוסר להשכיר כלים לעכו"ם כלים שעושין בהם מלאכה ואפי' באמצע השבוע דאסור להיות אצל העכו"ם בשבת דחיישינן לדלמא יעשה בהם העכו"ם מלאכה בשבת ותמהו המפרשים ז"ל דהא אנן קיי"ל כב"ה דלית להו שביתת כלים כדאמר בגמרא מאן תנא דשביתת כלים ב"ש הוא ועיין בב"ח ז"ל שהאריך בזה וביותר קשה דהא לכאורה הרוקח סתר דברי עצמו דהא כתב בסימן מ"ב טעמא לאסור ברחיים בשבת משום השמעת קול ולא כתב כלל טעמא דשביתת כלים ואפילו בשהכלי עצמו עושה מלאכה וכש"כ כשאין הכלי עושה המלאכה ומש"כ בזה הגאון בעל קרבן נתנאל בפי' על הרא"ש ז"ל שכ' דהרוקח מחלק ואינו אוסר כלי שעושין בו מלאכה בשבת אלא דהכלי עושה מלאכה כזו שאם עשה אדם מלאכה כזו בשבת הוי מחייב חטאת אז באם הכלי עושה מלאכה כזו זה אסור משום שביתת כלים כגון מרא וחצינא שאלו היה אדם עושה בה מלאכה בשבת הוי חייב חטאת מש"ה אסור לישראל לשאול או להשכיר כלים כאלו בשבת משא"כ בהרחיים דכבר מסיק המ"א בסי' רנ"ב באם נתן הישראל לתוך הרחיים בשבת אינו חייב חטאת מש"ה כלי כזו אפילו עשה מלאכה כזו עם הכלי בשבת שרי ע"כ אכן לפע"ד חילוק זה הוא תמוה ולא ניתן להאמר כלל דהא אדרבה זה שחייב הישראל החופר בשבת במרא וחצינא הוי עיקר הטעם משום דעיקר המלאכה עשה הישראל ולא המרא וחצינא משא"כ בנתן לתוך הרחיים מיפטר הישראל משום דעיקר המלאכה עשה הרחיים ולא הישראל וא"כ לענין איסור שביתת כלים הסברא נותנת טפי לאסור בהרחיים ממה שנאסר להשכיר המרא וחצינא ומאחר דאינו אוסר בהרחיים משום שביתת כלים בודאי לא הו"ל לאסור במרא וחצינא וז"ב ופשוט אכן לפי הנ"ל ניחא דנאמר דהרוקח מפרש הגמרא דאמר מאן תנא דשביתת כלים הוי ב"ש ולא ב"ה דהגמ' ה"ק מאן תנא דאית לי' איסור דשביתת כלים אפילו בגמר מלאכה לחוד זה הוי רק לב"ש דלא מחלקו כלל בין התחלת מלאכה לגמר מלאכה משא"כ ב"ה לא ס"ל הכי אלא מחלקי בין התחלת מלאכה לגמר מלאכה וכמש"כ לעיל בדברי הירושלמי ומש"ה שפיר פוסק הרוקח דמרא וחצינא וכדומה אסור להשאיל ולהשכיר לעכו"ם דדלמא יעשה בהו כל מלאכה בשבת ובזה מודו ב"ה דאסור משא"כ ברחיים לא אסר כיון דאנן לא קי"ל כרי"ה בזה דכל טיפה וטיפה הוי הדלקה חדשה וממילא בהרחיים לא הוי כטחינה חדשה ולא הוי בי' רק גמר מלאכה [ובפרט להגמרא דידן לא הוי טעמא דרי"ה כלל דתהוי כהדלקה חדשה אלא כמו דמפרש טעמא אחרינא לרי"ה] וזה שרי לב"ה ולפ"ז נכון שפיר להשאיל או להשכיר כלים שעושין בהן מלאכה אסור וכן להשכיר רחיים אסור דדלמא יעשה בהו מלאכת התחלה בשבת דזה אסור גם לב"ה משא"כ נתינת חיטים לתוך הרחיים דהוי התחלת טחינה מע"ש אינו אסור אליבא דב"ה רק משום השמעת קול וז"ב ואמת בס"ד בדברי הרוקח ז"ל

והנה במה שסיים הרמב"ם ז"ל כאן ומותר ליהנות ממנה בשבת אעפ"י שאין זה ענין לדינא דהכא נראה דאתי לאשמעינן דאע"ג דעיקרא דדינא דהכא הוי משום דכל דמחייב חטאת גזרינן ע"ש אטו שבת וכל דלא מחייב חטאת בשבת לא גזרינן ע"ש אטו שבת א"כ הוי ס"ד דמ"מ אסור ליהנות מזו המלאכה בשבת דכי שרינן בשבת ליהנות בה איכא למיגזר לעולם ע"ש אטו שבת אפילו בדליכא ביה חיוב חטאת בשבת קמ"ל דלא גזרינן ומוכח לה מהא דאמרי' בברייתא בזיתים וענבים שריסקן בע"ש מתירין ר"א ור"ש לשתות המשקין היוצאין מהן בשבת

עו"ש וטוענין קורות בית הבד ועיגולי גת עם חשיכה והמשקין זבין מהן כל השבת וכו'. ועיין בהה"מ שהאריך בזה לתרץ דברי הרמב"ם ולפע"ד אינו מובן קושיתו דהגמרא לא קאמר מאן תנא אלא משום דאמר במתני' דגם ב"ש מודו בזה דשרי דהרי ב"ש אסרו וגזרו ע"ש אטו בכל מידי דהוי בשבת חיוב חטאת משא"כ אנן דקיי"ל כב"ה אינהו לא גזרו כלל ע"ש אטו שבת וא"כ מאי קשיא ליה [ואח"ז מצאתי שגם בס' מרכבת המשנה תמה בזה אכן מצאתי בס' פ"י דמפרש דהא דאמר הגמ' מאן תנא אתיא אפילו אליבא דב"ה משום דסחיטה הוי דבר קל מש"ה גם ב"ה הוי מודו דאם הוי חייב חטאת בשבת דהוי גזרינן בי' ע"ש אטו שבת] ושוב ראיתי דבלא"ה ניחא כיון דהוי סובר דר' ישמעאל ור"ע דפליגי אי יגמור או לא דהוי פי' לענין אי זב ממילא וריב"ח אמר בזה דבמחוסר דיכה כ"ע לא פליגי היינו שאף אי זב ממילא ג"כ אסור ולהכי שפיר מקשה דא"כ לא הוי ב"ה מתיר בזה מש"ה מתרץ הה"מ דפלוגתייהו הוי אם יגמור בידים או לא ובכה"ג אמר ריב"ח דבמחוסר דיכה כ"ע לא פליגי דאסור לגמור בידים משא"כ הטעינה בע"ש שפיר שרי א"כ ניחא ועיין בהרז"ה ז"ל שכתב דהא דמקשה הגמרא מאן תנא והיינו דמשום דהגמרא הוי סברה דלב"ש אפילו היכי דהוי בשבת רק איסור דרבנן ג"כ אסרו וגזרו ע"ש אטו שבת דומיא דפריסת מצודה [ונראה דכוונתו לזה שכ' התוס' דאפילו היכי דפורס מצודה בשבת מ"מ באם אינו צד מיד אינו חייב חטאת א"כ האיך אסרו ב"ש לפרוס מצודה בע"ש גזירה אטו שבת הא ממנ"פ היכי גזור אי יצוד מיד א"כ נעשה הכל מע"ש ובכה"ג לא גזור אטו שבת ודוקא היכי שנגמר בשבת בכה"ג גזור ע"ש אטו שבת משא"כ כי נגמר לגמרי בע"ש לא גזור אטו שבת ואי לא יצוד מיד א"כ אף בשבת בכה"ג לא יתחייב חטאת א"ו דאפילו היכי דתהוי רק איסור דרבנן מ"מ גזור אטו שבת] אכן לא אדע בזה דהרי לעיל אמר בגמרא להיפוך מאן תנא דנתינת מים לדיו איכא חיוב חטאת הרי איתא בפי' להיפוך דאי לא הוי חיוב חטאת בשבת לא הוי גזרי ב"ש אטו שבת

והנה הטור ז"ל בא"ח בסימן רנ"ב כ' וז"ל וטוענין קורות בית הבד ועיגול הגת על זיתים וענבים שנתרסקו מע"ש וטוען עליהן מבע"י להוציא מהן המשקין והשמן והיין היוצא מהן מותר וכן בוסר ומלילות שריסקן מבע"י וטוען עליהן מבע"י להוציא מהן המשקין מותרין המשקין היוצאין מהן בשבת ודוקא שנידוכו היטיב מע"ש ואין מחוסרין אלא שחיקה אבל אם לא נידוכו אלא שנתרסקו מעט אסורין המשקין היוצאין מהן ע"כ ופי' הב"י דהרא"ש והטור ז"ל מפרשי פלוגתייהו דר' ישמעאל ור"ע בברייתא כפי' הב' שבתוס' וכפי' הר"ן ז"ל דאינהו פליגי אי רשאי לגמור בידים משתחשך ומ"מ לא מפרש לגמרי כוותייהו דאינהו מפרשי דאע"ג דגם ריב"ח סובר לגמרי כדאמר רבב"ח בשם ר"י דבמחוסרי דיכה לכ"ע אסור ה"ד דאסור לגמור בידים לכ"ע משתחשך וזה רק מדרבנן אסור דהא אי הוי איסור תורה הוי גזרינן שוב אפילו אין מחוסרי דיכה אטו מחוסרי דיכה א"ו דגם במחוסרי דיכה ואפילו לגמור בידים משתחשך ליכא אלא איסור דרבנן מש"ה לטעון בע"ש ושיגמור ממילא בשבת גם איסור דרבנן ליכא משא"כ הרא"ש והטור ז"ל דריב"ח סובר דמתני' דמי לאין מחוסרי דיכה משום דכשטוען על זיתים וענבים שנתרסקו קודם הטעינה ממילא ע"י הטעינה של ע"ש נגמרה ממילא הדיכה בע"ש מיד ולא נעשה בשבת רק השחיקה ומש"ה מותר וסיים הב"י דלשיטת הטור הי' אפשר לומר דמאי